פיורדלנד והר קוק

ביום חמישי שעבר עזבנו את דאנדין ונסענו לפיורדלנד, הגענו לטה אנאו לפארק קרוואנים, בדרך כלל אנחנו נשארים ליום או יומיים ובמקרים יוצאי דופן לשלושה ימים, בפעם הראשונה בטיול הזמנו מקום לשבוע בפארק! הבנות קרנו מאושר כי פשוט נמאס להן לטייל, כל ההרים, הנהרות, הנחלים והמפלים חוזרים על עצמם מבחינתן, הן רק רצו לנוח מכל הטבע הזה...
הצלחנו לשכנע אותן שיש רק עוד יום טיול אחד ונסענו למילפורד רואד. מזג האוויר היה מושלם, נסענו מטה אנאו עד המילפורד סאונד, עשינו כמה טרקים קטנים לכל מיני אגמים ומפלים. כדי להגיע למילפורד סאונד צריך לעבור דרך מנהרת הומר שחפירתה החלה ב-1935 והסתיימה ב-1953 כדי לספק תעסוקה למובטלים, עצרנו לפני המנהרה לשחק קצת בשלג. לכל אורך הדרך נסעו עשרות אוטובוסים של מטיילים, קצת מפריע כשיורדים לראות איזשהו אתר ואז עוד 200 איש מצטופפים לידך, לא החלטתי מה היה יותר מטריד זבובי החול או האוטובוסים.
למחרת הבנות ואני נשארנו בפארק, ורונן שכר אופניים ונסע לטייל באגם מנאפורי (רק 40 קילומטר הלוך חזור...), בזמן שרונן דיווש אנחנו שיחקנו, קראנו, ראינו סרטים, בקיצור מנוחה מושלמת. למחרת לקחנו את רונן לתחילתו של טרק המילפורד, חזרנו לפארק והתחלנו את מרתון הלימודים, כל ארבעת ימי הטרק של רונן הבנות בילו בלימודים, בערב ראינו פרקים של הסדרה רמזור יחד עם טל ותום זוג ישראלי שפגשנו עוד בקווינסטאון.
ביום חמישי עזבנו את טה אנאו ונסענו להר קוק, סך הכול 440 ק"מ. בדרך עצרנו בגשר מעל נהר ירוק מדהים מסתבר שזהו הבאנג'י הראשון בנו זילנד, ירדנו לראות מספר קפיצות והמשכנו בדרכנו. לפני הר קוק התגלה לעינינו אגם פוקאקי המהמם. אגם בצבע טורקיז, תכלת ונראה כאילו מישהו עשה פוטושופ לאגם והוסיף קצת יותר מידי צבע. דרך אגב בלונלי פלנט יש הסבר מדעי מדוע האגם קיבל את הצבע הזה.
הגענו להר קוק בחמש וחצי, עדיין היה חם, וידענו שלמחרת יהיה גשום, אז יצאנו ברבע לשש בערב לטרק של הוקר וואלי, זהו טרק של שלוש שעות הכולל שני גשרים תלויים ואגם שקפוא בחורף ובקיץ עדיין צפים בו קרחונים. הבנות ואני הגענו עד הגשר התלוי השני שבסופו מתגלה הר קוק במלוא הדרו וחזרנו, כי השעה הייתה כבר מאוחרת, רונן המשיך עד האגם וחזר מהטרק בתשע וחצי, לא להיבהל יש פה אור עד אחרי עשר בלילה.
למחרת קמנו ליום מעונן אבל סביר לפחות בתחילתו, עשינו את הטרק של קיאה פוינט, שגם ממנו ראינו את מאונט קוק, את האגם והקרחון שלידו, טרק קצר וקולע, הולכים מעט ורואים הרבה. המשכנו לתצפית על קרחון טזמן, בשלב הזה שירי פרשה ונשארה ברכב, רונן, רז ואני יצאנו להליכה, מזג האוויר נעשה סוער, לאחר התצפית על הקרחון רז ואני חזרנו לרכב רונן המשיך לראות את האגמים הכחולים.
הרוח התחזקה וירד גשם, החלטנו להתפנק ולאכול צהריים במלון הרמיטג' המפורסם, מהמלון ניתן לצפות דרך החלונות הענקיים בהר קוק שבינתיים נעלם לו בין העננים בעקבות מזג האוויר. אחרי הארוחה התחלנו להצפין לכיוון כרייסטצ'רץ'.
אוטוטו מסתיים לו הטיול ועוד מספר ימים אנחנו עוזבים את ניו זילנד בעצב, להתראות
ספי
************************
הפארק הלאומי פיורדלנד, ארץ הפיורדים, מקום בו מודדים את כמות המשקעים במטרים (ממוצע של שמונה מטרים בשנה!). המקום נחשב לאחד המקומות היפים בניו זילנד אם לא היפה שבהם וכלול ברשימת נכסי עולם. מים צלולים, אגמי מראה, הרים מושלגים מוקפים במים כחולים, מפלים יותר מכפי שיכולנו לספור, יערות שדומה שיצאו מהאגדות, קרחונים ומה לא?
והדובדבן שבקצפת הוא מסלול המילפורד. מסלול באורך 53 ק"מ, המסלול המבוקש ביותר בניו זילנד. מסלול שאם לא נרשמת אליו מספר חודשים מראש סיכוייך ללכת בו נמוכים מאוד.
החלטתי לעשות את המסלול עוד כשהיינו בארץ אבל לא נרשמתי אליו כי לא באמת האמנתי שצריך להירשם כל כך הרבה זמן מראש וגם כי לא ידענו בדיוק מתי נגיע לאזור .
לאחר כחודש בניו זילנד כשידענו מתי נגיע לאזור המילפורד החלטתי להירשם, נכנסתי לאתר וחשכו עיני, אין מקום במילפורד, התאריך הפנוי הבא כך אמרו יהיה בינואר. בינואר? אנחנו כבר בארץ. מה עושים? נרשמתי לטרק אחר בפיורדלנד, טרק הרוטברן שאמור להיות יפה לא פחות ושנפתח על מנת להוריד לחץ מהמילפורד. לא ממש הייתי רגוע והחלטתי לבדוק כל יום אם התפנה מקום במילפורד (ביטולים של הרגע האחרון). לאחר מספר ניסיונות כושלים וכשכבר כמעט אמרתי נואש התפנה המקום המיוחל, מקום אחד בדצמבר (המקום הבא היה כבר במרץ) קפצתי על המציאה נרשמתי וגם ביטלתי את הרישום לטרק הרוטברן.
בחמישי לדצמבר לאחר הכנות רבות שכללו שכירה וקניה של בגדים, שק שינה והרבה אוכל. נפרדתי מספי והבנות שנשארו לנפוש בפארק קראוונים מפנק ויצאתי לטרק. הטרק נמשך כארבעה ימים ושלושה לילות.
לתחילת הטרק מגיעים בשיט שאורך כשעה ורבע.
היום הראשון בטרק הוא יום קצר ולא מעניין או יפה במיוחד שמסתיים לאחר כחמישה ק"מ בלבד. את הלילה הראשון העברתי בבקתה, נשמע פסטורלי לא? בקתה בטבע באזור המדהים הזה. אז זהו שלא פסטורלי ולא נעליים בבקתה איתי ישנו כשלושים איש ואישה נוספים במיטות קומותיים. מעלי ישנה גרמניה שנראית כאילו יצאה עכשיו מזירת האבקות, בנויה כמו קיר אבל ממש קיר גדול. איך ששמה את הראש על הכרית התחילה לנחור, פחד אלוהים.
היום השני בטרק אורכו כ 16.5 ק"מ. ההליכה היא בעמק כשמסביב הרים (וכשאני אומר מסביב זה מלפנים מאחור ומהצדדים), חלקם מושלגים, מפלים, נחלים (את בקבוק המים מלאתי מהנחל), יערות שנדמה שיצאו מאגדות בקיצור נוף מהמם. רוב המסלול לא רואים אנשים ואתה מרגיש קטן קטן קטן מול כל הגודל הזה. בשעתיים האחרונות של המסלול מתחילה עליה שמסתיימת בבקתה הבאה.
הבקתה השנייה היתה מורכבת ממספר חדרים כך שהיינו "רק" עשרה אנשים בחדר עם מיטות קומותיים, לפני שהתמקמתי חיפשתי את הגרמניה ולאחר שמצאתי אותה ברחתי לצד השני של המתחם. אבל אם חשבתם שבכך נפתרה הבעיה אז לא, הפעם נפלתי בחדר עם ניו זילנדית שלא הפסיקה לנחור ולנחור ולנחור, שימו לב שבניגוד לדעה הנפוצה גם נשים נוחרות.
היום השלישי הוא היום היפה ביותר בטרק, מתחיל בעליה של כשעתיים בערך עד לגובה של 1154 מטר משם נשקף נוף יפהפה של העמק ושל קרחון ג'רוויס. לאחר העלייה מתחילה ירידה תלולה כשבדרך עוברים דרך מפלים מרשימים ונופים מרשימים לא פחות.
לקראת סוף היום השלישי יש אפשרות לעשות מסלול צד של כשעה וחצי למפל הגבוה ביותר בניו זילנד, מפל סאתרלנד שנופל מגובה של 580 מטר. עשיתי את המסלול ובהחלט היה שווה, כמות המים שנופלת שם בשניה היא פשוט מדהימה, בלתי נתפסת. האטרקציה במפל מעבר להיותו מדהים היא להיכנס מאחוריו, בין האגמון אליו נופל המפל לבין הצוק ממנו הוא נופל יש רווח, לבשתי חליפת סערה והלכתי אל מאחורי המפל, מדהים פשוט מדהים, ההרגשה היא כאילו אתה נמצא בלב סערה מטורפת, כל שאתה שומע הוא רק את רעש המים ומיותר לציין שגם הרגשתי אותם. יצאתי משם רטוב כולי (מזל שלקחתי חליפת סערה.) לאחר החוויה הזו חזרתי למסלול והמשכתי עוד כשעה עד לבקתה הבאה. הלילה עבר בשלום, הצלחתי לברוח גם מהניוזילנדית וגם מהגרמניה.
היום האחרון הגיע ויש לנו עוד כ-18 ק"מ שאת רובם הולכים במישור לאורך נחלים, אגמים, מפלים ויערות יפהפיים (די חוזר על עצמו ). בסוף המסלול מחכה סירה שלוקחת אותך לאוטובוס שלוקח אותך לפארק הקרוונים שם ספי, שירי ורז מבלות בכיף את התקופה בה הייתי במילפורד.
נתראה בקרוב
רונן