ולקינוח תאילנד...

הגענו לגן עדן... אין כמו תאילנד לסיים את הטיול. את השבוע האחרון בילינו בקאו לאק בהמלצתה של משפחת זיו (80 ק"מ צפונית לפוקט), יש פה יותר בלונדינים מתאילנדים, נופשים פה בעיקר דנים, נורווגים, שוודים, גרמנים ומשפחה ישראלית אחת – אנחנו. מסתבר שיש עוד מקום אחד בתאילנד שלא שמעו על מבקרים ישראלים... ואחרי כמה ימים בצ'אנג מאי זה בהחלט מפליא.
הגענו מהונג קונג ישירות לצ'אנג מאי, צ'אנג מאי נראית כמו שוק אחד גדול, הרבה אין מה לראות. למזלנו הספקנו לשוק הערב של יום שבת, שוק יפה ונעים וכל כך שונה משוק הלילה שמתקיים כל יום ונועד לתיירים בלבד ובעיקר יקר. למחרת לקחנו טיול ג'יפים של שלושה ימים לצפון עם כל האטרקציות המוכרות: מופע פילים, רכיבה על פילים, מופע נחשים, רכיבה על שוורים, האכלת קופים, חוות סחלבים, רפטינג, טרק קצר למפל, משולש הזהב, מעיינות חמים, שבט ארוכות הצוואר והרבה הרבה שווקים. אבל לדבר אחד לא היינו מוכנים לכל כך הרבה ישראלים!
במקרה ובלי לדעת מראש נרשמנו לטיולי טאנה, בדיעבד הבנו שהגענו לחברה שמוציאה טיולים לישראלים בלבד ובכל שלושת ימי הטיול שמעתי את השיר "אל המעיין" יותר פעמים מאשר שמעתי אותו כל חיי. כמעט לכל מקום שהגענו שרו לנו את "אל המעיין" מעניין למה הם נתקעו דווקא בשיר הזה... הבנות היו מאושרות, סופסופ כולם דיברו עברית ומכיוון שהן היו הילדות היחידות, פינקו אותן בגלידות ובמתנות.
אחרי הטיול נשארנו עוד יום אחד בצ'אנג מאי (כדי להספיק עוד מסאג'ים, כביסות וכמובן קניות) ומשם טסנו לפוקט, ומיד אחרי הטיסה לקחנו מונית לקאו לאק. לא עברו כמה שעות ורונן כבר דאג לרשום אותנו לטיול לאיי סימילאן. את הבנות לא עניין כלום חוץ מהבריכה, המסאג'ים והמסעדה האיטלקית המצוינת שיש ליד המלון, עם הפסטה הכי טעימה בעולם. מצחיק ששירי לא מצאה מה לאכול באוסטרליה וניו זילנד ודווקא בתאילנד היא השביעה את רעבונה התמידי לפסטה ופיצה. אם זה היה תלוי בה היא הייתה אורזת במזוודה יחד איתנו את השף האיטלקי של המסעדה ומטיסה אותו לישראל.
ביום שישי בערב חגגנו במסיבה של המלון את כריסמס בפעם הראשונה בחיינו, יחד עם כל הסקנדינבים ששהו במלון. אכלנו ארוחה תאילנדית כלומר רק רונן אכל, הבנות ואני הסתפקנו באורז לבן... מה לעשות אני לא ממש אוהבת אוכל תאילנדי ולבנות זה קצת יותר מידי מעורבב. ראינו הופעות של ריקודים תאילנדים עם בנות בגילאים שונים. בשלב הזה, לנו זה הספיק, פרשנו לישון ובמלון עוד המשיכה החגיגה.
ביום ראשון השכמנו קום ושטנו לאיי סימילאן המדהימים, אחרי שעתיים של שייט בסירת מנוע לא גדולה עצרנו והמדריך אמר "ברוכים הבאים לגן עדן" ואכן הוא צדק. איי סימילאן מוקפים במים צלולים בצבע טורקיז משגע ומלאים בדגים צבעוניים, צבי ים, אלמוגים ומה לא? ירדנו אל החוף כדי לשחות במים הצלולים, פשוט מדהים להיות חלק מהטורקיז הזה. הבנות שחו עם צב ים ענק, רונן ראה תמנון, אין לי מילים מספיק מילים לתאר את המקום הזה, אולי התמונות יצליחו להמחיש יותר איך נראים האיים הללו.
למחרת הגיעה היום הגדול: יום הולדת 11 של הנסיכות! הבנות התעוררו לחדר מלא בבלונים, פתחו מתנות שקנו אחת לשנייה, מתנות שאנחנו הספקנו לקנות להם בצ'אנג מאי ואכלו שוקולד "היי" שקניתי בסתר באוסטרליה שרובו נמעך בגלל כל הטיסות (אבל מה זה משנה שוקולד זה שוקולד). בילינו את היום בבריכה, במסעדה האיטלקית (כי חייבים), השארנו את רונן במלון והלכנו לעשות פדיקור, מניקור, מסאג' והרבה הרבה קניות. הבנות סיכמו שזהו היום הולדת הכיפי ביותר שהיה להן.
זהו, פה מסתיים המסע והבלוג. יצאנו מהארץ ברביעי ביולי 2010 ואנחנו חוזרים היום בשלושים בדצמבר 2010, הטיול היה מדהים ובהחלט מעבר לכל מה שציפיתי, ראינו כל כך הרבה מקומות ונופים, הכרנו כל כך הרבה אנשים, עשינו כל כך הרבה פעילויות ובעיקר בילינו כמשפחה באנטינסיביות שלא חווינו מעולם (להיות 24 שעות במשך חצי שנה יחד זה אתגר לא קטן בכלל). עם זאת כולנו מתגעגעים מאוד הביתה למשפחה, לחברים ולשיגרה, במיוחד הבנות.
נתראה בקרוב ...

מריחים את הסוף...

עבר הרבה זמן מאז העדכון האחרון של הבלוג ואנחנו הספקנו להיות בשבוע אחד בארבע מדינות ולעבור ארבע טיסות...
בשלושת הימים האחרונים בניו זילנד בילינו בקרייסטצ'רץ. ביום הראשון טיילנו בעיר ובגנים הבוטאניים המאוד יפים והמטופחים. למחרת נסענו לחצי האי בנקס ולאקרואה הנהדרת. הנסיעה לאקרואה מרהיבה ובכלל זהו מקום קטן ונחמד לטיול ביום שמשי.
ביום השלישי נפרדנו מלוסי בבוקר, והלכנו למרכז האנטרקטי ליד שדה התעופה. במרכז יש הרבה סרטים על אנטרקטיקה, אחד מהסרטים הוא D4, שבו יש סרט תלת מימד עם הרבה תזוזות כיסא והשפרצות מים, כל כך נהניתי מהסרט שראינו אותו פעמיים. נסענו גם ברכב אמפיבי שמטפס על גבעות ונכנס לשלולית בעומק 3 מטרים, שירי כל כך התלהבה מהנסיעה שהיא נסעה ברכב שלוש פעמים! יש במרכז גם חדר המדמה סערת שלג בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, לחדר נכנסו רק רונן והבנות אני ויתרתי. ראינו גם האכלת פינגווינים, והרבה מוצגים ומייצגים הקשורים לאנטרקטיקה. מאוד מומלץ למי שמגיע לקרייסטצ'רץ.
לסיכום ניו זילנד יש לי שתי מילים לומר, ארץ מדהימה! (הסיכום של רונן והבנות בהמשך)
ביום שלישי עזבנו את ניו זילנד בבוקר וטסנו לסידני. בילינו יום אחד בסידני בעיקר בקניות ובערב נסענו לבונדאי ביץ' לאכול בפעם האחרונה במסעדה האהובה עלינו. ולא עזבנו לפני שהצטיידנו בכמה פיתות לטיסה.
ביום רביעי בבוקר טסנו להונג קונג, הגענו אחר הצהריים למזג אוויר חורפי, כמעט כל בגדי החורף והמעילים כבר נשלחו לארץ בניו זילנד כדי שלא נצטרך לסחוב בטיסות הרבה תיקים, ופשוט קפאנו מקור. רונן ורז היו עייפים ונרדמו, שירי הודיעה לי שהיא רעבה! אז יצאנו, שירי ואני לטיימס סקוור (כמעט כמו ההוא בניו יורק רק יותר קטן עם מלא סינים), איפה סיימנו את הערב? ברור בפיצה האט!
למחרת ירד גשם והיה ממש קר, הסתובבנו בעיקר בקניונים וכאלה יש הרבה בהונג קונג. שוב מצאנו את עצמנו בקניות ,(זארה שלחה מכתב תודה לשירי ורז...) יצאנו בתשע בבוקר מהמלון וחזרנו בשמונה בערב עייפים וקפואים.
למחרת יצאה השמש והטיסה הייתה רק אחר הצהריים, אז נסענו לראות את הביג בודהה, אבל מה? כשהגענו ראינו שיש תור כל כך ארוך ועדיין היה כל כך קר, ויתרנו ומצאנו את עצמנו שוב מסתובבים בקניון אאוטלט. מזל שהקצבנו להונג קונג רק יומיים...
אחר הצהריים טסנו לבנגקוק ודווקא הטיסה הזאת החליטה לצאת באיחור של שעה, מה שהלחיץ אותנו כי היה סיכוי שנפסיד את הטיסה אחרי לצ'אנג מאי. למרות העיכוב הגענו בדקה התשעים לטיסה ונחתנו בצ'אנג מאי באחת עשרה בלילה. אנחנו נשארים עד יום חמישי בצ'אנג מאי ואחר כך טסים לפוקט.
כולנו מרגישים את הסוף, נשארו לנו עוד פחות משבועיים... והרגשות מעורבים מצד אחד כולנו מתים כבר לחזור ומצד שני אנחנו יודעים שנתגעגע לכל הכיף הזה.
נתראה בקרוב
ספי
******************************
אז מה היה לנו שם?
מפלים שופעים, אגמים בצבעים מרהיבים, נחלים בצבעים מדהימים, הרי געש, גבעות ירוקות ואין סופיות, פעילות וולקאנית ענפה, הרים מושלגים, יערות מהאגדות. מליוני כבשים, אלפי איילים, מאות אלפקות, פינגווינים, כלבי ים, אריות ים, דולפינים, אלבטרוסים.
ניו זילנד עלתה על כל הצפיות. בגן עדן היינו ועכשיו חזרה למציאות!
רונן
******************************
טוב, אנחנו סיימנו את הטיול ניו זילנד. אני מאוד אהבתי את הנוף בניו זילנד ואת האנשים הנחמדים. בניו זילנד לעומת אוסטרליה יש נסיעות קצרות ובאוסטרליה ארוכות מאוד. טסנו מניו זילנד לאוסטרליה ביום שלישי בשבע בבוקר ובשביל זה קמנו בשלוש בבוקר! הטיסה ארכה שלוש ורבע שעות ונחתנו בסידני. הפרש השעות בין ניו זילנד לאוסטרליה הוא שעתיים. עכשיו הרווחנו זמן, אבל כשטסנו מישראל רק הפסדנו זמן.
כמו שאמרתי בסיכום של אוסטרליה חשבתי שניו זילנד תהיה רק ירוק וירוק וירוק. ככה רוב האנשים מתארים אותה. אבל יש גם המון שלג, השתקפויות באגמים ונהרות. דונידין, קרייסטצ'רץ' ואוקלד היו נראות כמו ערים אבל כל שאר "הערים" היו רחוב וחצי בקושי.
יתרונות בניו זילנד – מים, טבע, כבשים, פרות, גם פיצה האט או פיצה דומינוס טעימה מאוד!, שלג קרחונים, אפילו קניונים יש בערים הגדולות, ופה באמת מה עוד אפשר לבקש? החסרונות בניו זילנד כמו שאמרתי באוסטרליה וגם עכשיו אני אגיד, האוכל. האוכל של הארץ חסר לי, המשפחה והחברים חסרים לי, והמיטה הנוחה, החדר שלי והפינה שלי חסרים לי. אבל בכל מקום תמיד יהיו חסרונות ויתרונות.
הייתי רוצה להביא מהארץ לניו זילנד את האוכל (כי האוכל הניו זילנדי לא משהו..) מניו זילנד לארץ הייתי רוצה להביא את האגמים והנחלים ואת הירוק שרואים בכל מקום.
מניו זילנד אני לא אשכח את החווה, ערמות הכבשים והפרות, את הנוף ואת טל ותום שפגשנו בקווינסטאון והיינו איתם אחר כך בטה אנאו עוד שלושה ימים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
******************************
ניו זילנד היא ארץ יפה, ירוק, פרחים, הרים מושלגים, אגמים, השתקפויות שאבא התמכר לצלם אותם והרבה קטמנדו (חנות למטיילים יקרה ומצליחה). מניו זילנד הייתי רוצה להביא לארץ את כל הירוק המים והנוף של ההרים האין סופי. מישראל הייתי רוצה להביא לניו זילנד את האופנה של הבגדים (בניו זילנד אין אופנה משהו). הופתעתי מניו זילנד, אה... וגם נזכרתי גם אני רוצה להביא מניו זילנד את האנשים הנחמדים שעוזרים לא משנה מה, (כמו באוסטרליה).
בין הדברים שהכי אהבתי בניו זילנד זה ההרים המושלגים והקרחונים העצומים. אם היו אומרים לי להישאר בניו זילנד עוד כמה חודשים לא הייתי מסכימה בגלל שחודשיים זה מספיק בשביל ניו זילנד ואפשר לראות די הרבה בחודשיים. אנחנו בסוף הטיול ואנחנו תכף חוזרים שירי ואני כבר מחכות לתאילנד, לבריכות שחייה ולרכוב על פילים.
מתגעגעת
רז

פיורדלנד והר קוק

ביום חמישי שעבר עזבנו את דאנדין ונסענו לפיורדלנד, הגענו לטה אנאו לפארק קרוואנים, בדרך כלל אנחנו נשארים ליום או יומיים ובמקרים יוצאי דופן לשלושה ימים, בפעם הראשונה בטיול הזמנו מקום לשבוע בפארק! הבנות קרנו מאושר כי פשוט נמאס להן לטייל, כל ההרים, הנהרות, הנחלים והמפלים חוזרים על עצמם מבחינתן, הן רק רצו לנוח מכל הטבע הזה...
הצלחנו לשכנע אותן שיש רק עוד יום טיול אחד ונסענו למילפורד רואד. מזג האוויר היה מושלם, נסענו מטה אנאו עד המילפורד סאונד, עשינו כמה טרקים קטנים לכל מיני אגמים ומפלים. כדי להגיע למילפורד סאונד צריך לעבור דרך מנהרת הומר שחפירתה החלה ב-1935 והסתיימה ב-1953 כדי לספק תעסוקה למובטלים, עצרנו לפני המנהרה לשחק קצת בשלג. לכל אורך הדרך נסעו עשרות אוטובוסים של מטיילים, קצת מפריע כשיורדים לראות איזשהו אתר ואז עוד 200 איש מצטופפים לידך, לא החלטתי מה היה יותר מטריד זבובי החול או האוטובוסים.
למחרת הבנות ואני נשארנו בפארק, ורונן שכר אופניים ונסע לטייל באגם מנאפורי (רק 40 קילומטר הלוך חזור...), בזמן שרונן דיווש אנחנו שיחקנו, קראנו, ראינו סרטים, בקיצור מנוחה מושלמת. למחרת לקחנו את רונן לתחילתו של טרק המילפורד, חזרנו לפארק והתחלנו את מרתון הלימודים, כל ארבעת ימי הטרק של רונן הבנות בילו בלימודים, בערב ראינו פרקים של הסדרה רמזור יחד עם טל ותום זוג ישראלי שפגשנו עוד בקווינסטאון.
ביום חמישי עזבנו את טה אנאו ונסענו להר קוק, סך הכול 440 ק"מ. בדרך עצרנו בגשר מעל נהר ירוק מדהים מסתבר שזהו הבאנג'י הראשון בנו זילנד, ירדנו לראות מספר קפיצות והמשכנו בדרכנו. לפני הר קוק התגלה לעינינו אגם פוקאקי המהמם. אגם בצבע טורקיז, תכלת ונראה כאילו מישהו עשה פוטושופ לאגם והוסיף קצת יותר מידי צבע. דרך אגב בלונלי פלנט יש הסבר מדעי מדוע האגם קיבל את הצבע הזה.
הגענו להר קוק בחמש וחצי, עדיין היה חם, וידענו שלמחרת יהיה גשום, אז יצאנו ברבע לשש בערב לטרק של הוקר וואלי, זהו טרק של שלוש שעות הכולל שני גשרים תלויים ואגם שקפוא בחורף ובקיץ עדיין צפים בו קרחונים. הבנות ואני הגענו עד הגשר התלוי השני שבסופו מתגלה הר קוק במלוא הדרו וחזרנו, כי השעה הייתה כבר מאוחרת, רונן המשיך עד האגם וחזר מהטרק בתשע וחצי, לא להיבהל יש פה אור עד אחרי עשר בלילה.
למחרת קמנו ליום מעונן אבל סביר לפחות בתחילתו, עשינו את הטרק של קיאה פוינט, שגם ממנו ראינו את מאונט קוק, את האגם והקרחון שלידו, טרק קצר וקולע, הולכים מעט ורואים הרבה. המשכנו לתצפית על קרחון טזמן, בשלב הזה שירי פרשה ונשארה ברכב, רונן, רז ואני יצאנו להליכה, מזג האוויר נעשה סוער, לאחר התצפית על הקרחון רז ואני חזרנו לרכב רונן המשיך לראות את האגמים הכחולים.
הרוח התחזקה וירד גשם, החלטנו להתפנק ולאכול צהריים במלון הרמיטג' המפורסם, מהמלון ניתן לצפות דרך החלונות הענקיים בהר קוק שבינתיים נעלם לו בין העננים בעקבות מזג האוויר. אחרי הארוחה התחלנו להצפין לכיוון כרייסטצ'רץ'.
אוטוטו מסתיים לו הטיול ועוד מספר ימים אנחנו עוזבים את ניו זילנד בעצב, להתראות
ספי
************************
הפארק הלאומי פיורדלנד, ארץ הפיורדים, מקום בו מודדים את כמות המשקעים במטרים (ממוצע של שמונה מטרים בשנה!). המקום נחשב לאחד המקומות היפים בניו זילנד אם לא היפה שבהם וכלול ברשימת נכסי עולם. מים צלולים, אגמי מראה, הרים מושלגים מוקפים במים כחולים, מפלים יותר מכפי שיכולנו לספור, יערות שדומה שיצאו מהאגדות, קרחונים ומה לא?
והדובדבן שבקצפת הוא מסלול המילפורד. מסלול באורך 53 ק"מ, המסלול המבוקש ביותר בניו זילנד. מסלול שאם לא נרשמת אליו מספר חודשים מראש סיכוייך ללכת בו נמוכים מאוד.
החלטתי לעשות את המסלול עוד כשהיינו בארץ אבל לא נרשמתי אליו כי לא באמת האמנתי שצריך להירשם כל כך הרבה זמן מראש וגם כי לא ידענו בדיוק מתי נגיע לאזור .
לאחר כחודש בניו זילנד כשידענו מתי נגיע לאזור המילפורד החלטתי להירשם, נכנסתי לאתר וחשכו עיני, אין מקום במילפורד, התאריך הפנוי הבא כך אמרו יהיה בינואר. בינואר? אנחנו כבר בארץ. מה עושים? נרשמתי לטרק אחר בפיורדלנד, טרק הרוטברן שאמור להיות יפה לא פחות ושנפתח על מנת להוריד לחץ מהמילפורד. לא ממש הייתי רגוע והחלטתי לבדוק כל יום אם התפנה מקום במילפורד (ביטולים של הרגע האחרון). לאחר מספר ניסיונות כושלים וכשכבר כמעט אמרתי נואש התפנה המקום המיוחל, מקום אחד בדצמבר (המקום הבא היה כבר במרץ) קפצתי על המציאה נרשמתי וגם ביטלתי את הרישום לטרק הרוטברן.
בחמישי לדצמבר לאחר הכנות רבות שכללו שכירה וקניה של בגדים, שק שינה והרבה אוכל. נפרדתי מספי והבנות שנשארו לנפוש בפארק קראוונים מפנק ויצאתי לטרק. הטרק נמשך כארבעה ימים ושלושה לילות.
לתחילת הטרק מגיעים בשיט שאורך כשעה ורבע.
היום הראשון בטרק הוא יום קצר ולא מעניין או יפה במיוחד שמסתיים לאחר כחמישה ק"מ בלבד. את הלילה הראשון העברתי בבקתה, נשמע פסטורלי לא? בקתה בטבע באזור המדהים הזה. אז זהו שלא פסטורלי ולא נעליים בבקתה איתי ישנו כשלושים איש ואישה נוספים במיטות קומותיים. מעלי ישנה גרמניה שנראית כאילו יצאה עכשיו מזירת האבקות, בנויה כמו קיר אבל ממש קיר גדול. איך ששמה את הראש על הכרית התחילה לנחור, פחד אלוהים.
היום השני בטרק אורכו כ 16.5 ק"מ. ההליכה היא בעמק כשמסביב הרים (וכשאני אומר מסביב זה מלפנים מאחור ומהצדדים), חלקם מושלגים, מפלים, נחלים (את בקבוק המים מלאתי מהנחל), יערות שנדמה שיצאו מאגדות בקיצור נוף מהמם. רוב המסלול לא רואים אנשים ואתה מרגיש קטן קטן קטן מול כל הגודל הזה. בשעתיים האחרונות של המסלול מתחילה עליה שמסתיימת בבקתה הבאה.
הבקתה השנייה היתה מורכבת ממספר חדרים כך שהיינו "רק" עשרה אנשים בחדר עם מיטות קומותיים, לפני שהתמקמתי חיפשתי את הגרמניה ולאחר שמצאתי אותה ברחתי לצד השני של המתחם. אבל אם חשבתם שבכך נפתרה הבעיה אז לא, הפעם נפלתי בחדר עם ניו זילנדית שלא הפסיקה לנחור ולנחור ולנחור, שימו לב שבניגוד לדעה הנפוצה גם נשים נוחרות.
היום השלישי הוא היום היפה ביותר בטרק, מתחיל בעליה של כשעתיים בערך עד לגובה של 1154 מטר משם נשקף נוף יפהפה של העמק ושל קרחון ג'רוויס. לאחר העלייה מתחילה ירידה תלולה כשבדרך עוברים דרך מפלים מרשימים ונופים מרשימים לא פחות.
לקראת סוף היום השלישי יש אפשרות לעשות מסלול צד של כשעה וחצי למפל הגבוה ביותר בניו זילנד, מפל סאתרלנד שנופל מגובה של 580 מטר. עשיתי את המסלול ובהחלט היה שווה, כמות המים שנופלת שם בשניה היא פשוט מדהימה, בלתי נתפסת. האטרקציה במפל מעבר להיותו מדהים היא להיכנס מאחוריו, בין האגמון אליו נופל המפל לבין הצוק ממנו הוא נופל יש רווח, לבשתי חליפת סערה והלכתי אל מאחורי המפל, מדהים פשוט מדהים, ההרגשה היא כאילו אתה נמצא בלב סערה מטורפת, כל שאתה שומע הוא רק את רעש המים ומיותר לציין שגם הרגשתי אותם. יצאתי משם רטוב כולי (מזל שלקחתי חליפת סערה.) לאחר החוויה הזו חזרתי למסלול והמשכתי עוד כשעה עד לבקתה הבאה. הלילה עבר בשלום, הצלחתי לברוח גם מהניוזילנדית וגם מהגרמניה.
היום האחרון הגיע ויש לנו עוד כ-18 ק"מ שאת רובם הולכים במישור לאורך נחלים, אגמים, מפלים ויערות יפהפיים (די חוזר על עצמו ). בסוף המסלול מחכה סירה שלוקחת אותך לאוטובוס שלוקח אותך לפארק הקרוונים שם ספי, שירי ורז מבלות בכיף את התקופה בה הייתי במילפורד.
נתראה בקרוב
רונן

קווינסטאון, קטלינז, דאנידין וחג החנוכה

ביום חמישי עזבנו את וואנקה ונסענו לקווינסטאון, עברנו דרך ארוטאון ונסענו לישון בקווינסטאון, למחרת נסענו צפונה לעמק פרדייז, מקום יפיפה, עם נופים של הרים מושלגים ואגמים כחולים פשוט גן עדן. בדרך לשם עצרנו במפרץ מקסים, בקיצור זה היה יום של טבע ונופים משגעים. את כל שאר תלאותינו הבנות פירטו בהמשך אז מה שנותר לי זה רק לאחל לכולם חג חנוכה שמח...
ספי
********************************
הגענו לעיירה בשם ארוטאון, כשהגענו אליה ממש הרגשנו כאילו חזרנו אחורה למאה הקודמת. הכל היה נראה כמו עיירה מבודדת של קאובויים או כמו המערב הפרוע. הלכנו להסתובב בארוטאון והיה ממש יפה ויקר, אפילו התחילו לקשט שם לחג המולד.
המשכנו לנסוע לקווינסטאון. פגשנו בפארק קרוואנים ישראלים, שתינו איתם קפה (אני ורז תה) ואפילו טל (קראו להם טל ותום) עשתה לנו בבוקר מחליק בשיער ויצא לנו ממש יפה. המשכנו לרכבל ובקצה שלו אני, רז ואמא ירדנו במזחלות, נסענו על מין מזחלת שנוהגים בה כמו באוטו, היה לנו מסלול מגניב וכיף, היו בו ירידות ופניות חדות, אבא בינתיים עשה מצנח רחיפה ואמר שהיה יפה מלמעלה במצנח.
אחרי הרכבל הלכנו לאכול ארוחת צהריים, עשינו פיקניק ליד אגם עם מים קפואים וצלול לחלוטין. אכלנו ליד האגם, אני ורז נכנסנו למים רק עם הרגליים. אחר כך נסענו לפארק קרוונים, ואת מי פגשנו? את ההולנדים שלדעתי עוד לא סיפרנו עליהם, אבל כבר מטאופו אנחנו נפגשים איתם בכל מיני מקומות במקרה. בערב עשיתי לעצמי אורז, רז אמרה שיצא לי יותר טעים משל אמא, ואחר כך ראינו סרט פעולה בחדר טלוויזיה בפארק הקרוונים, שהיו בו בפלאזמה וספות נוחות.
התעוררנו בבוקר והלכנו לראות אריות ים, הם היו ממש גדולים! וכמו הכלבי ים מסריחים וכל הזמן ישנים. כשהלכנו לחניה פתאום ראינו שני אריות ים מהלכים להם בשדות המרעה של הכבשים על הדשא, זה היה מאוד מצחיק. משם הלכנו לראות מערות, אחרי 15 דקות הליכה ביער ועוד 10 דקות הליכה על החוף הגענו למערות, הן היו גדולות וגבוהות, בפנים היו סלעים שהחלק התחתון שלהם היה בצבע ורוד. חזרנו ללוסי ונסענו לפארק הקרוונים, אכלנו והלכנו לראות פינגווינים.
הגענו למקום שיש תצפית על הפינגווינים, חיכינו קצת ופתאום שמנו לב, שלידינו יש קן של פינגווינים, הצצנו וראינו שם פינגווין ואמא פתאום שמה לב שגם ליד החוף יש פינגווין, אחרי שלוש שעות! ראינו עוד איזה שמונה פינגווינים. אז מי שמגיע לשם שיגיע רק בשמונה וחצי, או תשע בערב למרות שאומרים שהפינגווינים יוצאים שעתים לפני החושך, אבל זה לא נכון. אפשר גם ללכת לשם לפני שבע בבוקר ולראות את כל הפינגווינים יוצאים אל הים. הלכנו לפארק קרוונים לישון אחרי יום ארוך ומעייף.
התעוררנו בבוקר והלכנו לצפות בכלבי ים, אריות ים, ופילי ים (מי היה מאמין שיש כזה דבר פילי ים?!) עשינו טרק קטן וראינו הרבה כלבי ים ואריות ים שוחים, חשבנו שראינו פיל ים (בנאגט פוינט אפשר לראות הרבה פילי ים בסוף הקיץ, אנחנו רק בתחילת הקיץ) ובסוף הסתבר שהם היו אריות ים שמנים מאוד מאוד. אחר כך ראינו עוד כמה מפלים יפים ואגם נחמד.
המשכנו לחוף קניבל ושם ובעוד הרבה מקומות שלא ציינתי ראינו שוב את ההולנדים (משפחה עם שתי בנות קטנות). מצאנו אריה ים שהשתזף על החוף ושאג, צילמנו אותו. נשארנו לאכול שם ונסענו לפארק קרוונים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
********************************
ביום שלישי פתחנו את היום בארוחת בוקר די טעימה במסעדה ששמה אורנג' הנמצאת במרכז העיר דאנידין.
משם נסענו לרחוב הכי תלול בעולם, הכי תלול! זה ממש מפחיד לעלות ברחוב הזה עם האוטו. מלמעלה יש נוף יפה. היה עוד יותר מפחיד לרדת אותו עם האוטו. לאחר שירדנו אותו אני ואבא רצנו ברחוב, יותר נכון הלכתי אותו מתנשפת עד למעלה, עכשיו אני ואבא יכולים להגיד שרצנו ברחוב הכי תלול בעולם מלמעלה עד למטה, הירידה הייתה מפחידה ברגל. רצינו לעלות עוד הפעם עם האוטו אבל באמצע גילינו ששתי מכוניות לא נכנסות ברחוב הזה אז היינו צריכים לרדת את חצי הירידה ברוורס זה כל כך מפחיד.
התחנה הבאה הייתה לוק אאוט יפה מאוד שראו בו את חצי האי אוטגו ואת שאר העיר, אבל היה מעונן אז לא ממש ראינו הכל.
לאחר מכן הלכנו לבית של עשירים מפעם, עכשיו לא גרים שם אנשים אבל הבית וכל הרהיטים נשארו שם כמתנה לעיר דונידין. ההורים נפטרו ולילדים שלהם לא היו ילדים ואישתו של הבן הייתה עשירה ולא רצתה את הבית אז לא היה לה למי לתת את הבית אז העיר קיבלה אותו בירושה. בבית הזה יש 35 חדרים לארבעה אנשים. החדר הראשון שביקרנו בו היה המטבח, אחריו ראינו עוד כמה מטבחים, לאחר מכן ראינו את הספרייה שיש בה פטנטים, למשל סוגר לספרים על המדף שלא יהיה אבק עליהם או מחזיק לספרים שמחובר לכיסא.
ראינו גם חדר ריקודים, חדר השגחה שגם הוא חדר בנות (כל הריהוט בתוכו ממרוקו), חדר סנוקר, את החדר של הילד, את החדר של ההורים וחדר מסיבות תה. המשפחה הייתה יהודיה והיה שם שולחן מסודר לשישי בערב עם נרות שבת ומקום מיוחד לשים את החלה כתוב על המקום הזה חלה בעברית.
בחדר סנוקר יש פטנט שאפשר להזיז את החלונות שבתקרה כדי שהעשן של הסיגריות לא יישאר בחדר, ואם יורד גשם אז יש עוד חלון אחרי החלון הרגיל ששומר מפני הגשם. למשפחה היה חשמל אפילו לפני שלעירייה היה. האב אהב מאוד את יפן והיו שם הרבה אגרטלים ומתנות מיפן. כל הבית נראה כאילו הוא בית אנגלי. יש עוד מלא חדרים לא נכנסנו אליהם ולא ראינו אותם ויש כאלה שראינו אבל היה אסור להיכנס אז רק הצצנו.
לאחר מכן נסענו למפעל השוקולד, כשנכנסו הופתענו לגלות מולנו הר ענקי של חטיפי שוקולד, כמובן שהיה אסור לנו לקחת אבל זה היה יפה. חיכינו עד שהסיור שלנו יתחיל, כשהוא התחיל הופתענו שרק ארבעתנו לבד בסיור. הראו לנו איך מייצרים את השוקולד, ממה הוא עשוי, איך עוטפים אותו ואיזה סוגי שוקולד מייצרים במפעל. תוך כדי המדריכה חילקה לנו על כל תשובה לשאלות הפשוטות שהיא שאלה הרבה מאוד שוקולדים שהיו לה בכיס. גם בהתחלה קיבלנו עוד שוקולדים בשקית. אחר כך הגענו לחדר ושתינו הרבה שוקולד נוזלי. בדרך ראינו מפל שוקולד שהתיז לכל עבר. חילקו לנו עוד שקיות כפתורי שוקולד. בסוף המדריכה חילקה לנו את כל השוקולד שהיה לה בכיס כי זה היה הסיור האחרון. בסוף הצטלמנו עם המכוניות שהובילו למפעל חלב פעם בשביל ייצור השוקולד. מהמפעל יצאנו עם ארבע שקיות מלאות בשוקולדים.
אחרי מפעל השוקולד הלכנו לראות תחנת רכב מהמאה הקודמת. ריצפת התחנה הייתה מקושטת בפסיפס והחלונות עם ויטראז'. הרכבת הייתה ניראת כאילו יצאה מסרט ישן. המבנה היה נראה כמו ארמון מלפני תשע מאות שנה. עשינו קניות וחזרנו לישון בפארק הקרוונים.
היום קמנו לנר ראשון של חג החנוכה. נסענו מסביב לחצי האי אוטגו. אחר כך עשינו שני טרקים. בטרק הראשון הלכנו לראות תהום מדהימה על רקע הים. ובטרק השני אני עשיתי עם אבא טרק על דיונות חול וחוף שרואים בו אריות ים. במסלול בחזרה הייתה עלייה קשה וירד גשם לא חזק. האריות ים שאגו אחד על השני וזה היה ממש מפחיד.
בערב חגגנו את חג החנוכה עם סופגניות שאמא הכינה, וחנוכייה שעשינו מצדפים שאספתי בטרק עם אבא, הדלקנו נר ראשון, שרנו שירי חג ואפילו קיבלנו דמי חנוכה.
חג שמח לכולם.
מתגעגעת
רז

ארתור'ז פאס, הקרחונים, וואנאקה ורוב רוי

חזרנו לטייל ובגדול! ביום ראשון עזבנו בצער את החווה ונסענו דרומה. עברנו דרך ערוץ באלר ועלינו על הגשר התלוי הארוך ביותר בניו זילנד, אחרי החצייה של הגשר עשינו הליכה קצרה של רבע שעה ליד הערוץ, משם נסענו לפונאקאיקי כדי לראות את סלעי הפנקיק המדוברים ובנוסף עצרנו כמה פעמים לראות את החופים המדהימים והגענו לפנות ערב לגריימאות', בדיוק ליד המכרה שבו נלכדו 29 הכורים, כל העיר הייתה מלאה בכתבים וצלמים. כשאנחנו הגענו לשם הייתה עוד תקווה שהכורים ייצאו בחיים.
למחרת נסענו מזרחה לארתור'ז פאס, פשוט מקום מהסרטים, הנסיעה לשם כל כך יפה עם הקצוות המושלגים של ההרים, ובכל מקום שעוצרים מגיע הקיאה. הקיאה הוא תוכי בצבע חום אבל כשהוא פורס את כנפיו מתגלה צבע כתום מהמהם מתחת לכנפיים. הוא מאוד חכם ומנסה לגנוב אוכל מכל מי שעובר לידו, אסור להאכיל אותם, אבל הם ממש מצחיקים, בתצפית אחת שעצרנו הרמתי את הדלת האחורית לקחת משהו לשתות, הקיאה נעמד על הדלת והתכופף פנימה עם הראש לראות מה אפשר לחטוף...
התחלנו בארתור'ז פאס בטרק קצר לראות את מפל דבילז פאנצ'בול (מפל קערת הפונץ' של השטן), אין ספק זהו אחד המפלים היפים שראינו. משם המשכנו מזרחה ועצרנו בחניון שהוא התחלה של טרק בתוך מערה עם מים קפואים, אנחנו ויתרנו על ביקור במערה אבל עשינו את ההליכה מחוץ למערה ושם התגלה לפנינו נוף כל כך מרשים ומהמם שאני החלטתי שלא זזים מפה כי אני רוצה את התמונה של הנוף הזה בסלון שלי! בסופו של דבר המשכנו בנסיעה מזרחה בדרך עברנו ליד אגם שכל הנוף השתקף בו, ועצרנו לצלם עוד כמה עשרות תמונות.
לבסוף הגענו למקום עם גבעות ירוקות וסלעים בכל מיני גדלים, רונן רז טיפסו על ערמת הסלעים הגבוהה ביותר שהייתה שם, אחר כך שירי הצטרפה אליהם והם טיפסו על סלע שמצד אחד נראה גבוה ובלתי ניתן לטיפוס בלי ציוד מתאים אבל אם הולכים מסביב לסלע ניתן להגיע לפיסגה. משם חזרנו לחוף המערבי, ונשארנו לישון בפארק קרוואנים קטן קרוב לקרחון פרנץ ג'וזף.
ביום שלישי טיילנו כל היום בין הקרחונים. הגענו לקרחון פרנץ ג'וזף המפורסם יחד עם מיליון מטיילים אחרים. ההליכה לקרחון אורכת 45 דק', בתחילה הולכים בתוך יער וכשיוצאים מהיער הקרחון נגלה לעיננו ולמען האמת הוא דיי מאכזב, אבל ככל שמתקרבים לקרחון ומגיעים עד לנקודה הקרובה ביותר שמאפשרים לך (יש חבל המגביל את ההגעה לקרחון מחשש למפולת שלג), הקרחון באמת ענק ומרשים. מהחניון יצאנו לעוד הליכה קצרה ל"בריכה של פיטר", הגענו לאגם קטנטן ויפיפה שכל ההרים מסביב משתקפים בו, אז כמו שהבנתם הספורט החדש שלנו הוא למצוא אגמים שכל הנוף מסביב משתקף בו ואם אפשר שיהיו גם הרים מושלגים ברקע אז זה בכלל מושלם, רק לסבר את אוזנכם סיימנו ארבעה ימי טיול עם יותר משבע מאות תמונות!
משם נסענו לקרחון פוקס אחיו הקטן של פרנץ ג'וזף, ההליכה לפוקס מלווה בבריכות כחולות קטנות מהממות, גם פה יש חבל שעוצר מטיילים מלהגיע עד לקרחון. אחר כך נסענו לאגם מאת'יסון שבו אמורים לראות את ההשתקפות של הר טזמן והר קוק, אבל לא ראינו לא השתקפות ולא נעליים... צריך להגיע לאגם מוקדם בבוקר או מאוחר בערב ואנחנו הגענו בצהריים.
מהקרחונים נסענו לוואנאקה, רק שהנסיעה הייתה כל כך יפה שכל רגע עצרנו בדרך ולכן הגענו ממש מאוחר לפארק הקרוונים בוואנאקה. למחרת הלכנו לאגם ולמרכז העיר לראות מה עושים בוואנאקה, מה שהסתבר כמקום מלא בכל מיני אטרקציות יקרות, אנחנו ויתרנו. רונן החליט לעשות את הטרק של רוב רוי, כדי להגיע לטרק צריך לנסוע 30 ק"מ בכביש לא סלול, החלטנו שניקח את רונן לטרק ואנחנו ניסע לעולם הפאזלים. הנסיעה לטרק הייתה ארוכה ומאוד לא מסודרת ולכן החלטתי שאני לא חוזרת לבד עם הבנות בכביש הזה, אבל מה? הטרק לוקח בערך ארבע שעות, אז למרות חוסר הרצון בעיקר שלי ושל שירי הצטרפנו לרונן לטרק.
התחלנו את הטרק בהליכה במישור לאורך נחל, אחר כך עברנו גשר תלוי והתחלנו לטפס ולטפס ולטפס, בעצם כל הטרק הוא טיפוס לעבר קרחון רוב רוי המפורסם, בסוף הטרק מגיעים לתצפית יפיפיה, רואים עשרות מפלים וכמובן את הקרחון. הדרך חזרה הייתה מהירה וקלה, אין ספק שזהו אחד הטרקים היפים שעשינו, התחלנו את הטרק באחת עשרה וחצי בבוקר וסיימנו בחמש וחצי בערב.
ישר אחרי הטרק נסענו לסינמה פארדיסו בוואנקה, שזהו קולנוע קטן ונחמד שמה שמיוחד בו שאין בו כיסאות רגילים אלה ספות וכורסאות כמו בסלון בבית, מכל מיני סוגים וגדלים. הזמנו פיצות ונכנסו לראות את הסרט "רד", בהפסקה הפיצות חיכו לנו על השולחן חמות מהתנור. למחרת נסענו לעולם הפאזלים, במקום יש מבוך תלת מימד, חדרי אשליות והרבה שולחנות עם משחקי מחשבה, הבנות היו במבוך וכולנו נהנינו מחדרי האשליות ישבנו לפתור כמה ממשחקי מחשבה ללא הצלחה רבה. משם המשכנו לקווינסטאון.
מתגעגעת
ספי
***********************
השבוע נסענו לסלעים שקוראים להם הפנקייקים. כשהגענו הופתענו לגלות שהפנקייקים ממש לא נראים כמו פנקייקים, התאכזבנו והחלטנו שאין טעם לרדת אפילו אל החוף שבהם נמצאו. נסענו עוד קצת ושאלתי את אמא לאן הגענו היא אמרה לפנקייקים, נכון זה נשמע מוזר שעוד הפעם הגענו לפנקייקים אז זה לא אתם זה אנחנו, אנחנו התבלבלנו, פשוט הפנקייקים הראשונים לא היו הפנקייקים הם היו משהו אחר. הפנקייקים האמיתיים באמת נראו פנקייקים הם נראו כמו ערמות של פנקייקים, זה היה כל כך יפה. בתוך הסלעים חצבו בקטע קטן מדרגות ואם אתה מסתכל עליהם מרחוק זה מדהים. בתוך הסלעים של הפנקייקים היו בריכות, מין מפרצונים כאלה שעשו את המקום הרבה יותר יפה. אחרי הפנקייקים הלכנו לאכול במסעדה הודית טעימה. אחרי זה עברנו עם לוסי ליד צוות טלוויזיה (כל המקום מלא בצוותי טלוויזיה בגלל פיצוץ במכרה, במכרה נלכדו עמוק באדמה 29 אנשים, יש במכרה גזים רעילים ולכן אי אפשר להוציא אותם) ואמרנו שלום למצלמה רק הצלם ראה אותנו והוא אמר לנו שלום. הגענו לפארק קרוונים מתכוננים ליום החדש שיהיה מחר.
נסענו לארתור'ז פאס. שם יש סלעים ענקיים שאפשר לטפס עליהם. אני טיפסתי עם אבא על ערימת סלעים הכי גבוהה וזה אומר ממש ממש גבוהה שממנה נשקף נוף מדהים. אחרי זה אני שירי ואבא טפסנו לסלע השני בגובהו. הופתענו לגלות שיש ממש שביל למעלה, כי הסלע חלק מלפנים וחשבנו שרק מקצוענים יכולים לעלות עליו. במקום זה יש מסמרים מיוחדים בשביל לשים את החבל שאתה מטפס בסנפלינג.
למחרת נסענו לקרחונים, הקרחונים היו מדהימים. היינו בראשון. מרחוק הוא נראה מרשים ביותר למרות כל מה ששירי ואמא אמרו שרק שמתקרבים הוא מרשים, ומקרוב עוד יותר. בהתחלה הולכים ביער 10 דקות ואז מגיעים למקום שאפשר לראות את הקרחון מרחוק, הולכים בערך עוד 30 דקות עד שרואים את הקרחון מקרוב. אי אפשר לגעת בקרחון בגלל שאנחנו קרובים אבל לא מספיק (200 מטר מהקרחון). מהקרחון זרם נהר עם זרם ממש חזק. הקרחון שני היה גם ממש מרשים ואפילו אבא הצליח לגעת בו. בתחילתו היו אגמים בצבע טורקיז לא מהעולם הזה (וזה לא השתקפות כי השמים היו שחורים מעננים).
בוואנקה הלכנו לעולם שקוראים לו עולם הפאזלים. בעולם הפאזלים היו אשליות מדהימות. היו הרבה הולוגרמות וגם היו הולוגרמות תלת ממדיות מדהימות, היו הולוגרמות שאם אתה זז אתה רואה אותם בצורה אחרת לגמרי אבל אותו האיש. אחרי זה עברנו לאשליות, ראינו קיר שאם אתה מתקרב אליו אתה רואה אותו ישר ואם אתה מתרחק אתה רואה אותו עקום. או מיליוני פרצופים שאם אתה עוצם עין אחת אתה רואה את כולם זזים בבת אחת. החדר הכי מגניב היה שהרצפה עקומה לצד אחד והדברים שבתוכה לצד השני וזה אומר שהמים זורמים למעלה או שכדור סנוקר מתגלגל מעצמו למעלה על שולחן סנוקר, עמדנו בחדר וזה היה נראה כאילו אנחנו עומדים עקום לגמרי. בחדר היה כיסא על מסילה שאם אתה עולה עליו הוא פשוט עולה למעלה בכוחות עצמו כמו בירידה ונדנדה שעצרה למעלה.
בעולם הפאזלים היה את הטריק שהשתמשו בשר הטבעות, חדר בשיפוע שצריך ששני אנשים יעמדו כל אחד בקצה אחר של החדר ואז אתה רואה שאחד קטנטן ואחד ענקי כמו גונדולף בשר הטבעות. במקום עשיתי גם מבוך תלת מימדי קשה ממש שצריך להגיע אל ארבעת הגגות, הכחול, האדום, הצהוב והירוק ולצאת. את הגג הראשון עשיתי עם שירי ואת כל השאר לבד. העולם פאזלים היה מלא ישראלים מלא.
מתגעגעת
רז

החווה

השבוע עבר במהירות, עברנו לגור בחווה ניו זילנדית, עשינו וופינג. הרעיון העיקרי של WWOOF הוא לעבוד במשך 4 שעות ולקבל בתמורה אוכל ולינה. רק בניו זילנד יש למעלה מחמשת אלפים משפחות שמוכנות לארח וופרים. בעיקרון הוופינג מתאים לצעירים שיש להם זמן בלתי מוגבל לטיול ויכולים לשלב עבודה עם טיולים. נרשמנו לאתר הוופינג, וקיבלנו הצעה ממשפחה לארח אותנו, הם הסבירו לנו שהם מאוד אוהבים לארח ישראלים... מכיוון שלמשפחה יש ילדים ואנחנו רצינו קצת הפסקה מטיולים וגם להכיר קצת את החיים של הניו זילנדים מקרוב, החלטנו שהולכים על זה.
הגענו למשפחה מקסימה, ג'ון האב שגדל על אהבת ישראל (אמא שלו הייתה פריקית של ישראל אבל מעולם לא ביקרה בה), מארי האם, מאת'יו בן ה-14 שמת ללמוד עברית, ונייתן בן השמונה. שניהם לומדים בבית ולא הולכים לבית ספר. בנוסף למשפחה היה בבית עוד וופר כמונו מייק מאנגליה שמטייל בעולם כבר שלוש שנים ולא החליט מה לעשות בחיים למרות שהוא גאון, אני ורונן ניסינו לשכנע אותו לבוא לארץ ולהתנדב בקיבוץ.
כל שבוע מגיעים וופרים חדשים לחווה ממקומות שונים בעולם, המשפחה מתפרנסת מבשר הכבשים שהיא מוכרת ומאטרקציית הבאגי הכל כך כייפית שלה, אם אתם מגיעים לאזור אייבל טזמן שווה בהחלט לעבור דרכם כנסו לאתר שלהם http://wildtracks.co.nz/information. האירוח שלהם היה מדהים ומעבר לכל מה שציפינו (שירי ורז פירטו בהמשך).
בכל בוקר האכלנו את הטלאים ואת התרנגולות, שירי ורז הלכו כמה פעמים ביום להביא ביצים, הן כל כך התלהבו מהרעיון שיש כל הזמן ביצים עד ששקלתי ברצינות להביא תרנגולות הביתה כשנחזור. אני ניקיתי את הבית ושתלתי בגינה תפוחי אדמה, ברוקולי, תירס, עגבניות וכרובית. רונן חטב עצים להסקה בנה אדנית ענקית ועזר לנו לשתול.. החיים כחוואים לא פשוטים ולא קלים החלטנו פה אחד שאנחנו חוואים כנראה לא נהיה אבל אולי נשקיע קצת יותר בגינת הירק הקטנטונת שלנו.
זהו, התחיל לו כבר שבוע חדש ואנחנו חזרנו לטייל במרץ, נוסעים דרומה.
להתראות
ספי
*******************
ביום ראשון בערב הגענו לחווה. (בחווה יש 200 ומשהו כבשים, גודל החווה: 83 אייקר שזה אומר קצת יותר ממאתיים דונם) הכרנו את מארי, ג'ון, מת'יו, נייתן ומייק. (מייק הוא עוד מישהו שבה לחווה. הוא מצחיק והוא מלונדון!) מרי וג'ון ההורים, מת'יו בן 14 ונייתן בן 8. קנינו להם שוקולד לפני שהגענו, וגילינו שמת'יו אלרגי לגלוטן אז הוא לא יכול לאכול את השוקולד ונייתן לא אוהב שוקולד. התחלנו לשחק עם נייתן מחבואים, (וברור שגם להם כמו כל משפחה בניו זילנד יש טרמפולינה) הוא לימד אותנו משחקים בטרמפולינה. אחרי המשחקים הלכנו רז, נייתן ואני לעשות סיור בחווה, וגילינו שהם לא הולכים לבית ספר והם לומדים בבית, ולכן נוכל לשחק איתו ישר אחרי הלימודים. אכלנו ארוחת ערב, והלכנו לישון.
בבוקר קמנו והם ממש התייחסו אלינו כאילו אנחנו חלק מהמשפחה שלהם, עבדנו קצת, למדנו והרבה הרבה שחקנו והיום עבר בשנייה. שתלנו תפוחי אדמה התחלנו בלגרף את הצמחים היבשים משנה שעברה, חפרנו בורות קטנים ואז הגדלנו אותם, שמנו תפוחי אדמה וכיסינו. למחרת שתלנו, תירס, עגבניות, ברוקולי, כרובית ותרד.
ביום למחרת עשינו בופה וראינו אפ, האוכל היה ממש ממש טעים, ופעם אחת אפילו עשינו את הדלעת שסבתא עושה עם קינמון וסוכר ויצא ממש טעים.
עשינו גם יום אחד פיקניק, עלינו לאחת הגבעות ועשינו פיקניק מול נוף מהמם עם הרים מושלגים. אחרי האוכל הצענו אני, רז ונייתן למת'יו לשחק איתנו מחבואים בתוך היער, באנגלית קוראים למחבואים הייד אנד סיק, אז הוא אמר בטח אני מוכן לשחק איתכם הייד אנד סלייפ ובאנגלית הוא אמר אני אישן ואתם תתחבאו.
עשינו יום לפני האחרון על האש, עד שהאוכל היה מוכן שיחקנו בשחמט גדול שהחיילים הם חצי מהגובה שלך, גם ככה שיחקנו דמקה ודוקים ואפילו היה להם נחשים וסולמות שאתה החייל. היו גם טנקים עם קנה ארוך בשביל שנוכל לשחק איתם במבוך גדול שצריך להגיע לבלונים בצבע שלך ולפוצץ אותם עם הקנה של הטנק. המבוך היה די קשה והיה שם קרוסלה שאם אתה נוסע היא מסתובבת לצד השני ובקושי הצלחנו לעבור את הקרוסלה (רז ואני עשינו את התחרות כי היו רק שני טנקים).
ביום האחרון ששיחקנו רז, נייתן, מת'יו ואני על הטרמפולינה, מת'יו קפץ וקפצתי איתו ביחד והכפות רגליים שלי עברו את הרשת של הטרמפולינה (הרשת היא כפול שתיים מהגובה שלי) וניסיתי ללכת על האוויר כי חשבתי שכבר נחתתי אבל מה לעשות אני לא חתול ואני לא נחתתי על הרגליים אלה על הראש.
לפני שהלכנו נתנו לנייתן צדפה שמצאנו למזכרת ואחרי שהלכנו גילינו שיש לו כבר מזכרת מאיתנו כי שכחנו את הכדור הוורוד שקנינו באוסטרליה שם. היה ממש ממש כיף בחווה והשבוע עבר בשנייה. אפילו הכרנו שם כמה דברים חדשים לאכול כמו עוגיות ממש טעימות, תה ועוד...
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
**************************
ביום ראשון הגענו לחווה שסיפרנו עליה בפעם הקודמת. בדרך אליהם קנינו לילדים שוקולדים. כשהגענו אליהם הופתענו לגלות שהם לא אוהבים שוקולדים, בכלל, לא ממרח ולא קוביות, כלום, זה לא יאמן שילדים לא אוהבים שוקולד! הגענו אליהם בערב והם אירחו אותנו יפה.
הילד הקטן בן שמונה נייתן כמובן רק דיבר אנגלית הזמין אותנו לשחק איתו, בהתחלה לא ידענו מה לשחק אבל אז הבנו שיש גם להם כמו בכל פארק קרוונים ובכל בית כאן טרמפולינה אז הלכנו לשחק בטרמפולינה. נייתן בן השמונה לימד אותנו את המשחק מרקו פולו ועוד משחק שאני לא זוכרת את שמו. הוא גם לימד אותנו "הייד אנד סיק" שזה מחבואים רק בלי לספור אחד את השני.
אכלנו ארוחת ערב וראינו את החדר שלנו שהוא בתוך הבית שלהם, אני מציינת את זה בגלל שברוב הוופרים יש בתים או חדרים מחוץ לבית, ואצל הוופרים שהיינו אצלם ממש הכניסו אותנו לחיים שלהם. אנחנו לא ממש היינו אורחים, יותר נכון ממש לא, בגלל שהיינו יכולים לקחת אוכל לבד מהמקרר וגם צלחות ומים וכוסות, הכל. אצל המשפחה היה עוד איש כמונו שקראו לו מייק מאנגליה.
כל יום אכלנו במקום אחר, פעם אחת בסלון וראינו את הסרט "אפ" ופעם אחרת בפיקניק ואפילו פעם אחת ליד העסק שלהם, של הבאגי (אחר כך אני אספר לכם על הבאגי) וגם במטבח הרגיל. אני הכי נהניתי לאכול בסלון וליד העסק שלהם. בסלון כל אחד לקח לו אוכל (בופה). כל בוקר נייתן שאל אם אנחנו רוצות לשחק הייד אנד סיק או מרקו פולו רוב הפעמים אמרנו כן כי אלה שני משחקים אהובים עלי.
יום אחד הלכנו לשתול תפוחי אדמה ועוד כמה ירקות. בהתחלה אני שמתי תפוחי אדמה בתוך החורים שאמא חפרה וכיסיתי אותם, לאחר מכן גרפתי עם אבא את האדמה בשביל שאמא תוכל להמשיך לחפור חורים ואז התחלתי להגדיל את החורים של אמא. את התפוחי אדמה צריך לשים בתוך החורים כך שהצד עם הבלוטה עליו יהיה למעלה, ואם יש בכמה מקומות את הבלוטות אז את הבלוטה הכי גדולה.
בין הימים שהכי נהניתי היה היום שהלכנו לעשות באגי. הבאגי זה מין ג'יפ מיני פתוח, לפני שעלינו עליו לבשנו בגדים מיוחדים, משקפיים וקסדה. בהתחלה עשינו מסלול בין קונוסים ואחר כך עלינו עם הבאגי במין נדנדה ענקית בעליה ואם אתה ממשיך לנסוע היא מתהפכת פתאום לירידה כייפית ביותר. עשינו כמה ירידות ממש כיפיות וקצת אבל ממש קצת מפחידות. נכנסנו לטרק ואז נכנסנו בשלולית ענקית מלאה בוץ ומים, זה היה כיף וגם רטוב ומלוכלך. עברנו גם בתעלה עם עכביש ענקי, לא אמיתי שתלוי בין שתי קירות התעלה שמשפריץ עליך מים ברגע שאתה עובר דרכו. המשכנו עם הבאגי ואז הגענו לשלט האט! התקדמנו קצת ואז ראינו לפנינו ירידה ענקית חדה מאוד מאוד, אבא ישב איתי כי יש בבאגי רק מקום לשניים והוא שאל אותי אם אני מוכנה, אמרתי כן ואז בום זה היה כיף. נסענו גם על גבעת חול בינונית וזה היה גם כן כיף !!! כל מי שהולך לניו זילנד ומטייל באזור חובה לעבור שם.
חבר של מת'יו (האח הגדול) בא לחווה והוא הזמין אותנו אליו הביתה לראות חיות. הלכנו אליו הביתה והופתענו לראות את חזירי הבר המפחידים ואת החזרזירים הקטנים החמדמדים שלהם ואת הטווס המהמם.
היה יום שהלכנו לפיקניק על גבעה בשטח שלהם (שנחשב קטן בני זילנד זה אפילו לא נקרא חווה אמיתית בניו זילנד) הנוף היה מדהים הרים מושלגים פרחים צהובים, מדהים! שיחקנו עם מת'יו הייד אנד סיק והוא מצא אותי את שירי ואת נייתן בשניות. מהפיקניק נסענו לראות אופוסום שהיה אצל חברים שלהם, אופוסומים לא טובים בגלל שהם אוכלים את הקיווים שזאת החיה שמייצגת את ניו זילנד כמו שאצלנו צברים, אבל הם משתמשים בה הרבה יותר, במקום להגיד משפחות ניו זילנדיות הם אומרים משפחות קיוויות. האופוסום דומה לעכבר חמוד עם פרווה רכה רכה. גם לחברים שלהם יש כבשים עם פרווה כל כך ארוכה עד שהילד שלהם יכול לרכוב על הכבשים (באמת ראינו אותו עושה את זה, זה מצחיק) ויש להם חזרזיר בר חמדמד אבל נראה לי מסוג אחר מאלה שראינו כי הוא נראה יותר פראי.
ביום האחרון היה כיף ביותר, אכלנו ליד העסק שלהם (איפה שהבאגי), שיחקנו בדמקה ענקית וגם בשחמט ענקי ולא תאמינו גם בדוקים ענקיים, עשינו מסלול של טנקים קטנים שג'ון (האבא) בנה לבד ותכנן לבד זה היה כל כך קול. זה היה די קשה, המטרה היא לפוצץ את הבלונים הקטנים בעזרת סיכת בטחון שבקצה הטנק ולהגיע ראשון לסוף, שירי ניצחה אותי. במסלול היה מבוך קטן, סביבון גדול לעומת הטנקים, נדנדה כמו בבאגי ומעלית וגם גשר ועוד דברים קולים קטנים. הטנק זה רובוט מגניב לאללה. היה כיף! אני ממליצה לעבור בחווה, אני לא ממליצה זה חובה. הם גרים 45 דקות דרומית לאייבל טזמן.
את השבוע הזה אני אזכור יותר טוב מכל מפל שראינו, שווה!!
מתגעגעת הכי הכי
רז

אייבל טזמן וזבובי החול

ביום שלישי עזבנו את קאיקורה לכיוון הנמר ספרינגס, שירי התעוררה בבוקר עם צוואר תפוס בצורה קשה, כך שהיה לנו תירוץ מצוין לטבול במעיינות החמים. המעיינות בשיפוץ כרגע (כמעט כמו כל מקום שאנחנו מגיעים אליו) מה שהוזיל את הכניסה, למרות זאת היו הרבה בריכות שניתן להיכנס אליהן, בכל מיני טמפרטורות, מעשרים וחמש מעלות עד ארבעים ושתיים מעלות. הכרחנו את שירי לשבת בבריכה עם ארבעים ושתיים מעלות... אחרי כמה דקות היא הודיעה שזה ממש לא עוזר לה ויצאה. בילינו שם את כל אחר הצהריים ונשארנו לישון שם בפארק הקרוונים.
למחרת נסענו למוטואקה, נסענו דרך לואיס פאס, בדרך ראינו שלט של טרק למפל, אז כמובן עצרנו ונכנסנו ליער יפיפה עם הליכה קצרה למפל ארוך ויפה. אחר כך עצרנו באגם רוטורואה שנמצא בפארק הלאומי אגמי נלסון, (זהו האגם השני שנמצא בפארק, בביקור הקודם בפארק היינו רק באגם אחד). המקום פסטורלי ומקסים ממש גלויה, הבעיה מתחילה כשפותחים את הדלת של הרכב כי אז עטים עליך עשרות זבובי חול ואסור לך לעמוד לרגע כי אז מתחילות העקיצות ולא משנה כמה חומר נגד זבובי חול אתה מורח על עצמך. אני ושירי יצאנו מהימים האחרונים עקוצות לגמרי, לי הזבובים עיצבו רגל חדשה, לעומת זאת רונן ורז יצאו ללא עקיצה אחת. הגירודים כל כך מציקים שאני חושבת שלא קיללתי ככה מאז הסטאפ האחרון שעשיתי בגרסה 12.
הגענו למוטואקה עייפים מהנסיעה והחלטנו שמחר נחים. מה שנחמד בטיול ארוך כל כך, שאפשר להחליט מתי יום שבת ולא צריך לחכות לסופשבוע. אז הכרזנו על יום חמישי כיום שבת ונחנו בפארק הקרוונים. קמנו בשעה מאוחרת, אכלנו בצהריים ארוחה חמה (כשאנחנו מטיילים אנחנו אוכלים כריכים כל היום ובערב ארוחה חמה) עשיתי כביסות, הבנות ישבו ללמוד וכמובן נחנו הרבה.
ביום שישי נסענו לפארק הלאומי אייבל טזמן סופסופ, החלטנו לקחת סירת טקסי לאנקורג' ומשם לחזור ברגל עד מאראהאו, (כך לא היינו תלויים באף סירה שתחזיר אותנו ויכולנו לשהות בחופים כמה שרצינו) זהו החלק הראשון של הטרק המפורסם ואורכו 13 קילומטרים, ויש בו גם הליכה ביער וגם גישה לחופים.
כשהגענו למאראהאו הסתבר שיש לנו בערך שעה עד שהסירה תיקח אותנו לאנקורג' אז בינתיים ירדנו לחוף, הים היה בשעת השפל ולכן יכולנו ללכת על החול לכיוון הים. הבנות מצאו עשרות כוכבי ים, צדפות, צדפות סגורות, סרטנים, שבלולים, בקיצור אוצרות! בעשר וחצי הסירה אספה אותנו, ופגשנו עוד זוג ישראלים נחמד בשם יוסי ודינה שגם הם עושים את הטרק אבל מתחילים מנקודה יותר צפונית משלנו (בארק ביי). הגענו תוך דקות למפרץ אנקורג' שנראה כמו גן עדן, פשוט ככה. המפרץ כל כך יפה שישבנו שם לאכול את הכריכים (שהכנו בבוקר) עד 12 בצהריים.
הטרק מתחיל בעלייה ארוכה ואחריה כמעט לאורך כל הדרך הטרק במישור למעט הירידות לחוף, לכל אורך הטרק ניתן לראות את החופים המדהימים ואת הצבעים הירוקים כחולים המרהיבים של המים. אחרי חמישה קילומטרים החלטנו לרדת לחוף סטילוואל, הגענו לחוף מרהיב ביופיו כזה שרואים אותו רק בשומר מסך במחשב, רונן הכריז "נישאר חצי שעה לנוח ונמשיך בטרק". בסופו של דבר נשארנו שעה וחצי ורונן העיז וקפץ למים הקפואים להתרעננות.
לקראת סוף הטרק עצרנו בתצפית לים, יוסי ודינה הגיעו גם הם לשם, עייפים מהדרך הארוכה שעשו, בגלל הגאות הם היו צריכים לעשות עיקוף של עוד כמה קילומטרים, מה שהאריך להם את הדרך מאוד. המשכנו איתם את שני הקילומטרים האחרונים של הטרק, היה נחמד לדבר איתם וכך הסוף של הטרק נגמר מהר. חזרנו לישון בפארק הקרוונים.
למחרת נסענו לכיוון גולדן ביי, המטרה: לדוג דגי סלמון. הגענו למקום, קיבלנו חכה, רשת דייג, וניגשנו לאגם לדוג, ואת מי פגשנו שם? כמובן את יוסי ודינה. הם כבר הספיקו לדוג שני דגי סלמון יפים, הם נשארו איתנו עוד קצת ויוסי הסביר ועזר לשירי לדוג את הדג הראשון. לא הרבה אחרי היא כבר דגה את הדג השני, רז ויתרה והחליטה שלדוג זה לא בשבילה אבל דאגה לזרוק את הפיתיונות על מנת שרונן ושירי יתפסו דג, לבסוף רונן תפס דג לא קטן בכלל. הדגים שקלו יותר משלושה קילו שזה נחמד אבל גם צריך לשלם על זה... אז הוחלט לעשן את הסלמון הגדול של רונן ואת שני האחרים קיבלנו נקיים ומפולטים לבשל בערב. ישבנו שם לאכול את הדגים המעושנים, אני הסתכלתי עליהם (מה לעשות גם בטיול נשארתי צמחונית) ושלושתם ליקקו את האצבעות, שירי לא הפסיקה להתענג על הדג, מי היה מאמין ששירי תאכל סלמון מעושן!
משם נסענו לנקודה הצפונית ביותר של האי הדרומי, השמיים קצת התקדרו, בדרך ראינו להקות ברבורים על הים, כשהתקרבנו להאכיל אותם הם ברחו...הגענו לתצפית יפיפייה שמזכירה קצת את הנופים של הגרייט אושן רואד, רק שהגבעות פה מלאות בכבשים כיאה לנוף ניו זילנדי. המשכנו לחוף פאראריקי, אני והבנות נשארנו ברכב ורונן יצא לריצה. אחרי כמה דקות מי הגיע? יוסי ודינה, יוסי הלך להביא שוקולדים לבנות. רונן חזר וסיפר שהחוף מהמם וההליכה היתה בחלקה בגבעות הירוקות וחלקה בדיונות עם חול שחור, הוא הגיע למערה שחלקה על החוף וחלקה בתוך הים. נשארנו לישון בטאקאקה בפארק קרוונים.
היום נסענו למעיינות פופו הנחשבים למעיינות המתוקים הגדולים ביותר בניו זילנד והצלולים ביותר בעולם. משם נסענו לקולינגווד לקנות שוקולד בחנות השוקולד של רוזי גלו, אך הסתבר שהשוקולד שם הוא איכותי מאוד ואין שוקולד חלב רגיל כמו שהבנות אוהבות. המשכנו משם לראות את הבולען הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי, הארוודז הול, עומקו 400 מ' ורוחבו 70 מ', בדרך לבולען עברנו דרך יער מהמם, יער קאנאן ששימש כיער צ'טווד בטרילוגיית שר הטבעות.
בשבוע הקרוב אנחנו הולכים לעבוד בחווה ניו זילנדית, אצל משפחה שמגדלת כבשים אורגאניות (אלוהים יודע מה זה כבשים אורגאניות??) אנחנו נעבוד בחווה בתמורה נקבל אוכל ולינה. אז הבלוג יוצא לפגרה קצרה, נחזור לעדכן בשבוע הבא.
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי

נלסון, קאיקורה וחיות אחרות

הגענו לאי הדרומי המבטיח ואכן כל יום מפתיע מחדש. הגענו ביום שישי אחה"צ לפיקטון במעבורת, נשארנו לישון שם ובבוקר נסענו מערבה לכיוון נלסון. מכיוון שוויתרנו על טרק קווין שרלוט, את הדרך לנלסון עשינו על קווין שארלוט רואד, דרך יפיפיה מלאה במפרצים עם כל גווני הירוק והכחול האפשריים. ברור שיצאנו עם עוד שבע מאות תמונות...
הגענו לנלסון רעבים אז חיפשנו מסעדה, מצאנו מסעדה ים תיכונית, מאוד שמחנו (חשבנו שמצאנו מסעדה ישראלית) אבל בסופו של דבר זו הייתה מסעדה טורקית...אכלנו ומשם נסענו למוזיאון המטורף ביותר הנקרא WOW. במוזיאון מציגים מכוניות ישנות יפות וגם מכוניות חדשות לצד בגדים בעיצוב מטורף לחלוטין (את הבגדים אסור לצלם). לקינוח מצאנו במוזיאון את הטבעת שעוצבה במיוחד לסרט שר הטבעות.
נסענו דרומה לכיוון הפארק הלאומי של אגמי נלסון ונשארנו לישון שם, ברגע שהגענו קיבלו את פנינו אמא ברווזה וחמישה אפרוחים, הברווזה לא סתמה את הפה עד שהיא והאפרוחים קיבלו קצת אוכל, שירי ניסתה להרים את אחד האפרוחים וקיבלה שטף של צעקות מאמא ברווזה. בבוקר התעוררנו ליום שטוף שמש מול אגם רוטויטי הכחול והמרהיב. עשינו טרק נחמד שבסופו טיילנו על שפת האגם, רונן והבנות שכרו קאנו ושטו להם באגם יחד עם הברווזים. בצהריים נסענו לכיוון קאיקורה, נסענו בדרך היין צפונה וראינו אלפי דונמים של כרמים, אנחנו לא ממש חובבי יין, אז ויתרנו על עצירה באחד היקבים בדרך...
חציה השני של הנסיעה היה לאורך האוקיינוס השקט, קצת לפני קאיקורה התחלנו לראות כלבי ים על החוף, דרך אגב לכל אורך החוף, החול בצבע שחור. עצרנו את לוסי בצד הדרך וירדנו לחוף לראות את כלבי הים מקרוב, מסתבר שהיינו קרובים מידי כי רונן והבנות קיבלו שאגת אזהרה שהקפיצה אותם, אך לא הבהילה מספיק את רונן כי הוא המשיך לצלם בלי סוף כל כלב ים שראה שם. (מזל שאנחנו לא מעלים לאתר את כל התמונות שאנחנו מצלמים). המשכנו לקאיקורה ובדרך ראינו הרים מושלגים מצד שמאל, שדה של ארנבים מצד ימין ואם זה לא מספיק בהמשך ראינו איילות ואיילים (עם כל הקונסטרוקציה של הקרניים למעלה).
בקאיקורה יש שפע בעלי חיים ימיים בגלל מבנה היבשת, די קרוב ליבשה יש שיפוע שיורד בהדרגה לגובה של 90 מטר ואז בבת אחת מגיע לעומק של יותר משמונה מאות מטר, זרמים חמים וקרים מתערבבים וכאשר זרם קר עולה למעלה הוא מביא איתו חומרים מזינים מקרקעית האוקיינוס. למחרת נסענו למושבת כלבי ים נוספת הנמצאת בחצי האי קאיקורה, גם שם ראינו עשרות כלבי ים משתזפים על הסלעים, רונן ורז המשיכו ללכת על החוף לצפות במושבת כלבי ים נוספת ובצהריים עלינו לשייט לשחייה עם דולפינים, אז כמו ששמתם לב אני מוותרת על כל פעילות הקשורה במים (צריך שמישהו יתעד הכל לא?) רונן והבנות לבשו חליפות צלילה, קיבלו הדרכה ועלינו לסירה.
לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר ראינו מספר קבוצות קטנות של דולפינים מסוג דאסקי, הקיים רק בחצי הדרומי של כדור הארץ, אני צילמתי מלמעלה ויכולתי לראות את כל הקפיצות של הדולפינים, וכמובן לצפות באלבטרוסים הענקיים שעפים מעל, האלבטרוס הוא הציפור הגדולה ביותר בעולם שמסוגלת לעוף ומוטת הכנפיים שלה עולה על שלושה מטרים. רונן והבנות שחו עם הדולפינים בתוך המים ומאוד מאוד נהנו, השחייה בלב האוקיינוס לא פשוטה במיוחד שאתה יודע שהקרקע מתחתך ממש רחוקה (1000 מ') הדולפינים שחו לידם ומתחתם, בקיצור חוויה מדהימה ובלתי נשכחת.
ביי ביי
ספי
*****************************
את היום התחלנו ליד האגם, בהליכה של כשעה וחצי לאורך אגם רוטויטי, אגם גדול עם הרבה ברווזים והרים מושלגים יפיפיים שמציצים מסופו, מחזה מדהים. בהליכה לא היו דברים יפים במיוחד רק נחל ומפלונים קטנטנים מהשלגים, צמחייה רכה מאוד כמו שטיח שצומחת רק איפה שיש שלג, ועץ שהוציא את כל השורש שלו והאדמה שמסביבו כשהוא נפל. מה שהיה הכי כיף זה שבחזרה של ההליכה חצינו את העצים שהפריעו לנו לראות את האגם ואבא לימד אותנו להקפיץ אבנים על המים. לקח לי קצת זמן לקלוט את זה אבל לבסוף הבנתי את הפטנט ואפילו הצלחתי להקפיץ אבן ארבע פעמים על המים.
חזרנו לאגם אכלנו משהו קטן ושכרנו קאנו. כל אחד מאיתנו שכר קאנו קטן ושט לבדו. שטנו ליד הברווזים וגם נתקעתי בשירי ובקאנו של אבא. אמא צילמה מהמזח תמונות יפות שאנחנו עם הקאנו.
נסענו שעתיים לכיוון קאיקורה ועצרנו בדרך לראות כלבי ים שהסתלבטו להם ממש על החוף, (לא בגן חיות וגם לא בשמורה). הלכנו ממש לידם, אסור לחסום להם את הדרך לים כי אז הם תוקפים. לא ראינו אחד מהכלבים וחסמנו לו את הדרך לים, הוא צרח עלינו ונהם עלינו, ממש נבהלתי. אם אתם חושבים שיש על החוף אחד או שניים אז אתם טועים יש המונים המונים של כלבי ים על החוף. הם מסריחים ברמות לא מתוארות.
מתגעגעת מאוד
רז
*****************************
יום ממש לה לה לנד, התחלנו את היום בצפייה בכלבי ים, והיינו ממש קרובים אליהם, הרוב ישנו, היו כמה אנשים שחסמו לכלב ים את הדרך לים אז הכלב ים שאג אליהם. הם לא זזו גם אז, מסכן...
רז ואבא עשו טרק קטן ליד מושבת כלבי ים, אני ואמא הסתכלנו מלוסי כי היה קר. ראינו מלוסי כלב ים שצף על המים ואז שוחה, הוא היה ממש ממש חמוד!
המשכנו את היום בשחייה עם דולפינים, באמצע האוקיינוס השקט, היה מאוד מאוד מאוד קר. הגענו למקום שבו אנחנו מקבלים את ציוד הצלילה. קבלתי, שתי חליפות, כובע, גרביים (מהבד של החליפות), סנפירים, שנורקל ומשקפת. את כל זה שמנו על עצמנו. ראינו סרט על הסימנים שצריך לעשות שאתה במצב טוב, או שאתה במצוקה,סרט על הדולפינים והסברים, כמו: אסור לגעת בדולפינים, כי הם דולפינים פראים והם לא מאולפים (אלה שאפשר לשחות איתם באילת הם מאולפים), צריך למשוך את תשומת הלב של הדולפינים בקולות ובתנועות, כדאי לצור איתם קשר עין כי אז הם יבואו אליך.
עלינו על האוטובוס, האוטובוס לקח אותנו למזח עם הסירות. התחלקנו לשתי קבוצות, וכל קבוצה הלכה לסירה שלה. הסירה שלנו התחילה לשוט ולקח לנו הרבה זמן למצוא דולפינים אבל בסוף מצאנו. הגענו ללב האוקיינוס, העומק מגיע בערך ל - 1000 מ', אבל למזלנו יש לנו את הציוד שנתנו לנו, החליפות שלבשנו הם גם מחממות וגם הם כמו מצוף. ירדנו מהסירה בפעם הראשונה והדולפינים כבר הלכו, ירדנו מהסירה בפעם השנייה השלישית והרביעית והיו דולפינים.
דולפין אחד הסתכל עלי וניסה להתחכך בי ועבר מתחתי, אבל מרוב התרגשות שכחתי ליצור איתו קשר עין, נכנסו לי לתוך השנורקל מים, נבהלתי ושחיתי בחזרה לאבא ורז, עכשיו אני קצת מצטערת על זה שלא נשארתי. השמענו קולות והדולפינים עברו מתחתנו ולידנו ואפילו קפצו ועשו מלא סלטות (בסרט אמרו שרק אם אנחנו בני מזל אנחנו נראה אותם קופצים ובטח שעושים סלטות באוויר). אמא אמרה לנו שני דברים שיצאנו: הדבר הראשון שהנהג של הסירה אמר שהם חשבו שאנחנו לא נסכים לצלול בגלל הפחד, ובגלל שיש אנשים מבוגרים שמפחדים לצלול. והדבר השני שאמא אמרה, שכשעשינו קולות נשמענו כמו חבורת מטורפים או משוגעים. סיימנו לצלול ועלינו לסירה, נתנו לנו צינורות עם מים רותחים והשפרצנו על עצמנו מים רותחים, התנגבנו והחלפנו בגדים. נתנו לנו שוקו חם ועוגיות, וכשחזרנו קיבלנו גם כל אחד גלויה.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי

וולינגטון, והשייט לאי הדרומי

נפרדנו מהפארק הלאומי טונגארירו בטרק אחרון ונחמד, הלכנו לראות מפל שמסביבו יש הרבה מפלים קטנים ודרך מעניינת. משם המשכנו לכיוון דרום, רצינו לנסוע דרך וואנגאנוי ריבר רואד, אבל גילנו שהדרך לא סלולה ברובה, אז חזרנו צפונה וירדנו בכביש המהיר והלא פחות יפה לוואנגאנוי, שם עצרנו לישון באוהאקונה בפארק נחמד, ופגשנו שם זוג גרמנים שמטיילים כמונו שלפני יותר מחודש נפגשנו איתם בגלאס מאונטיין באוסטרליה ביום גשום במיוחד. (רחל, זוכרת את הגרמני שלא הפסיק לדבר?)
בבוקר הדרמנו לוולינגטון הבירה אבל כשהגענו השמים התקדרו, אז החלטנו לישון באכסניה. עשינו צ'ק אין באכסניית YHA, הנהדרת ומטופחת להפליא. ופשוט נשארנו שם כל אחר הצהריים והערב.
למחרת הלכנו למוזיאון טה פאפה המפורסם, (המוזיאון נבנה במשך חמש שנים בעלות של 317 מיליון דולר), המוזיאון הפתיע ובגדול. זהו לא מוזיאון שיגרתי, הבנות ציפו לביקור משעמם ולאחר שלוש שעות במוזיאון לא ממש רצו לעזוב. המוזיאון כל כך גדול ולא ניתן ביום אחד לטייל בכל הקומות. אין ספק שמי שמגיע לוולינגטון גם אם הוא אינו חובב מוזיאונים חייב לעבור דרך טה פאפה.
בצהריים עלינו למעבורת ועברנו לאי הדרומי יחד עם לוסי, השייט אורך כשלוש שעות, והחצי שעה האחרונה של השייט מדהימה, שטים בין מפרצונים של האי הדרומי, המים מחליפים צבעים בין ירוק לכחול, המצלמות לא הפסיקו לעבוד לרגע וכמובן שרונן יצא עם עוד כמה מאות תמונות.
זהו, אנחנו מתחילים לחרוש את האי הדרומי.
מתגעגעת
ספי
*********************************
היי
התחלנו את היום בללכת למוזיאון, לא סתם מוזיאון, מוזיאון מעניין מאוד! בהתחלה הגענו למקום שהיו בו מסכים וצריך לבחור שם תמונות מניו זילנד או לצלם את עצמך, כשסיימת, אתה צריך ללחוץ על כפתור והתמונות עוברות למסך ענק! ואתה יכול להזיז עם מין עכבר את התמונה ולעצב אותה.
המשכנו לטייל במוזיאון, ראינו שלדים של דינוזאורים, ליוויתנים, וראינו תמנון עם חומרים משמרים, מצאו אותו באנטרקטיקה והוא מסוג נדיר, ראינו איך תפסו אותו, איך חקרו עליו, ואיך בנו לו את הכלוב הזה. הסרט שמסביר איך תפסו אותו היה בתלת מימד והיה מאוד מאוד חמוד!
ראינו הרבה דברים מפוחלצם כמו, ציפורים, חרקים, קיוואים ואפילו חזיר בר. נכנסנו לתוך מין בית קטן ושם ראינו סרט קצר על רעידת אדמה ובדרך, גם אנחנו זזנו. ראינו הולוגרמה איך מאורים היו על סירה קטנה והם שטו איתה לניו זילנד.
בדרך החוצה אבא ענה על סקר ובתמורה לזה קיבלנו בבית קפה, תה/קפה/שוקו בחינם. היינו רעבים אז גם אכלנו שם.
יצאנו מהמוזיאון למעבורת המעבירה אותנו לאי הדרומי של ניו זילנד. השייט היה יפה מאוד וקצת משעמם (כי לא היה לנו כל כך מה לעשות).
הגענו לטופ 10 והשכרנו פה בקתה. ועכשיו אני כותבת לכם.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
*********************************
פתחנו את הבוקר בנסיעה למוזיאון הכי יפה והכי מיוחד שהייתי וכנראה שאהיה טה פאפה בוולינגטון. בהתחלה חיכינו עד שהמוזיאון ייפתח. כשהוא נפתח עלינו לקומה השנייה ואז הלכנו למין מקום עם ריבועים שעליהם מצוירת מפת ניו זילנד ואם אתה דורך על ריבוע אז הריבוע דולק ואתה יכול לראות את המקומות בניו זילנד. אחר כך עובד שהיה במוזיאון הראה לנו מחשב שאפשר לבחור בו תמונות, אחרי זה אתה גורר את התמונות למין גלגל שמצייר על המחשב, לוחץ על כפתור ואז התמונות כאילו נשאבות מהמחשב ואתה יכול לראות אותם על מסך גדול, אתה שולט עליהם בעזרת עכבר אלחוטי מיוחד, אתה יכול להזיז אותם, לשים עליהם ספרי ולמחוק דברים.
לאחר מכן הלכנו לג'ונגל לא אמיתי, ששם ראינו כל מיני חיות מפוחלצות וחיות מפלסטיק שנראות אמיתיות. החיות המפוחלצות היו ברובם ציפורים. היה גם חזיר בר מפוחלץ מפחיד ביותר שגם עשה קולות כמובן בעזרת רמקול ומכשיר להקלטה. הדבר הכי מגניב בקומה היה התמנון. התמנון הגדול והנדיר, שמצאו אותו באנטרקטיקה לפי הסיפור הבא. התמנון חיפש לאכול דג וכשהוא מצא חטף לו ליוויתן את האוכל. סירה שעברה במקום כדי לדוג דגים תפסה דג שהוא ניסה לאכול, מהסירה משכו את החכה והתמנון לא היה מוכן לעזוב את הדג. ואז במקום לשחרר אותו תפסו אותו, את כל זה הבנתי מהסרט התלת מימד עליו והסרט איך תפסו אותו, הוא גדול כתום וג'אלי (זאת מילה חדשה שהמצאתי למי שמרגיש כמו ג'לי). בקומה זאת ראינו גם אופוסום מפוחלץ עצמות של ליוויתן כחול עצומות וגם של דינוזאורים גם כן עצומות ביותר.
אחר כך עברנו לקומה הרביעית ששם כמעט כל הקומה שייכת לתרבות המאורית. בהתחלה ראינו הולוגרמה על ספינה שהיא לא הולוגרמה מגניב, יפה ומיוחד מאוד מאוד. ההולוגרמות בעצם אחת מההולוגרמות סיפרה שהם בדרכם לניו זילנד. ראינו סרטון על סוגים של בגדים וגם בתים מאורים.
היינו במקום שכולו על רעידות אדמה, שם נכנסנו לבית שהקרינו על דלת רעידת אדמה ואנחנו גם זזנו כאילו אנחנו חווים את רעידת האדמה הזאת רק שבסרטון רעידת האדמה חזקה פי 50 ממה שחווינו כשהבית זז. גם ראנו איך מיטה של תינוק אחרי רעידת אדמה ועוד דברים על רעידות אדמה.
ו....... זהו מי ששואל אם כדי ללכת לשם אז ברור כל הילדים בעולם ייהנו שם.
מתגעגעת הכי הכי
רז

טאופו, טונגארירו והצניחה הראשונה שלי

כן, למי שלא מאמין אתמול צנחתי מגובה 12,000 רגל! בימים האחרונים רונן מתכנן את ההליכה בטונגארירו קרוסניג שזהו הטרק החד יומי היפה ביותר בניו זילנד, באורך 19 ק"מ הכולל טיפוס לגובה 2,000 מטר. מכיוון שאת הטרק אני לא אעשה, (התירוץ הפורמאלי שאין לנו עם מי להשאיר את הבנות למשך יום שלם, התירוץ הלא פורמאלי שאני לא ממש חובבת טרקים ארוכים ובטח שלא בעלייה) אז החלטתי שאם אני לא מטפסת, לפחות אני אשקיף מלמעלה על כל האזור, ומכיוון שטיסה מעל האזור מאוד יקרה הלכתי על צניחה. ואכן הגענו לטאופו שהיא בירת הצניחה של ניו זילנד, אפשר להבין למה, טאופו מלמעלה מ ד ה י מ ה.
ביום שבת נסענו מרוטורואה לכיוון טאופו, בדרך עצרנו באתר מדהים עם פעילות תרמית בשם וואיוטאפו בילינו בו ארבע שעות. התחלנו את המסלול בצפייה על הגייזר המפורסם ליידי נוקס שמתפרץ כל יום ב- 10:15, הסוד להתפרצות המדויקת כל יום באותה שעה הוא: סבון! מסתבר שבקרקעית יש מים רותחים ומעליהם מים קרים ברגע שזורקים סבון לגייזר הוא מחלחל למים הקרים והמים הרותחים מתפרצים החוצה במשך כשעה. אחר כך ראינו את בריכות הבוץ המבעבעות, ומשם הלכנו למסלול מדהים שבכל כמה דקות רואים בו פעילות תרמית שונה, אגמים, מפלים, יער, גייזר, מכתשים קטנים ואפילו בריכת שמפניה מדהימה שקיבלה את שמה כי על המים רואים בועות קטנות כמו בשמפניה. אחרי שחשבנו שראינו הכל, התחנה האחרונה בסיור השאירה אותנו עם פה פעור, ראינו אגם בצבע ירוק מדהים משהו שדומה לצבע של מרקר ירוק, פשוט צבע לא מציאותי.
המשכנו לנסוע לכיוון טאופו, קצת לפני שהגענו לטאופו פנינו למפל הוקה, הנמצא בנהר וואיקאטו, לנהר יש צבע ירוק עז, אנחנו פשוט עמדנו והסתכלנו על הצבעים שבנהר וניסינו להבין איך לעזאזל יש למים צבע מרהיב כזה. הנהר כלוא בתוך רווח צר בסלע, ונופל מגובה עשרה מטרים, מה שגורם לזרם אדיר. משם המשכנו לפארק קרוונים בטאופו לחניית לילה.
ביום ראשון הלכנו למקום הנקרא "מכתשי הירח", קראנו המלצה באינטרנט על המקום אז הלכנו, אכן יש במקום מכתשים מעלי אדים עם פעילות תרמית, אבל היה מאכזב משהו, למרות זאת רונן צילם כמה עשרות תמונות במקום. משם נסענו למרכז לפעילות געשית, הבנות הפעילו שוב ושוב את המתקן המדמה רעידות אדמה, יצרו טורנדו, ראינו הדמיה של גייזר וצפינו בסרטים על ההתפרצות הגעשית שהייתה באזור בשנת 1995.
אחר הצהריים הלכנו לפארק בטאופו שבו זורם גם נהר וואיקאטו, הגענו לנקודה שבה יש מפלים זורמים עם מים רותחים הנשפכים לתוך הנהר המקפיא, כך שעומדים במים וחלק מהגוף נמצא בקור מקפיא וחלק במים חמים מאוד. הבנות ורונן הסתערו על הבריכות החמות, אני הסתפקתי בטבילת רגליים במים החמים.
ביום שני קמנו, השמיים היו כחולים אז נסענו למרכז צניחה, מילאתי טפסים, ראיתי סרט המסביר מה הולך לקרות במהלך הצניחה. התלבשתי בסרבל, חגרו אותי בכל מיני חגורות, התאימו לי כובע ונשלחתי לבחור כפפות. המדריך החייכן שלי, כריס הגיע והציג את עצמו, בשלב זה אני מניחה שהתרגשתי, אני לא ממש זוכרת אבל הבנות טוענות שלא ראו אותי אף פעם ככה, הצטלמנו ועלינו למטוס.
השנייה הראשונה לפני הקפיצה קצת מלחיצה, וברגע שקפצנו צרחתי כל כך חזק המדריך צחק. הנפילה כל כך מהירה שבכלל אי אפשר לפחד, פשוט הסתכלתי למטה והדבר היחידי שהטריד אותי שהנעליים שלי לא ייפלו (אלו נעלי ההליכה שלי שאני ממש אוהבת). ברגע שנפתח המצנח פתאום הנפילה נעצרת ורואים את כל הנוף המדהים, הכל מתנהל בהילוך איטי. ניסיתי לגמוע כל הר, גבעה, אגם ושביל שראיתי מלמעלה ורק הצטערתי שאין לי מצלמה להראות לרונן ולבנות את מה שעיני ראו.
קיבלנו את התמונות של הצניחה שלי ונסענו לראות שלג. נסענו להר רואפהו שמרחוק לא הפסיק לקרוץ לרונן (שצילם אותו שבע מאות פעם), עלינו לאתר הסקי שכרגע שומם לחלוטין בגלל הקיץ שקרב ובא. למרות זאת עדיין יש מעט שלג, הבנות רצו על שלג והעיפו כדורי שלג אחת על השניה. אחר כך עברנו דרך הפארק הלאומי טונגארירו ועשינו טרק קצר לראות מפל שופע מים בשם טפאי ומשם המשכנו לפארק הקרוונים.
היום רונן השכים קום לטרק, אני והבנות ביום חופש מטיולים, פתחנו ספרים והבנות ישבו ללמוד קצת ובעיקר לשחק.
יאללה ביי
ספי
************************************
בפארק הלאומי טונגארירו ישנם מגוון מסלולים החל ממספר שעות ועד לשלושה ארבעה ימים. המסלול המדובר ביותר שבכל מקום באזור הפארק מפמפמים אותו ומשווקים אותו הוא הטונגארירו קרוסינג. המסלול באורך 19 ק"מ ואם מגיעים עד לפסגה (אופציה) אורכו 22 ק"מ, נחשב למסלול החד יומי היפה ביותר בניו זילנד ובין עשרת מסלולי היום היפים בעולם. אם כבר הגענו לכאן לא נעשה אותו? ברור שכן (לפחות לחלק מאיתנו).
התכוננתי לטרק, בילינו בחנויות שמוכרות ציוד לטרקים, למדתי לחבב את החנויות האלה יש בהן כל מה שצריך ולא צריך על מנת שתצלח את הטרק בשלום. קנינו כפפות, כובע צמר ועוד דברים שנועדו לדאוג שלא יהיה קר שם למעלה בהרים. השתמשתי רק בחלק מהציוד מאחר ויצאתי לטרק ביום שטוף שמש ואת חלקו אפילו עשיתי בחולצה קצרה.
היום הגדול הגיע, התעוררתי מוקדם, הסעה אספה אותי לתחילת הטרק, בדרך הנהג סיפר לנו כמה עובדות על העיירה שממנה יצאנו אוהאקונה, כנראה שהרגיש שהוא חייב להצדיק את המחיר שהוא גבה. אז הנה כמה עובדות: העיירה הקטנה מספקת כ-95 אחוזים מכלל הגזר בניו זילנד, העיירה היא יעד הסקי הפופולרי ביותר בניו זילנד ועוד ועוד, עובדות קצת מעייפות על הבוקר. לאחרי ארבעים דקות הגענו לתחילת הטרק.
המסלול התגלה כמסלול מגוון בנופים ולא כל כך קל. המסלול מתחיל בהליכה קצרה במישור עד שמגיעים לתחילת העלייה להר, העלייה תחילה מתונה אבל הולכת ונעשית תלולה. הטיפוס נמשך כשעתיים כשלאורכו נשקפים נופים מרהיבים של הרי נגאורוהואה ורואפהו המושלגים שכיכבו בשר הטבעות (נגאורוהואה הוא מאונט דום), מפלים ונחלים צלולים. לאחר כשעתיים מגיעים לנקודה שנקראת רד קרייטר משם יש אפשרות לפנות שמאלה לפסגה של ההר (סטייה של כשלושה ק"מ מהמסלול או להמשיך במסלול המקורי) בנקודה זו רואים הרבה מטיילים מחזיקים במפה ומגרדים בראש, כדאי? או לא כדאי? אני החלטתי לאחר גירודים רבים לעלות עד לפסגה (הגעתי עד לכאן לא נעלה? ברור שכן) הטיפוס כלל הליכה בשלג והיה שווה כל רגע, בסופו רואים נוף פנורמי מרהיב ביופיו.
לאחר החזרה למסלול המקורי ממשיכים לטפס עוד מספר דקות ובסוף העלייה מתגלים שלושה אגמים בצבע ירוק יפהפה שנקראים "אמרלד לייקס". בהמשך מגיעים לאגם בשם בלו לייק אגם כחול המוקף בשלג. לאורך כל המסלול יש תצפית על הרים מושלגים ובחלק מהמסלול גם הולכים בשלג אין ספק שהאביב הוא זמן מצוין ללכת במסלול זה מאחר והשלג עדיין קיים אך לא במידה שתשבש את ההליכה.
לאחר הירידה לאגמים ממשיכים במישור, הכולל ברובו הליכה בשלג ובסופו מתחילה הירידה, ירידה תלולה וארוכה שמסרבת להסתיים. בסוף הירידה נכנסים להליכה של כשעה ביער שלאורכו זורם נחל ומפלים מסתתרים בין העצים. בסוף ההליכה ביער זהו, נגמר.
אין ספק זהו מסלול מגוון בנופים ומרשים ביופיו (יש תמונות והרבה כהרגלנו).
רונן

הוביטון, הרי געש ו-18 שנות נישואין

ביום שני התחלנו להדרים לכיוון אוקלנד, בדרך עצרנו בוואיפו כדי לראות תולעים זוהרות במערה, נכנסו עם פנסים, ואכן מצאנו כמה מושבות של תולעים זוהרות. בכניסה למערה נמצא שדה ירוק ענקי, היו שם כמה משפחות שעשו שם פיקניק אנחנו וויתרנו על הפיקניק והמשכנו לאוקלנד לפארק קרוונים.
באוקלנד עלינו לסקיי טאוור שזהו המגדל הכי גבוה באוקלנד לראות את הנוף הנשקף ממנו. למי שמעוניין להיפרד ממאתיים דולר ייתנו גם לקפוץ מהמגדל. אנחנו ויתרנו, אבל הנוף הנשקף מהמגדל היה מדהים! אכן מלמעלה אוקלנד מרהיבה. לאחר שגם נכנסנו לחנות כלי בית מהממת (כמובן רק להסתכל) החלטתי שאני מתחילה לחבב את אוקלנד.
אחר הצהריים יצאנו מאוקלנד והמשכנו דרומה לכיוון מאטאמאטה הגענו ישר לפארק קרוונים עם בריכות חמות, יש לציין שניו זילנד מחייכת אלינו בימים האחרונים והוצפנו בימים עם שמש ללא גשם, אז כמובן שהבנות שמו בגד ים וישר קפצו למים, אחריהן רונן ואני. הבריכות היו שוממות מאדם ורק ארבעתנו עברנו מאחת לשניה, כך בילינו את אחר הצהריים.
ביום רביעי קמנו בבוקר ונסענו לחוות הכבשים אלכסנדר שם צילמו את הוביטון (העיר של ההוביטים משר הטבעות) הרבה אני לא ארחיב (שירי ורז פרטו לפרטי פרטים) רק שהסיור היה נהדר, במיוחד בגלל שהתחילו לשחזר מחדש את כל המקום. לאחר הצילומים פירקו את כל הסט ועכשיו יש להם אישור לבנות הכל מחדש, ואכן המקום מדהים. רק מה? החתימו אותנו שאסור להעלות אף תמונה לאינטרנט, ניתן לצלם לשימוש פרטי בלבד אבל אסור לפרסם.
המשכנו לעבר טיראו עיר קצת מוזרה עם הרבה פיסול מפח ברחובות, עצרנו לראות את הכלב והכבשה הענקיים שבתוכם נמצאים מרכז מידע לתיירים וחנות מזכרות, המשכנו לכיוון רוטוראה ולפני שהגענו עצרנו בזורב, כדי שהבנות יעשו זורבינג, למי שלא יודע זורבינג זה להיכנס לכדור גדול עם מים ולהתגלגל בתוכו במורד הגבעה, הבנות נהנו מאוד למרות שכל העניין לוקח כמה שניות בלבד. המשכנו לפארק קרוונים ברוטרואה שנקרא בלו לייק, פארק מדהים בלב הטבע.
בחמישי בבוקר התעוררנו עם קריאות שמחה וגשם של בלונים, הבנות התעוררו מוקדם והפתיעו אותנו לרגל יום הנישואין שלנו. הן דאגו לקפה, לארוחת הבוקר, להרבה ברכות, אפילו מתנות הן הספיקו לקנות לנו בלי שנדע, (הן תיחמנו אותנו בסופר) ממש פינוק אמיתי. מרונן קיבלתי שרשרת יפה שהוא הספיק לקנות בטיראו מבלי שאשים לב (למי שתוהה אני שכחתי לקנות לו מתנה), התחלה של יום כזה לא יכולה להיות מאכזבת ואכן זה היה יום בלתי נשכח...(ותודה לכל המברכים והמברכות)
רוטורואה נמצאת באזור תרמי פעיל מאוד, יש בו גייזרים, מעיינות חמים ובריכות בוץ, לכן העיר מסריחה בטירוף ונקראת גם "עיר הפלוצים". התחלנו בסיור בפארק לראות את הפעילות הגעשית שם, בשנת 2003 הייתה בפארק התפרצות געשית וכל המקום כוסה בבוץ. מסריח מאוד להסתובב ברוטורואה אבל בפארק היה מסריח עוד יותר, ראינו הרבה בריכות חמות מבעבעות וגם בריכות בוץ ובורות עם עשן, הפארק מלא בפעילות תרמית מה שמדהים שיש שאנשים שגרים ליד הפארק ומהחצר יוצא להם עשן ככה סתם מהאדמה.
משם המשכנו לכפר מאורי בשם טה פאקארווארווה, התחלנו בסיור מודרך בכפר וקיבלנו הסבר על חיי המאורים. ראינו שם פעילות תרמית והרבה בריכות מבעבעות. הסבירו לנו איך מבשלים "האנגי" שזה סוג של תבשיל מאורי שמה שמיוחד בו הוא אופן ההכנה, מאחר והכפר גדוש בפעילות תרמית האדמה חמה מאוד, אם חופרים בור ומכסים אותו לוכדים את החום באדמה. שמים את התבשיל בסיר לבישול איטי וארוך כשהחום שעולה מהאדמה מבשל אותו. ראינו מופע ריקודים מאורים, אכלנו תירס שהתבשל בהאנגי והכי חשוב ראינו את הגייזרים מתפרצים. היינו בכפר שלוש שעות כולל מסלול הליכה קצר ונהנינו מכל רגע.
משם נסענו למבוך תלת מימדי שכולו מעץ באורך 1.7 ק"מ, בהתחלה הבנות הצליחו לצרף אותי ואת רונן אבל לא לקח הרבה זמן עד שהן התרוצצו במבוך כמו עכברים ואנחנו שתינו קפה עם עוגיות על הדשא. סיימנו בחמש אחר הצהריים במבוך אבל מחשיך פה רק בשמונה וחצי בערב, אז המשכנו בטיולים. נסענו לסיבוב באגמים עצרנו באחד האגמים המדהימים הבנות האכילו את הברווזים וגם ברבורים שחורים ויפים הצטרפו לארוחה. היו שם כמה מקומיים שטיילו עם הכלבים שלהם ושטו בסירות פגשנו שתי ילדות שגרות על האגם ושטו בקאנו, פשוט מקום מדהים לגדול בו.
משם נסענו המשכנו לאגם נוסף בשם טאראוורה ומצאנו תצפית מדהימה המשקיפה גם על האגם וגם על הר הגעש טאראוורה שבשנת 1886 התפרץ. פשוט סיום מושלם ליום כל כך עמוס בחוויות.
היום רונן החליט שהגיע הזמן לטרק (מאחר וכבר יומיים לא עשינו טרק) הוא מצא את הטרק הכי מפרך באיזור, אז נסענו לריינבו מאונטן שהוא הר בגובה 742 מטר ועלינו עד לפסגה, הטרק באורך שניים וחצי קילומטר אבל בעלייה מאוד תלולה, המאורים קוראים לפסגה"פסגת הקשת בענן" וממנה נשקף נוף פנורמי מדהים של כל האזור, אגם טאופו, ופארק טונגארירו. לפסגה הגעתי מעולפת ובלי אויר הבנות לעומת זאת הגיעו בדילוגים.
ניו זילנד מהממת ומפתיעה כל יום מחדש, אין סוף לפעילויות שניתן לעשות פה...
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי
*********************************
היי
התחלנו את היום בנסיעה מהירה להוביטון (מי שלא ראה את שר הטבעות לא יבין על מה כתוב פה..) הוביטון היא עיר בתוך שר הטבעות שגרים בה ההוביטים. נסענו וקנינו כרטיסים ומייד עלינו למיניבוס. עברנו בדרך לאסוף עוד אנשים, היו איתנו זוג מאוסטרליה, שתי בנות גדולות מיפן ושלישיה ממלזיה. צילמו את שר הטבעות בתוך חווה ענקית!!! החווה היא יותר מאלף דונם! נכנסנו בתוך שער לתוך מקום הצילומים, מי שראה את המרוץ למיליון בטח ראה שיש שם סתם חורים, לזה ציפינו אבל, זה לא היה ככה זה היה אחרת בגלל שהיו זכויות יוצרים אז לא הרשו להשאיר כלום והרסו את הכל, עכשיו עבר תקופה מסוימת והם התחילו לשחזר את הכל, אסור להעלות תמונות לאינטרנט אבל מותר לצלם, צילמנו כל מילימטר, (משפחת לישה ובעיקר אילן, נראה לכם את התמונות שנחזור והיו שם מלא מזכרות ואחד מהם היה הדגם של הבתים, בגדים שהיו בסרט, הטבעות, ועוד דברים..).
בזמן צילומי הסרט אסור היה לטוס מעל הסט אם מישהו טס נשלל רישיון הטיס שלו בניו זילנד. בסט הצילומים היה עץ שהם רצו אותו במקום אחר, אז הם לקחו עץ ממקום אחר וחתכו את עץ לאלפי חתיכות וחיברו אותו במקום אחר ובצורה אחרת, מראים את העץ רק 3 שניות בסרט. הם ממש השקיעו בסרט!
נסענו ממקום הצילומים לראות איך גוזזים כבשים. נכנסנו לתוך מקום סגור עם במה וספסלים התיישבנו על ספסל, אחד מהבנים של אלכסנדר (בעל החווה לשעבר, עכשיו הבנים שלו בעלי החווה) הסביר לנו דברים, ובניהם אמר שמי שיגזוז את הכבשה זה היום הראשון שלו. האיש גזז את הכבשה מהר ונתן לקבוצה להרגיש את הצמר ואת הכבשה אחרי הגזיזה. אחרי הצגת הגזיזה, נתנו לנו בקבוקי פלסטיק שבתוכם יש חלב של עזים והאכלנו את הטלאים הקטנים והחמודים. הטלה שהאכלתי אותו היה כל כך רעב שאחרי שנגמר החלב בבקבוק הוא ניסה לשתות עוד ועוד והוא לא עזב את הבקבוק. (תראו את התמונות שאני מאכילה את הטלה כי את זה היה אפשר לעלות לאינטרנט).
בחווה ישבנו בבית קפה ואמא קנתה ספר של איך עשו את הסרט ומלא תמונות יפות של שר הטבעות (פעם ראשונה שאני שומעת ביטוי שבעברית נשמע יותר טוב מאנגלית, "שר הטבעות") ישבנו שם ודיברנו דיי הרבה עם האוסטרלים. אחר כך המשכנו לנסוע לכיוון פארק הקרוונים זה מה שאמא ואבא אמרו לנו, עצרנו בדרך בעיירה שיש בה דברים מוזרים (זה הקטע שלה..) נכנסנו לחנות שהיא בעצם מבחוץ כלב ענקי שעשוי ממחזור, אחר כך גם נכנסנו לחנות שהיא כבשה ענקית שעשויה ממחזור.
המשכנו לנסוע והגענו לזורבינג, כדור ענק עם קצת מים, שנכנסים אליו ומתגלגלים מראש הגבעה למטה, בקיצור אתה בתוך מכונת כביסה. אני ורז מילאנו את השמות ועוד מלא דברים, אפילו הצטלמנו :), שקלו אותנו (וברור שילמנו) ועלינו לג'יפ עם בגד ים ויחפות, בג'יפ היו איתנו יפנים/קוריאנים/תאילנדים, בקיצור אסיאתים (סליחה אירית פשוט אני לא מבדילה) ועלינו למעלה. נכנסנו בתנופה ועם קצת עזרה מהמדריכה לתוך חור, נכנסנו לכדור הזורבינג וסגרו את החור פעמים עם ריצ'רץ'. והתחלנו להתגלגל מלמעלה למטה, זה היה ממש כיף ובכלל לא מפחיד, ויצאנו סחוטות. כשהיינו למטה עשו לנו בוק בתוך הכדור ומחוץ של בערך 20 תמונות, וכמובן היה צרים לקנות אותן, אבל לא היינו צריכים כי אמא ואבא צילמו אותנו גם ואפילו בוידיאו.
נסענו לסופר ששם קנינו לאמא ואבא שוקולדים בלי שהם יראו וידעו ליום הנישואין שלהם, 18 שנה יום נישואין. והפעם באמת חזרנו לפארק קרוונים, אכלנו וכל מה שעושים בערב והלכנו לישון.
התעוררנו בבוקר מאוד מוקדם והתחלנו לנפח בלונים ולקשור אתם. אחרי שסיימנו הכנסנו את כולם מתחת לשמיכה ועשינו את עצמנו ישנות. אמא ואבא לא באו להעיר אותנו, אז החלטנו לרדת עם כל הבלונים והברכות והמתנות ולהעיר אותם, הם כבר היו ערים, אבל הפתענו אותם, וקלענו בול בשוקולדים שהם אוהבים. הכנו להם קפה וארוחת בוקר. המשכנו לנסוע לעבר הפארק של הפעילות געשית, ראינו מלא עשן והתקרבנו וראינו בוץ מבעבע.
המשכנו לכפר המאורי שגם עליו אני לא אפרט בגלל שאמא פירטה ואני לא חושבת שזה יעניין אתכם לקרוא אותו הדבר.. אני רק אגיד שהתירס שהתבשל על אגם רותח היה ממש ממש ממש טעים.
הגענו למבוך תלת ממדי שאני ורז עשינו אותו ה40 דקות והוא ממש ממש קשה וכיף.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
*********************************
היום בבוקר קמנו עם מצב רוח. בבוקר נסענו למרכז תיירים ועלינו לסיור של............. שר הטבעות כל כך חיכינו לזה. צילמו את שר הטבעות במקום מדהים, במקום שלא רואים את הכבישים או בתים אם עומדים בתוכו, צילמו אותו בחווה ענקית, הבית של האיש בתוך החווה והיו צריכים את הבית אז נתנו לאיש ולאשתו 4 חודשים לטייל בניו זילנד איפה שהם רוצים איך שהם רוצים ובלי מגבלה של כסף.
הייתה לנו מדריכה שהסבירה לנו על הכל. בהתחלה ראינו כבשים על שטח ירוק שלא נגמר. כשנכנסנו יותר פנימה בשטח יכולנו לראות את הבתים הקטנים של ההוביטים הם היו ממש יפים מבחוץ אבל מבפנים לא היה בהם כלום. יכולנו לראות גם את הגשר עם האגם שהראו בסרט. כל הדרך ראינו בתים של הוביטים ובנאים, הבנאים היו בגלל שהם משחזרים הכל.
את הסצנה של גונדלוף והחבר שלו שהם בתוך הבית וגונדולף נתקע עם הראש שלו בתקרה צילמו בסטודיו ורק את הבחוץ צילמו איפה שכל הבתים רק קצת יותר מבודד. עשו סטודיו אחד קטן קטן קטן בשביל גונדולף שיראו שהוא גדול, וסטודיו אחד גדול שיוכלו לצלם את ההוביטונים. היה שם בית אחד שאני הכי אהבתי הוא היה נראה בית ישן כמו במציאות רק במיני מיני מיני. לכל בית הייתה גינת תבלינים ודלתות עגולות וגם חצר קטנה עם פרחים וארובה שבתוכה יש אפור כאילו השתמשו בה מיליון פעם ו... אבנים שמובילים לבית הקטנטן, לרוב הבתים הייתה גדר קטנה מעץ ולחלק סרט מתוח שאסור להיכנס כי זה בשלב בניה, אפילו היו אנשים שהתפקיד היחידי שלהם היה לבדוק שהבתים אותו הדבר בדיוק. היינו גם במקום שהייתה המסיבה, מישהו זוכר את הסצנה שהילדים גנבו את הזיקוקים ואז נפל לאחד מהם הזיקוקים והוא צרח אז הצרחה הייתה אמיתית בגלל שנתנו לאנשים במסיבה לשתות אלכוהול באמת כי הבימאי רצה שהמסיבה תראה אמיתית, היה מדהים. חבל שאי אפשר להעלות את התמונות לאינטרנט הם שומרים על סודיות. כל זה בשביל עדי ועמית וכמובן אילן המעריץ הגדול של שר הטבעות.
לאחר מכן הלכנו לראות איך גוזמים כבשים ולהאכיל אותם. האיש שהסביר שאל מאיפה כל אחד אנחנו אמרנו ישראל אנשים אחרים אמרו יפן עוד קבוצה אחרת של זוג וילדה גדולה אמרו מלזים וזוג אחר אמר אוסטרליה הזוג הזה היה ממש נחמד הו דיבר איתנו הרבה מאוד. לאחר מכן החזירו אותנו לאוטו נסענו לבית קפה שליד ההוביטונים ובמקרה היה שם הזוג האוסטרלי, דיברנו איתם ואפילו הם נתנו לנו חטיף אנרגיה עם הרבה שוקולד.
ליטפנו כבשים וחזרנו לפארק קרוונים זה לפחות מה שאני ושירי חשבנו, אנחנו בעצם נסענו לזורבינג שזה כדור ענקי עם קצת מים שמכניסים אותך לתוכו דרך חור שאתה צריך לקפוץ דרכו לתוך הכדור ולאחר מכן מגלגלים אותך במורד הגיבעה ועושים לך בוק שאתה בתוך הכדור ומחוצו. אני ושירי עלינו עם ג'יפ בבגד ים במעלה הגבעה. ראינו משפחת ברווזים גדולה ונכנסנו לכדור השתכשכנו בתוך המים החמימים. פתחו שער ענקי והתחלנו להתגלגל שאנחנו בתוך הכדור זה לא מפחיד אבל כזה כיף זה מרגיש כמו מכונת כביסה זה כיף. אחרי שעשו לנו בוק התנגבנו והלכנו לפארק קרוונים אחרי היום המתיש והמאוד כיף הזה.
למחרת קמנו מוקדם בשביל לנפח בלונים לאמא ואבא לכבוד יום נישואים ה-18. קמנו בשקט בשקט אחרי שנפחנו את הבלונים וירדנו פתחנו את הדלת וזרקנו על אמא ואבא את כל הבלונים, נתנו להם ברכות, ושוקולדים והופתענו לגלות שהם לא קלטו אותנו מלפני יומיים.
נסענו לפעילויות הגעשיות, הפעילויות האלה הם בוץ מסריח שמבעבע מרוב שהוא חם ומוציא אדים מסריחים ואם הוא מתפרץ אז כל האנשים והמקום שמסביבו מתמלאים בבוץ מסריח ברמות לא מתוארות. או אגמים מסרחים ורותחים. הבריכה הכי מגניבה שראינו היא הברכה הראשונה, היה בה בוץ מבעבע גבוה מאוד. היו שתי בריכות שאפשר להכניס בהם את הרגליים מזל שהם לא היו מסריחות. בכל מקום היו אדים זה נראה כמו שריפה. איפה שהיה הרבה אדים ידענו שיש בריכה יפה.
אחרי הכפר המאורים נסענו למבוך התלת מימדי. הוא היה כל כך קשה. המטרה להגיע לגג הירוק הצהוב האדום והכחול שכל אחד מהם במקצה אחר של המבוך. בהתחלה אני הייתי עם אבא ושירי הייתה עם אמא ועשינו תחרות מי מגיע ראשון להתחלה אבל באמצע אמא ואבא התעייפו אז הם יצאו ואני ושירי המשכנו והתחלנו הכל מהתחלה. לקח לנו 40 דקות לעשות את כל המבוך למרות שהיה כתוב בלוני פלנט שהמבוך בערך שעה או שעה וחצי.
נסענו לאגם בין היפים שראיתי. האכלנו ברווזים ונבהלנו מכלב שקפץ למים בהפתעה וליטפנו כלבים שנראים לגמרי כמו כבשים שעירות ביותר בצבע לבן הם היו קטנים ומתוקים כל כך.וחזרנו לפארק הקרוונים.
מתגעגעת
רז

ביי אוף איילנד וקפה ירושלים

בשבוע האחרון טיילנו בנורת'לנד הירוקה מלאת חופים יפים ועוצרי נשימה ועיירות ירוקות, הגענו ללי (Leigh), עיירה קטנה מאוד שממנה אפשר להגיע לגואט איילנד (Goat Island), האי גואט הוא אי מאוד קטנטן ששוכן ממש קרוב לחוף, כל המקום הוא שמורה ימית אחת גדולה, כמובן שניתן לצלול שם אבל מזג האוויר הקפוא אפשר לנו רק לטייל עם מעילים על החוף ולחפש דגים וצדפות.
מהאי גואט המשכנו לעיירה פאקירי (Pakiri) לראות את החוף הים המהמם שנמצא שם, אבל גם פה כמו שהבנתם טיילנו עם מעילים ודמיינו איך היה ניתן להעביר על החוף יום שלם עם שמש חמה וטבילה במים הכחולים, אך מכיוון שהמציאות אחרת המשכנו בדרכנו ונסענו דרך וואיפו (Waipu) למאטאקוהה (Matakoha) לפארק הקרוונים המהמם שחנינו בו. פשוט פארק באמצע כל הירוק הזה (שלא נגמר אף פעם), עם כבשים, פרות, נוף לים וכמובן גם טרמפולינה (כי אין כזה דבר פארק ללא טרמפולינה). המטבח בפארק היה מאובזר לגמרי ואנחנו גווענו ברעב...אז נכנסנו למטבח והפשלנו שרוולים, רונן צלה המבורגרים וטיגן צ'יפס, אני הבנות הכנו פלאפלים וסלט. (היה חסר כמובן חומוס או לפחות טחינה) אבל ברור לכם שלא נשארנו רעבים.
למחרת נסענו לאגמי קאי איווי (Lake Kai Iwi) האגמים בצבעי תכלת יפים, אך כרגע הם נמצאים ב"שיפוצים" כורתים את כל העצים מסביב ושורפים סביב האגמים (אלוהים יודע למה), זהו חלק מעבודות התחזוקה של רשות השמורות שם, כך שאפילו לא יכולנו להסתובב שם אז צילמנו ונסענו.
עצרנו בוואיפואה ביער הקאורי (Waipoua Kauri Forest) עצי הקאורי כיסו בעבר את כל צפון ניו זילנד אבל העצים המאסיביים האלה נכרתו בהמוניהם, וכיום נשארו מעט מאוד עצים בוגרים, עץ קאורי בוגר עשוי להגיע ל-60 מ', אז עשינו מספר מסלולים ביער בעקבות עצי הקאורי. ראינו את העץ העתיק ביותר בניו זילנד בן אלפיים שנה, צריך לראות כדי להאמין פשוט עץ ענקי קוטרו יותר מחמישה מטרים, זהו העץ השני בגודלו בניו זילנד. ראינו את ארבעת האחיות, אלו הן ארבעה עצי קאורי מחוברים. עשינו את מסלול היאקאס (Yakas) שבו יש את העץ השביעי בגודלו. התחלנו את הטרק במזג אויר מצוין אבל באמצע התחיל לרדת גשם אז הוצאנו את שכמיות הגשם שלנו (אלה הם שקיות ניילון שקונים בארבעה דולר שיש להן כובע וחורים לידיים) ונראנו כמו משפחה של רוחות רפאים מה שמאוד הצחיק אותנו אבל את העוברים והשבים הרבה יותר.
משם המשכנו צפונה והגענו לתצפית מדהימה ועוצרת נשימה על אומאפרה (Omapere) ואופונוני (Opononi), מהתצפית ניתן לראות את העיירות את הים ואת דיונות החול הממוקמות מול העיירות. פשוט גלויה, אתה מסתכל ובטוח שמישהו צייר את כל היופי הזה, לא נתפס שיש נופים כאלה במציאות, אז ירדנו לאופונוני ונשארנו לישון שם מול החוף בפארק קרוונים.
בבוקר החלטנו שמספיק להצפין ונסענו מזרחה לביי אוף איילנדז (Bay of Islands), זהו אזור נופש הכולל כמה עיירות הממוקמות על המפרץ והרבה איים קטנים, המים שם צלולים וכחולים והניו זילנדים נוהגים לנפוש שם בקיץ. יומיים קודם קיבלנו המלצה מתייר גרמני שפגש אותנו בפארק הקרוונים במאטאקוהה על פארק קרוונים השוכן על חוף הים בפאיהיאה (Paihia), הזמנו מקום לשני לילות ויצאנו לבדוק מה עושים. כמעט כל הפעילויות במקום קשורות במים, בחרנו להגיע להול אין דה רוק (חור בסלע ענקי בים) דווקא בסירת סילון, רק המעילים שקיבלנו לפני השיט על מנת לא להירטב הצחיקו אותנו, ארוכים ואדומים קצת כמו דייגים.
איך אפשר בלי טרק טוב, הרי רונן לא יפסיק להציק אם לא נלך קצת, אז למחרת רונן התחיל את היום בריצה של עשרה קילומטר בעודנו, שלושת הבנות ישנות עדיין את שנת היופי. כשהוא הגיע קמנו אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לראות את מפל הארורו (Haruru) צעדנו 10 קילומטר הלוך ושוב (לרונן זה כבר היה 20 ק"מ לאותו היום, וזה ממש לא הפריע לו, רק אני סיימתי בקושי). החלטנו לנסוע למסעדה בקריקרי (Kerikeri) בשם קפה ירושלים שקראנו עליה באינטרנט.
בקפה ירושלים חיכתה לנו הפתעה, האוכל היה טעים להפליא, החומוס, הפלאפל, השקשוקה והיחס הנפלא שקיבלנו. בעל המסעדה הוא ישראלי לשעבר הנשוי לניוזילנדית (שדוברת עברית רהוטה) ולהם שלושה ילדים מקסימים, הוא הזמין אותנו לביתו כדי שהילדים שלו ידברו קצת עברית. האירוח שלהם היה מדהים (כולל הרבה מאוד בירות, איך לא?) אני ורונן נשארנו עד מאוחר והבנות נשארו לישון שם. למחרת חזרנו לקחת את הבנות אך לא לפני שאכלנו ארוחת בוקר עם ג'חנון אמיתי וטעים מאוד (לא אכלתי כזה מאז הג'חנון של שולה עדן) אין מילים בפי, האירוח היה מעל ומעבר, לבנות זאת הייתה חוויה נהדרת לשחק עם ילדים ואפילו בעברית-אנגלית, בקיצור אם אתם קופצים לניו זילנד תעברו דרך קפה ירושלים, מאוד מומלץ.
המשכנו משם למפל הקשת (Rainbow Falls) ולבריכות הפיות (Fairy Pools), אחר כך נסענו לראסל (Russell) שהיא עיירה קטנה על חוף הים מול פאיהיאה ומשם הדרמנו לפארק קרוונים בפאנגאריי (Whangarei). לא לפני עברנו בשירותים המפורסמים שעוצבו בידי הונדרטוואסר בקאווקאווה (kawakawa). בזמן שאני כותבת שורות אלה רונן יצא לצלילות באיי פור נייטס (Poor Knights) הנחשב לאתר הצלילה בין עשרת הטובים בעולם, אני והבנות עשינו יום כיף, הלכנו בבוקר לבית קפה, ובעיקר נחנו וקפצנו על הטרמפולינה (כן, גם אני).
אם שמתם לב הפעם חרגתי ממנהגי וכתבתי ליד כל מקום גם את שמו הלועזי, זאת משום שאני לא מצליחה לזכור את שמות המקומות שאנחנו מבקרים בהם, זה די מתסכל, אז ישבתי עם הלונלי פלנט ועברתי על המסלול שעשינו כדי להיזכר בשמות, אחרת אין מצב שאוכל לזכור איפה טיילנו. רק שימו לב Wh מבוטא כאן כ"פ" לא דגושה.
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי
***************************
יצאנו מפארק הקרוונים לכיוון סירת הסילון, סירת הסילון היא סירה שנוסעת על המים מהר מאוד. שתינו שוקו וקפה וחיכינו לתור שלנו בסירת הסילון. כשחיכינו הלכנו גם לאי (מרכז מידע לתיירים) וגם טיילנו בין החנויות.
הסירה הייתה צבוע בצבע אדום עם ברק כחול, היו בה שתי שורות של מושבים והרבה מנועים. הלבישו אותנו במעילים דקים בכדי להגן עלינו מהמים ועל המעילים מצופי הצלה. נכנסנו לסירה עם עוד כמה אנשים ובדרך הנהג אמר שלום. אני ושירי התיישבנו כמובן מקדימה. התחלנו לנסוע במטרה לצאת מחניון הסירות, נסענו לאסוף עוד אנשים מרסל. ואז התחלנו את השייט.
הסירה נסעה מהר מאוד עד שהפנים שלי הפכו לקרחון. פעמים רבות עלינו על גלים וירדנו מהם במהירות, זה היה כיף מאוד וקצת מפחיד. הנהג אמר שאנחנו שטים לחור בסלע. בדרך לחור עצרנו לראות מגדלור שהביאו אותו מאנגליה, על רקע ירוק. לפני שראינו את החור נכנסנו למערה עם הסירה, המערה הייתה יפה וחשוכה. לאחר מכן שטנו לחור הנהג שט בתוך החור. החור זה חור שנראה כאילו המים יצרו באמצע האוקיינוס בתוך סלע.
לאחר מכן הלכנו לשוק איכרים, אבא קנה צדפות לאכול (איכס). נסענו לפארק קרוונים הבא שהיה על החוף ממש במקום חול היה דשא עם חנייה לקרוונים. ראינו סרט על מאורים (מאורים הם כמו אבוריג'נים גם הם המתיישבים הראשונים של ניו זילנד רק עם תווי פנים שונים).
ביום שלמחרת עשינו טרק של 10 קילומטר שבסופו היה מפל עם זרם חזק מאוד, הצטלמנו על רקעו של המפל. חיפשנו קיאקים בכדי לחזור איתם בנהר שהלכנו לצדו בטרק, ללא הצלחה.
היינו כמובן רעבים אחרי הטרק לכן הלכנו למסעדה ישראלית נחמדה עם מלצרים ובעל בית שמדבר עברית. אכלנו שקשוקה ופלאפל, במסעדה היה כתוב שלום בעברית ובאנגלית וגם היו הרבה תמונות של ירושלים. ראינו גם שלט שעליו היה כתוב משהו למטיילים הישראלים (תסתכלו בתמונות). לבעל הבית היו ילדים שדיברו קצת עברית אז הוא הזמין אותנו אליו הביתה (לממלכה הענקית שיש לו) שיחקנו עם הילדה במחבואים ובעוד משחקים הילדה הייתה נחמדה מאוד מאוד מאוד!!! היו לה שני אחים גם כן נחמדים, הם אוהבים לשחק טאקי. היה לנו כל כך כיף שם אז נשארנו לישון שם, בבוקר אמא ואבא באו כדי לאסוף אותנו ולפני שהלכנו אכלנו ג'חנון וקפצנו בטרמפולינה שלהם.
עשינו עוד טרק קצר שבתחילתו היה מפל, ועכשיו אני כאן כותבת לכם אחרי שהגענו לפארק קרוונים.
מתגעגעת
רז
***************************
התחלנו את היום בטרק של 10 ק"מ, 5 ק"מ הלוך, ו5 ק"מ חזור. התחלנו ללכת לעבר המפל. הייתה הליכה די קלה, לפעמים קצת עליות וקצת ירידות, אבל הרוב מישור. הגענו למפל נמוך, אבל שופע מים ברמות ענקיות. (אני לא מבינה מאיפה יש למפלים האלה כל כך הרבה מים! אני יודעת שזה מהגשם אבל זה כל הזמן זורם ולא מפסיק!) מהמפל ממשיכים המים לזרום לנחל שזורם לאורך המסלול וממשיך. חשבנו לעשות קיאקים לאורך הנחל, אני ממש רצית והתלהבתי, הלכנו לבדוק את העניין ומצאנו פארק קרוונים שאפשר להשכיר אצלו קיאקים. שאלנו אם אנחנו יכולים להשכיר שני קיאקים, אבל היא אמרה רק מי שישן אצלהם, בפארק קרוונים, יכול להשכיר קיאקים, אז ויתרנו וחזרנו לטרק, לעשות אותו בחזרה.
אבא אמר לי ולרז שנעשה את הטרק מהר כי אחר כך הולכים לאכול במסעדה. עשינו את הטרק יחסית מהר ונסענו לקריקרי לאכול במסעדה. (למשפחת לישה, קרי זה כמו שערן היה אומר קר לי שהוא היה יותר קטן..) הגענו למסעדה ישראלית, אכלנו ואני התפוצצתי, אבל היה ממש טעים! אחרי הארוחה נסענו לבית של בעל המסעדה.
אמא ואבא דיברו עם ההורים, ואני ורז שיחקנו עם הילדים. יש להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. הם ממש ממש נחמדים, אז נשארנו לישון שם, ואבא ואמא חזרו לפארק קרוונים. התעוררנו בבוקר ואכלנו ג'חנונים כולם ביחד (המשפחה ואני, רז, אמא ואבא). שיחקנו איתם עוד קצת והלכנו. נסענו שעתיים לפאנגארי, בדרך לפאנגארי עצרנו בעיר שיש בה את השירותים הציבוריים מאוד מאוד מפורסמים בגלל שמעצב ממש מפורסם עיצב אותם. המשכנו בנסיעה והגענו לפאנגארי. אכלנו פיצה וגלידה שהייתה ממש ממש ממש ממש טעימה!
הגענו לפארק קרוונים, אכלנו ארוחת ערב, התקלחנו, וכל מה שעושים בערב.. ועכשיו אני כותבת לכם.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי

אוקלנד, אורווה, וואיוורה ווורקוורת'

הגענו לניו זילנד ביום שישי בצהריים, כבר בשדה התעופה קיבלנו את לוסי (על שם הבלונדינית שמצוירת על הקמפרוואן שלנו בניו זילנד). לוסי יפיפייה אבל ללא תאי אחסון כלל, מה שגרם לנו להישאר עם פעורי פה, מה לעזאזל עושים עם כל התיקים שלנו (חמישה תיקים גדולים ועוד ארבעה תיקים קטנים)?? בקיצור היינו בהלם. למרות זאת הסתדרנו מצוין בלילה, אנחנו ישנו במיטה בתוך לוסי והבנות ישנו בפנטהאוז (הגג של לוסי מתרומם ושם יש מיטה נוספת, תסתכלו על התמונות).
למחרת כבר התארגנו על טלפון, אינטרנט, נכנסנו לחנות קטמנדו שהיו בה הנחות היסטריות וכמובן שאין כמו שופניג טוב כדי לשפר את מצב הרוח, אז קנינו קצת בגדים חמים ואוהל כדי לשים את כל הציוד כשאנחנו חונים בלילה (זו עצה שקיבלנו מאיזה גרמני בלילה הקודם ואנחנו ממש מברכים עליה).
אוקלנד די משעממת, ואין בה מה לעשות אז החלטנו להתחיל את הטיול ולנסוע לכיוון הצפון, המקום הראשון שהגענו אליו היה אורווה (השמות פה זה סיוט אחד גדול, אנחנו בקושי מצלחים לבטא אותם), חנינו בפארק קרוונים מקסים על חוף הים, הבנות אספו צדפים ואנחנו ישבנו לתכנן את הימים הקרובים של הטיול. צפונית לפארק, בוואיוורה (בערך 6 ק"מ) יש מעיינות חמים, ספא ומגלשות מים, ומסתבר שבגלל שחנינו בפארק באורווה יש לנו 60 אחוז הנחה, אז כמובן שנסענו למעיינות החמים, הבריכות שם היו ממש אבל ממש חמות. מזג האוויר פה משוגע לגמרי, גשם, שמש, רוח ועוד פעם גשם, אחר כך שמש בקיצור די באלגן, אז שחינו בבריכות חמות עם גשם וגם שמש (רונן ורז ממש נהנו מהצירוף המוזר הזה), מזל שחלקן היו מקורות...
נסענו משם עוד קצת צפונה ועצרנו להכין ארוחת בוקר-צהריים בפארק וונדרהולם שכולו טובל בירוק, אין מה לעשות אנחנו רק שלושה ימים בניו זילנד ועדיין מתלהבים מכל הירוק מסביב. המשכנו לראות את הכפר פוהוי, ומשם נסענו בדרך נופית מהממת שכמובן כולה טבולה בירוק ומלאת כבשים עד לוורקוורת'. נכנסו לפארק עצי הקאורי פרי, וראינו עץ קאורי בן שמונה מאות שנים וגם כמה מוצגים של המוזיאון שהיו בחוץ, כמו בית כלא ישן, מחנה צבאי ישן, וכמובן משתלה בקנייה עצמית (קח עציץ ושים כסף בקופסא, שרות עצמי) מעניין אם בארץ עסק כזה היה עובד?
נסענו לשיפוורלד וחנינו בפארק קרוונים מקסים וקטן, בכניסה ראינו מלא כבשים וורודות, מסתבר שזהו גימיק של בעלי המקום למשוך אנשים (כמובן שהגימיק עובד מצוין). גם אנחנו צילמנו אותן ללא הפסקה. אז שימו לב התמונות שלנו לא עוברות פוטושופ כל הירוק והורוד אמיתי לחלוטין.
מתגעגעים מאוד כולם פה
לילה טוב
ספי

לסיכום אוסטרליה...

שירי ורז סיכמו כל אחת בדף שלה...

עברו יותר משלושה חודשים מאז שעלינו למטוס לאוסטרליה והזמן פשוט טס. לפני הטיול לא ממש ידענו מה מצפה לנו באוסטרליה, אבל להפתעתנו גילינו ארץ יפיפייה, מרשימה, עצומה עם אנשי רחבי לב וידידותיים להפליא.
למעט טיסה הלוך וטיסה חזור כמעט ולא תכננו את הטיול, ידענו שיש כמה מקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם אך לא יותר מזה. בסופו של דבר היינו בקווינסלנד, הטריטוריה הצפונית, דרום אוסטרליה, ויקטוריה וניו סאות' וולס. בעצם הקפנו את אוסטרליה ללא החלק המערבי בשלושה חודשים. כשדיברנו עם מקומיים מסתבר שהרבה אוסטרלים לא היו במקומות שאנחנו ביקרנו בהם, להפתעתנו פגשנו במרכז המבקרים בקווינסלנד מישהי מבוגרת שעובדת שם שמעולם לא הייתה בגרייט אושן רואד! כמה חבל, מצד שני פגשנו בצפון אוסטרליה הרבה פנסיונרים שכן מטיילים עם קרוואנים, הם עוזבים את הבית בראשון ביוני בתחילת החורף נוסעים צפונה כי שם חם בחודשים אלה וזו העונה היבשה וחוזרים הביתה באוקטובר לאביב.
אין ספק שהבחירה לטייל במוטורהום הייתה בחירה נכונה, בכל מקום באוסטרליה יש פארק קרוואנים מסודר, כך שתמיד יש איפה לעצור ולנוח, יש שירותים מקלחות ומכונות כביסה. החיים במוטורהום נוחים להפליא, תמיד הבית איתך, כשקר יש מעיל, כשחם יש בגד ים, לא צריך כל פעם לארוז ולפרק את המזוודות. הבנות היו מרוצות שיש להן פינה משלהן לכל המשחקים והדברים שלהן. בקיצור אם מתכננים טיול באוסטרליה לתקופה של מעל חודש מומלץ ביותר לשכור מוטורהום.
באוסטרליה הכל הפוך, דבר ראשון הנסיעה בכביש. במגנטיק איילנד שכרנו רכב שאפילו הידית של המגבים בצד של הידית של האיתות, כך שכל פעם שפניתי הפעלתי את המגבים... כל המתגים של החשמל הפוכים, אצלנו כאשר המתג למטה החשמל כבוי באוסטרליה זה הפוך, זה מבלבל לא מעט.
הדבר שהכי הדהים אותנו היה נתינת אמון באנשים בצורה יוצאת דופן, אנחנו נוסעים לנו לטייל ובדרך עומד דוכן, מלא ירקות ופירות, ליד כל ירק ופרי כתוב הסכום לתשלום ובצד קופסת כסף לשלם ולקחת עודף, ברור לכם שאין שום אדם בסביבה, פשוט קח ושלם לבד. שלא נדבר על תחנות דלק, קודם כל צריך למלא דלק לבד ואז לגשת ולשלם בתוך החנות, השיא היה כשהגענו לעיירה באאוטבק, רונן מילא דלק ונכנס לחנות לשלם, הבחורה שלחה אותו חזרה לבדוק כמה צריך לשלם כי זה לא מופיע לה במחשב..
הטריטוריה הצפונית השאירה עלינו את הרושם הכי חזק, מי שביקר באוסטרליה וטייל רק בחוף המזרחי בעצם ראה אוסטרליה אחרת לחלוטין. ליצ'פילד, וקאקאדו אכן הפנינות של הצפון, פארקים מדהימים ויפים. ואין מה לדבר על אליס ספרינג ואולורו. בהחלט אם מתכננים טיול לאוסטרליה אל תסתפקו בחוף המזרחי, סעו באאוטבק זו חוויה נהדרת ואל תוותרו על הטריטוריה הצפונית ולו רק כדי לראות תנין קופץ מהמים בשביל אוכל.
זהו אנחנו שמים פעמינו לניו זילנד, תודה רבה לכל המגיבים בבלוג (אנחנו ממש שמחים לכל תגובה), ותודה לקוראים השקטים (אלה שרק קוראים). החודש היו הרבה ימי הולדת אז מזל טוב לכולם מקווה שלא שכחתי אף אחד: ערן לישה, עופרי לישה, איזק אוחנה, סעדיה עם שלם, אלי לוזון, ששי רביב, עדי לוסין, שירה שוורץ, שלי דהן, מיה דהן, ושי דיין.
להתראות בניו זילנד
ספי
***************************************
הגשמתי חלום! כמה אנשים יכולים להגיד שהם הגשימו את חלומם? תמיד רציתי להיות נהג בוס, נהגתי כ- 15,000 ק"מ שלצידי בוסית קשוחה מגובה בשתי גברות קטנות שנותנות הנחיות, הערות ומילה טובה כשצריך. מה אפשר לבקש יותר? אכן חלום שהתגשם.
מעבר לזה אוסטרליה התגלתה כמדינה מאוד ידידותית למשתמש, בכל מקום יש אינפורמיישן סנטר בו יש מפות, אטרקציות,טיולים רגליים שנוגעים לאזור הקרוב וזקנה חביבה ששמחה לעזור (אבל לא תמיד מצליחה). גילינו שהאוסטרלים אנשים חביבים מאוד, תמיד מוכנים לעזור ותמיד מברכים לשלום, שזה אני חייב להודות קצת מעצבן כי למי יש כוח להגיד שלום לכל מי שעובר על ידו? במיוחד בבוקר כשאתה בדרך למקלחת ועדיין חצי ישן. יותר מזה כשנוסעים באאוטבק כמעט מכל מכונית עוברת מנופפים לשלום, בשלב מסוים הושבתי לידי את רז כדי שתנופף לשלום בחזרה כי לי קצת נמאס מהסיפור הזה.
מה צריך בשביל להיות אוסטרלי? התשובה מתחלקת לשניים. מאחר ופגשנו שני סוגים של אוסטרלים שונים לחלוטין זה מזה, האחד עירוני שגר בחוף המזרחי והשני כפרי שגר באאוטבק.
נתחיל עם האוסטרלי העירוני מהחוף המזרחי, סביר להניח שיש לו גלשן גלים, ראינו משפחות שלמות שלכל אחד מבני המשפחה יש גלשן. רכב ארבע על ארבע כדי שיוכל לנסוע על חוף הים (פה מותר). כלי שיט כלשהו, סירת מנוע, קאייק, מפרשית, כל דבר אחר שיכול לצוף. בגד ים של בילבונג וחכה, בכל מקום שהיינו היו אנשים שעסוקים בדייג, גם פעילות זו דומה שמשותפת לכל בני המשפחה. גם אני קניתי חכה השתמשתי בה פעמיים ללא הצלחה וזה גם די שיעמם אותי אז החלטתי להשאיר את הדגים לאוסטרלים.
האוסטרלי מהאאוטבק הוא גבר אמיתי, כזה שהולך עם מגפי בוקרים, חובש כובע בוקרים, רודף אחרי פרות באאוטבק , ונוהג ברכב ארבע על ארבע כדי שיוכל לתפוס אותן.
אנחנו באוסטרליה כבר שלושה חודשים, נהנים מנופים מדהימים, חופים אין סופיים, יערות גשם יפיפיים וכמו שכבר ציינתי אנשים מדהימים. קצת עצוב לעזוב ויש הרגשה של סיום פרק אבל כמו שאמרו חכמים ממני כל סיום הוא התחלה חדשה.
ניו זילנד אנחנו באים!!!
רונן

סידני וסבתא חוזרת לארץ...

ביום שישי בבוקר עזבנו את ההרים הכחולים הנפלאים לכיוון סידני. בדרך עצרנו באצטדיון שהיה חלק מהאולימפיאדה בסידני שם ערכו תחרות קיאקים הפארק היה יפה מאוד, ירוק מאוד, הרבה ברווזים ושייטים שהתאמנו בקיאקים.
הגענו לסידני בשעות אחר הצהריים רונן וספי הלכו להחזיר את המוטורהום ואני והבנות עלינו למלון לנוח.
בבוקר המחרת נסענו לבניין האופרה, איזה כיף! בניין האופרה ממוקם בנמל סידני והוא בנוי ממספר מבנים הנראים כצדפות המשולבות זו בזו. הבניין מאוד מרשים. לקחנו סיור מודרך בתוך בניין האופרה, ביקרנו בשלושה אולמות כולם מאוד יפים ומרשימים, האולם היפה ביותר הוא ללא ספק אולם הקונצרטים שממש עשה חשק לשבת ולשמוע קונצרט. התפאורה בכל הבמות מאוד מוחשית ואמיתית מאוד מושקעת ומשכנעת.
בסיום הסיור הלכנו לגנים הבוטניים הירוקים ורחבי הידיים אפילו זכינו לראות חתן וכלה שערכו את חתונתם באחד הגנים. עלינו לתצפית מרהיבה על הנמל עם המון מפרצים, אוניות, סירות מפרש והכל על רקע בניין האופרה, פשוט יפה.
לסיום הלכנו לרובע העתיק של סידני הוא הרוקס שם היינו בשוק שנערך בכל יום שבת וראשון, שוק מרשים אבל מאוד יקר.
לאחר מנוחה בבית קפה התחלנו לצעוד לכיוון בית המלון לכל אורך רחוב ג'ורג' הגענו למלון עייפים אך מרוצים מאוד.
ביום ראשון נסענו לחופים הדרומיים של סידני, שם עשינו מסלול לאורך הצוקים מחוף קוג'י עד לחוף בונדאי, כשישה ק"מ. הגענו לבונדאי והתיישבנו במסעדה ישראלית, סוף סוף אחרי חודש באוסטרליה אכלתי משהו טעים במסעדה. יצאנו מהמסעדה ונכנסנו למסעדה ישראלית נוספת שם קנינו פלאפל ופיתות לארוחת הערב. לאחר מכן נכנסנו למכולת של ישראלי לשעבר ואז הבנות חגגו, היו שם הרבה מוצרים מהארץ וכמובן שקנינו כריות של תלמה, שוקולד פרה, קליק ובעיקר ממתקים. נחנו כשעתיים ושוב יצאנו למקום בשם דארלינג הארבור שהוא מפרץ ססגוני שמסביבו בנויות מאות מסעדות ואטרקציות.
ביום שני נסענו במעבורת למנלי שהוא פרבר של סידני, טיילנו קצת, שתינו קפה במקס ברנר (זהו סניף של מקס ברנר שחגג 10 שנים במנלי), מזג האוויר לא האיר את פניו לכן חזרנו בשעות הצהריים. הלכנו למצפה הכוכבים כי משם יש תצפית נהדרת על החלק המערבי של נמל סידני, משם הלכנו על גשר הנמל כדי לראות את הנוף המדהים של החלק המזרחי של נמל סידני.
היום הספקנו קצת לטייל, היינו בהייד פארק, בכנסיית מרי הקדושה ואפילו עשינו סיור בבית הכנסת הגדול, טיילנו עוד קצת במרכז העיר וחזרנו לחדר לנוח לפני הנסיעה לשדה התעופה.
השהות באוסטרליה הייתה נפלאה הן בזכות הארץ המדהימה והן בזכות היחס הנפלא והאוהב שקיבלתי מהמשפחה הנהדרת שלי. אני מודה מקרב לב.
אני כרגע בשדה התעופה, טסה חזרה לארץ.
נתראה בקרוב.
רחל

קופס הארבור, נלסון ביי ובלו מאונטנז הבלתי נשכחים

כבר שבוע לא עדכנו את הבלוג ועבר עלינו לא מעט, הגענו לקופס הארבור בשישי לפארק קראוונים שנקרא אמרלד ביץ והכרזנו על יום שבת כיום מנוחה מטיולים. ירד גשם לסירוגין, אבל בכל זאת יצאנו לטיול על החוף, ראינו הרבה קנגרואים וכמובן גם נחנו. למחרת רצינו לטייל בדוריגו ובדרך המפלים אבל הגשם התגבר, ובקושי הצלחנו לצאת משמוליק, בקיצור לא זזנו עד יום שני בבוקר.
ביום שני החלטנו: בורחים מהגשם, והתחלנו לנסוע לכיוון דרום וויתרנו על דוריגו ודרך המפלים עם תחושת החמצה והגענו לנלסון ביי שזהו מפרץ יפיפה, וסופסופ ראינו קצת שמיים כחולים ללא עננים. למחרת כבר היינו בדרך לבלו מאונטנז.
טיילנו במשך יומיים וחצי בבלו מאונטנז ואין ספק שאפשר לטייל שם עוד הרבה, זהו מקום מדהים, עשינו טרקים עוצרי נשימה עם נוף מדהים, החלטנו בפה אחד שהבלו מאונטנז הוא אחד המקומות היפים ביותר שהיינו בו באוסטרליה ובכלל, התמונות לא יכולות להמחיש את הנוכחות של ההרים ובכלל של המקום. כמובן שראינו שם אין ספור מפלים כך שבהחלט קיבלנו פיצוי הולם על ההפסד של דרך המפלים.
היום הגענו לסידני ארזנו את כל מטלטלנו ועברנו למלון במרכז העיר (לצערנו הרב נפרדנו משמוליק), זהו, השבוע אנחנו בסידני ואחר כך טסים לניו זילנד.
ביי ביי
ספי
**************************************
ביום שישי בבוקר נסענו לקופס הארבור בדרך לקופס הארבור עצרנו בגרפטון, שם נכנסנו לאינפורמיישן סנטר שבנוי ליד אגם עם מזרקה מלאכותית ופרחים שצפים על המים ממש יפים. שיצאנו מהאינפורמיישן סנטר פגשנו את המשפחה שפגשנו מזמן שגרה במלבורן (הם ישראלים שגרו שלוש שנים באוסטרליה ועכשיו חוזרים לארץ). הכי מצחיק שפגשנו אותם כבר שלוש פעמים ושלושת הפגישות במקומות שונים באוסטרליה: שתי פגישות במקומות קרובים (באליס ספרינג ואולורו) ואחת בקצה אחר של אוסטרליה בגרפטון. אכלנו שם ארוחת צהריים והמשכנו לקופס הארבור.
קצת לפני קופס הארבור עצרנו בלוק אאוט שנקרא וולוולגה שם האכלנו שקנאי בשניצלים לא מבושלים שישבו לנו יומיים במקרר ושחפים בלחם. המקום היה מדהים, הנוף היה משגע, הים כחול בקיצור אחד הלוק אאוטים היפים שראינו.
בקופס הארבור נתקענו יומיים בגלל מבול והיינו "במצור קשה". ביום אחד מהיומיים הלכנו לטייל על חוף הים במטרה להגיע למקום שאבא וסבתא מצאו בהליכת הבוקר שלהם. במקום היו פזורים עשרות קנגורו, קטנים, גדולים, בינוניים, בכל הגדלים. הם נחו ואכלו עשב על צוק ירוק. בערב אכלנו פיצה שאבא יצא להביא במבול.
ביום שני החלטנו לברוח מהגשם ונסענו דרומה לכיוון סידני משם נטוס לניו זילנד. בדרך עצרנו בנלסון ביי, בבוקר הלכנו ללוק אאוט שבו היו פרחים אדומים ענקים ופרפרים בצבע תכלת שדילגו בין הפרחים. הלוק אאוט צפה לאוקיינוס שנראה כמו שמן מרוב שהוא שקט, הוא היה כחול צלול במקומות אחדים ובמקומות אחרים בצבע טורקיז.
ביום שלישי המשכנו לכיוון הבלו מאונטנז, הגענו לקראת הצהריים ואכלנו צהריים ליד אגם. אחרי ארוחת הצהריים המשכנו לטרק של שעתיים שבסופו היה מפל גבוה מאוד שיורד במדרגות עד למטה. בתחתית לא ראו את סוף המפל, אבל ראו צוקים רחוקים והרים כחולים בגלל השמן של עצי האיקליפטוס. למקום קוראים מפל וונטוורת'.
עשינו עוד כמה טרקים באזור ובהם ראינו מפלים גבוהים מאוד ועצים שנראו כאילו לא יגמרו לעולם. באחד הטרקים ירדנו במדרגות תלולות מאוד ומחליקות שאם לא הייתה שם גדר היינו נופלים. כשחזרנו שתיתי מי גשם ועלינו חזרה את כל המדרגות והגענו להתחלה.
אחרי כל המפלים הלכנו למקום בשם אקו פוינט משם יש נופים מהממים של עמקים וצוקים שנראו כאילו אין להם סוף וגם תצפית לעבר שלוש האחיות שהם שלושה צוקים, זה המקום הכי מצולם באוסטרליה.
תכננו לאכול גלידה אבל עד שהגענו היא כבר הייתה סגורה. והגענו לפארק קראוונים.
מתגעגעת מאוד מאוד
רז

בריסבן, סרפרז פרדייז וביירון ביי

אתמול התעוררנו לאחר יום גשום וגילינו שהיום יש יום בהיר (לעומת מה שהיה כתוב בתחזית) נסענו למרכז העיר, לאחר שהצלחנו סוף סוף למצוא חנייה, יצאנו לטייל בבריסבן. כבר בתחילת הטיול מצאנו שתי מספרות. אחת לנשים והשנייה לגברים. שירי ורז נכנסו למספרת הנשים ורונן לגברים ויצאו שלושתם יפים. המשכנו לטייל בכל העיר, הגענו לשוק של אוכל, היו שם עשרות דוכנים של אוכל מכל הארצות. היה מאוד ססגוני ויפה. יצאנו מהשוק לאחר שאכלנו אוכל טורקי (ארבע פוקצ'ות) ועם אננס ענק וכתום לגמרי. המשכנו להסתובב, ראינו הרבה בניינים גבוהים, מודרנים ויפים לצד בניינים עתיקים וגם יפים מאוד, קנינו מזכרות. הגענו לחנייה באיחור של שעה ורבע ולהפתעתנו לא היה לנו דוח. נסענו לרחוב שהמליצו עליו בלונלי פלנט, ישבנו בבית קפה, עשינו סיור ברחוב והתחיל לרדת גשם. החלטנו להמשיך לנסוע ולאחר כשעה הגענו לסרפרס פרדיז. נכנסנו לאטרקצייה בשם אינפיניטי, ומה שהתגלה לעינינו היה מדהים ובלתי צפוי.
(עמיתי למענך כתבתי כי אמרת שאני לא כותבת)
רחל
**********************************************
אני ממשיכה את מה שסבתא התחילה על האינפיניטי. שילמנו בקופה והתחלנו ללכת, שנייה לפני שנכנסנו אני ורז קיבלנו סטיקלייטים, ונכנסנו עם סבתא ואבא (כי אמא נשארה בחוץ ולא רצתה להיכנס), קיבלנו כפפות ומין בד ששמים מעל הנעליים. עלינו במדרגות עם מוזיקה קצבית ואורות כמו בדיסקו. נכנסנו לחדר הראשון ואני הייתי ראשונה ובגלל זה כשנכנסנו היססתי לדרוך על ריצפת המראות בגלל שזה נראה כאילו אם אתה דורך אתה הולך ליפול. שמתי רגל אחת וראיתי שזה יציב אז נכנסתי. כל החדר היה עם מראות וזה היה מגניב. המשכנו ללכת והדרך הייתה חסומה, הבנו שזה מבוך מראות. כל הזמן נתקענו עד שהגענו לקיר שהיה גם מראה אבל גם דלת לחדר הבא. בחדר הבא היה חשוך חוץ מאורות "לייזר", כל הזמן נגענו בהם והיה מלא רעש של צחוק רשע ורוחות רפאים. היה חשוך לגמרי חוץ מהכפפות שעל הידיים שלנו ו"הלייזר". עברנו חדר והפעם היה גם מלא מראות. אבל מה, זה נראה כאילו אתה בתוך מסילת רכבת סגורה ואתה שומע איך הרכבת מתקרבת.
הגענו לחדר נוסף שיש שם ידיים חתוכות שהיו תלויות על הקיר והיה כיף להזיז אותן בגלל שאז הן מתנדנדות ורוטטות ואם אתה נוגע בזה אתה גם רוטט. היו שם שלדים, חבלים שמרגישים כמו נחשים, רוחות ועוד כל מני דברים אחרים. כשיצאנו הגענו לחדר הבא, ברגע שדרכנו על הרצפה אז הקירות התנפחו ובקושי הצלחנו לעבור בפתח הדק שנוצר. המשכנו וגילינו חדר עם מראות וגם נקודות לייזר בכל מיני צבעים. היתה שם מוזיקת דיסקו אז רקדנו. הגענו לחדר ששם הרצפה היא כרית אוויר שלמה, התגלגלנו, עשינו גלגלונים, קפצנו ומה לא? המשכנו לחדר הבא ששם היו מלא כדורים גדולים שזהרו בחושך ומנורה שהבהבה בכל מיני צבעים, קפצנו על הכדורים והשתוללנו, רק סבתא מרוב הלם, יופי ונשימה שנעתקה לא זזה בגלל שלא יכלה.
המשכנו לחדר מראות אבל אם אתה מסתכל על התקרה זה נראה כאילו אתה עומד על התקרה, אם אתה מסתכל אל הצדדים זה נראה כאילו אתה עומד על התקרה ויש עוד אלף כמוך ובסוף התקרה מתחברת עם הרצפה וזה היה מאוד מגניב, גם בגלל שהיתה שם מוזיקת דיסקו שוב וגם נקודות של לייזר זוהר בכל מיני צבעים. המשכנו לחדר עם גשר מתנדנד וזה נראה כאילו אתה אלפיים מטר מהרצפה, אני ורז התחלנו לקפוץ עליו אבל אז הפסקנו והמשכנו. הגענו לחדר שאם אתה מסתכל על המראות אתה נראה צבעוני.
עברנו לחדר עם כדור בדולח ענקי ועליו כתוב בכל מיני גדלים "It is magic" וגם הקירות היו זוהרים והיה כתוב עליהם גם "It is magic" וגם היו לחשושים של זה. המשכנו לחדר צפוף ושם היה חור שמציצים עליו ויש שם משהו שנראה כמו חשמל אבל רואים אותו תמיד והוא מתעופף בכל מיני צבעים.
יצאנו למדרגות ההתחלה ושמנו בתוך פח מיוחד את הכפפות שלנו וגרביים שהיו על הנעליים. אני בטוחה שיש עוד חדרים שאני לא זוכרת אבל אני לא זוכרת.. קנינו את התמונה שצילמו אותנו שם (כי אסור היה לצלם) והלכנו לאמא. אחר כך אני ורז חזרנו קנינו עטים זוהרים שכותבים איתם והם בצורה מגניבה. אמא אמרה שהינו שם חצי שעה ואני עדיין לא מאמינה כי זה הרגיש כמו שתי דקות. המשכנו לטייל קצת וקנינו פיצה ועכשיו אני כותבת לכם. סבתא כבר אחרי שעתיים לא יוצאת מההלם והשוק ועדיין לא מאמינה מה שהיה שם.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד (רק אם לא שמתם לב כל פעם אני מוסיפה מאוד חוץ מהפעם שעברה)
שירי
**********************************************
היום נסענו מסרפס פרדייס לביירון ביי שם נסענו למגדלור שהוקם בשנת 1901, הוא לא היה גבוהה במיוחד אבל עשה רושם של מבנה ישן. בקומה הראשונה של המגדלור היה מוזיאון קטן קטן אולי אפילו חדר של רבי חובלים, היה לו ריח של ישן, ריח שאני לא ממש אוהבת. רצינו לעלות למעלה, לקומה האחרונה של המגדלור ולראות את נוף משם אבל העלייה לשם הייתה סגורה. ליד המגדלור היה ממש ממש יפה, היה נוף של ים, של מים ירוקים, היה מהממם. עשינו טרק שהיה גם ממש ממש קרוב למגדלור וראינו בו להקת דולפינים, דולפינים בודדים, לווייתנים (שאין לי מושג איפה אבא ראה אותם) ומפרצונים. בסוף הטרק חיכינו לאבא שיבוא לאסוף אותנו מפני שהוא עלה להביא את שמוליק במקום שנעלה כולנו.
נסענו לחפש מסעדה ישראלית שהומלצה על ידי "לונלי פלנט". ה"לונלי פלנט" נכתב לפני 5 שנים ובינתיים המסעדה נסגרה מזמן. לא הבנו את זה אז שאלנו מישהו והוא אמר שהיא עברה למקום אחר ליד החוף, טיילנו ברחובות כדי למצוא מסעדה אחרת לאכול בה אבל בלי הצלחה. בדרך חזרה לשמוליק ראינו אישה שמחלקת פלאפלים, טעמנו והם היו בדיוק כמו בארץ, שאלנו אותה איפה המסעדה של הפלאפל והיא הצביעה על איזה מקום במין סמטה ליד החוף. אז הבנו שזאתי המסעדה של הישראלי. דברנו עם בעל המקום בעברית ואכלנו פלאפל בפיתה כמו בארץ ופינקו אתנו בעוד מנה של כדורי פלאפל חריף וחומוס בחינם. נסענו חזרה לפארק קרוונים שמקודם עשינו לו צ'ק אין ועכשיו אנחנו מתכננים לאכול אננס קר שקנינו בשוק האיכרים בבריסבין.
מתגעגעת מאוד מאוד
רז

נוסה, סאנשיין ביץ, מליאני וגלאס מאונטיין

נשארנו בנוסה יומיים, אחרי כל ההליכות שעשינו בנוסה הדס (כפי שהבנות סיפרו בפרסום האחרון), הלכנו ביום שבת לשוק המקומי, שוק נחמד עם מאות דוכנים של תוצרת מקומית, מכרו שם פירות ירקות, ציורים, תיקים, בגדים, צעצועים ומה לא, רק מה? הכל היה יקר מאוד, אז הסתובבנו ואכלנו צ'ורוס שזו סופגנייה ספרדית (שנראית כמו נקניקייה) אבל מאוד מאוד טעימה (ברור שהיא מטוגנת!). (זהבה, רחל שואלת האם את זוכרת כמה צ'ורוסים אכלתן בספרד?).
לאחר מכן נסענו לנוסה ריבר והלכנו לאורך הטיילת, החלטנו לשכור סירת מנוע ולשוט על הנהר, כולנו התפלאנו שהסכימו להשכיר לנו סירה למרות שאין לנו שום רישיון או מושג בסירות. לרונן לקח כמה דקות אבל מהר מאוד הוא השתלט עליה, מזל שהסירה הייתה מאוד מוגבלת במהירות שלה כי אחרת הייתי חוטפות התקף לב, שטנו בנהר וגילינו את כל בתי הנופש לגדות הנהר, פשוט מקום יפיפה לנפוש בו.
ביום ראשון הלכנו לחוף סאנשיין, פשוט מדהים כמות הגולשים שהיו שם, וכן איזק, דיברנו עליך הרבה. פשוט לכל מי שמגיע לחוף יש לו גלשן ביד: בחורות (בעיקר בלונדיניות), ילדים ואפילו גברים בגיל העמידה, טוב וגם הרבה אוסטרלים חתיכים, זה נראה כאילו זה הספורט הלאומי שלהם.
עזבנו לפנים החוף כלומר להרים טיילנו הרבה סביב מלאיני, תמיד כיף לחזור לטייל בהרים עם כל הנופים המדהים שרואים מלמעלה, תמיד הכל כל כך ירוק והאוויר נקי.
הגענו היום לבריסבן, יום גשום לחלוטין, אנחנו תקועים בשמוליק ומחכים שהשמש תחייך קצת.
מתגעגעת
ספי
********************************************
איזה כיף!!! ביום ראשון הלכנו לים, היה יום שטוף שמש. לקחנו לים כסאות ופירות, התיישבנו על החול הנעים. אני ושירי התחלנו לבנות איגלו ברגע שהבנו שזה קשה מידי ניסינו לבנות בריכה עם סכר שיגן עליה מהגלים. בא גל צונמי ענק והרס לנו את כל הבריכה. במים היו גלים שלא תיארתם לכם בחיים, ענקיים אני ושירי היינו כמו נמלים לידם, הם היו יותר מ-3 מטרים אני חושבת. הם סחפו אותנו לחוף. אבא חזר מהריצה ואז הלכנו איתו פעם נוספת למים, הוא לימד אותי לצלול מתחת לגלים ותוך כדי הוא קיבל גל ענקי בגב. כל פעם שהיה גל גדול פחדתי ממנו כי היו גלים שסחפו אותי וכמעט לא הצלחתי לנשום אז צללתי מתחתם. השיא שלי בצלילה מתחת לגל הוא 2 שניות, בסך הכל היה כיף ביום הזה.
מתגעגעת
רז
********************************************
ביום שני עשינו יום טרקים. איזה באסה. הלכנו בטרק בשם מארי קיירנסקרוס שיש בו וולאביים וציפורים יפות. הלכנו והלכנו וראינו וואלובי שמחפש אוכל, ואז ראינו עוד אחד איתו מחפש גם אוכל. הם היו כל כך חמודים! אחרי זה ראינו עוד וואלובים שכנראה רבו, אחד בורח מהשני וגם הם היו חמודים. ראינו הרבה ציפורים וכמובן אבא צילם. סיימנו את הטרק וראינו סרטון על יער הגשם שטיילנו בו. נכנסנו לשמוליק והתחלנו לנסוע לעבר הטרקים האחרים. הטרק הבא נקרא גרדנס פולס זה היה טרק קצר באורך של 300 מטר שבסופו הייתה בריכה, בבריכה היו כמה ילדים אוסטרלים שנמצאים עכשיו בחופש והם קפצו מהסלעים שמסביב לבריכה לתוך הבריכה. רצינו גם להיכנס אבל היה קצת קר, ויתרנו. ישבנו מסביב לבריכה בין העצים ונחנו.
משם נסענו לעיירה קטנה בשם מליאני, כולם הלכו לסופר ואני נשארתי בשמוליק וקראתי, אח"כ הסתובבנו קצת בעיירה ואבא קנה ג'ינס. נסענו לטרק נוסף אבל עצרנו בדרך באיזה לוקאאוט והכנו ארוחת צהריים.
התחלנו טרק בשם קונדולילה הטרק היה בירידה מאוד תלולה עם הרבה מדרגות, היתה בסוף בריכה עם מים ממש ממש קרים אבא ורז שחו אני סבתא ואמא ויתרנו, ואחרי זה אבא המשיך בטרק ועשה עוד שני קילומטר ואנחנו חזרנו באותה הדרך. עלינו את כל המדרגות וירדנו לעוד לוק אאוט שמשקיף על המפל מלמטה, עלינו יותר ממאתיים מדרגות. הגענו לאוטו והלכנו לפארק קרוונים.
התעוררנו בבוקר ונסענו לטרק נוסף ביער גשם, בטרק היה אמור להיות נחל אבל הנחל היה יבש והטרק לא היה כל כך יפה אז הפסקנו אותו באמצע וחזרנו לשמוליק. התחלנו לנסוע לאזור שנקרא גלאס האוס מאוטנס, עלינו להרים ללוקאאוט מאוד יפה ועשינו מסלול קצר של 800 מטר. אחרי המסלול המשכנו למסלול נוסף אבל אז התחיל לרדת מבול, חיכינו וראינו שהגשם לא מפסיק אז ויתרנו ונסענו לכיוון בריסבן בדרך עצרנו בחברה שממנה השכרנו את שמוליק, הם תיקנו כמה דברים קטנים בשמוליק. הגשם לא הפסיק אז נסענו לפארק קראוונים שנמצא בבריסבן, עכשיו אני כותבת לכם כבר כמה שעות אחרי שהגענו ועדיין הגשם ממשיך לרדת.
מתגעגעת
שירי