בריסבן, סרפרז פרדייז וביירון ביי

אתמול התעוררנו לאחר יום גשום וגילינו שהיום יש יום בהיר (לעומת מה שהיה כתוב בתחזית) נסענו למרכז העיר, לאחר שהצלחנו סוף סוף למצוא חנייה, יצאנו לטייל בבריסבן. כבר בתחילת הטיול מצאנו שתי מספרות. אחת לנשים והשנייה לגברים. שירי ורז נכנסו למספרת הנשים ורונן לגברים ויצאו שלושתם יפים. המשכנו לטייל בכל העיר, הגענו לשוק של אוכל, היו שם עשרות דוכנים של אוכל מכל הארצות. היה מאוד ססגוני ויפה. יצאנו מהשוק לאחר שאכלנו אוכל טורקי (ארבע פוקצ'ות) ועם אננס ענק וכתום לגמרי. המשכנו להסתובב, ראינו הרבה בניינים גבוהים, מודרנים ויפים לצד בניינים עתיקים וגם יפים מאוד, קנינו מזכרות. הגענו לחנייה באיחור של שעה ורבע ולהפתעתנו לא היה לנו דוח. נסענו לרחוב שהמליצו עליו בלונלי פלנט, ישבנו בבית קפה, עשינו סיור ברחוב והתחיל לרדת גשם. החלטנו להמשיך לנסוע ולאחר כשעה הגענו לסרפרס פרדיז. נכנסנו לאטרקצייה בשם אינפיניטי, ומה שהתגלה לעינינו היה מדהים ובלתי צפוי.
(עמיתי למענך כתבתי כי אמרת שאני לא כותבת)
רחל
**********************************************
אני ממשיכה את מה שסבתא התחילה על האינפיניטי. שילמנו בקופה והתחלנו ללכת, שנייה לפני שנכנסנו אני ורז קיבלנו סטיקלייטים, ונכנסנו עם סבתא ואבא (כי אמא נשארה בחוץ ולא רצתה להיכנס), קיבלנו כפפות ומין בד ששמים מעל הנעליים. עלינו במדרגות עם מוזיקה קצבית ואורות כמו בדיסקו. נכנסנו לחדר הראשון ואני הייתי ראשונה ובגלל זה כשנכנסנו היססתי לדרוך על ריצפת המראות בגלל שזה נראה כאילו אם אתה דורך אתה הולך ליפול. שמתי רגל אחת וראיתי שזה יציב אז נכנסתי. כל החדר היה עם מראות וזה היה מגניב. המשכנו ללכת והדרך הייתה חסומה, הבנו שזה מבוך מראות. כל הזמן נתקענו עד שהגענו לקיר שהיה גם מראה אבל גם דלת לחדר הבא. בחדר הבא היה חשוך חוץ מאורות "לייזר", כל הזמן נגענו בהם והיה מלא רעש של צחוק רשע ורוחות רפאים. היה חשוך לגמרי חוץ מהכפפות שעל הידיים שלנו ו"הלייזר". עברנו חדר והפעם היה גם מלא מראות. אבל מה, זה נראה כאילו אתה בתוך מסילת רכבת סגורה ואתה שומע איך הרכבת מתקרבת.
הגענו לחדר נוסף שיש שם ידיים חתוכות שהיו תלויות על הקיר והיה כיף להזיז אותן בגלל שאז הן מתנדנדות ורוטטות ואם אתה נוגע בזה אתה גם רוטט. היו שם שלדים, חבלים שמרגישים כמו נחשים, רוחות ועוד כל מני דברים אחרים. כשיצאנו הגענו לחדר הבא, ברגע שדרכנו על הרצפה אז הקירות התנפחו ובקושי הצלחנו לעבור בפתח הדק שנוצר. המשכנו וגילינו חדר עם מראות וגם נקודות לייזר בכל מיני צבעים. היתה שם מוזיקת דיסקו אז רקדנו. הגענו לחדר ששם הרצפה היא כרית אוויר שלמה, התגלגלנו, עשינו גלגלונים, קפצנו ומה לא? המשכנו לחדר הבא ששם היו מלא כדורים גדולים שזהרו בחושך ומנורה שהבהבה בכל מיני צבעים, קפצנו על הכדורים והשתוללנו, רק סבתא מרוב הלם, יופי ונשימה שנעתקה לא זזה בגלל שלא יכלה.
המשכנו לחדר מראות אבל אם אתה מסתכל על התקרה זה נראה כאילו אתה עומד על התקרה, אם אתה מסתכל אל הצדדים זה נראה כאילו אתה עומד על התקרה ויש עוד אלף כמוך ובסוף התקרה מתחברת עם הרצפה וזה היה מאוד מגניב, גם בגלל שהיתה שם מוזיקת דיסקו שוב וגם נקודות של לייזר זוהר בכל מיני צבעים. המשכנו לחדר עם גשר מתנדנד וזה נראה כאילו אתה אלפיים מטר מהרצפה, אני ורז התחלנו לקפוץ עליו אבל אז הפסקנו והמשכנו. הגענו לחדר שאם אתה מסתכל על המראות אתה נראה צבעוני.
עברנו לחדר עם כדור בדולח ענקי ועליו כתוב בכל מיני גדלים "It is magic" וגם הקירות היו זוהרים והיה כתוב עליהם גם "It is magic" וגם היו לחשושים של זה. המשכנו לחדר צפוף ושם היה חור שמציצים עליו ויש שם משהו שנראה כמו חשמל אבל רואים אותו תמיד והוא מתעופף בכל מיני צבעים.
יצאנו למדרגות ההתחלה ושמנו בתוך פח מיוחד את הכפפות שלנו וגרביים שהיו על הנעליים. אני בטוחה שיש עוד חדרים שאני לא זוכרת אבל אני לא זוכרת.. קנינו את התמונה שצילמו אותנו שם (כי אסור היה לצלם) והלכנו לאמא. אחר כך אני ורז חזרנו קנינו עטים זוהרים שכותבים איתם והם בצורה מגניבה. אמא אמרה שהינו שם חצי שעה ואני עדיין לא מאמינה כי זה הרגיש כמו שתי דקות. המשכנו לטייל קצת וקנינו פיצה ועכשיו אני כותבת לכם. סבתא כבר אחרי שעתיים לא יוצאת מההלם והשוק ועדיין לא מאמינה מה שהיה שם.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד (רק אם לא שמתם לב כל פעם אני מוסיפה מאוד חוץ מהפעם שעברה)
שירי
**********************************************
היום נסענו מסרפס פרדייס לביירון ביי שם נסענו למגדלור שהוקם בשנת 1901, הוא לא היה גבוהה במיוחד אבל עשה רושם של מבנה ישן. בקומה הראשונה של המגדלור היה מוזיאון קטן קטן אולי אפילו חדר של רבי חובלים, היה לו ריח של ישן, ריח שאני לא ממש אוהבת. רצינו לעלות למעלה, לקומה האחרונה של המגדלור ולראות את נוף משם אבל העלייה לשם הייתה סגורה. ליד המגדלור היה ממש ממש יפה, היה נוף של ים, של מים ירוקים, היה מהממם. עשינו טרק שהיה גם ממש ממש קרוב למגדלור וראינו בו להקת דולפינים, דולפינים בודדים, לווייתנים (שאין לי מושג איפה אבא ראה אותם) ומפרצונים. בסוף הטרק חיכינו לאבא שיבוא לאסוף אותנו מפני שהוא עלה להביא את שמוליק במקום שנעלה כולנו.
נסענו לחפש מסעדה ישראלית שהומלצה על ידי "לונלי פלנט". ה"לונלי פלנט" נכתב לפני 5 שנים ובינתיים המסעדה נסגרה מזמן. לא הבנו את זה אז שאלנו מישהו והוא אמר שהיא עברה למקום אחר ליד החוף, טיילנו ברחובות כדי למצוא מסעדה אחרת לאכול בה אבל בלי הצלחה. בדרך חזרה לשמוליק ראינו אישה שמחלקת פלאפלים, טעמנו והם היו בדיוק כמו בארץ, שאלנו אותה איפה המסעדה של הפלאפל והיא הצביעה על איזה מקום במין סמטה ליד החוף. אז הבנו שזאתי המסעדה של הישראלי. דברנו עם בעל המקום בעברית ואכלנו פלאפל בפיתה כמו בארץ ופינקו אתנו בעוד מנה של כדורי פלאפל חריף וחומוס בחינם. נסענו חזרה לפארק קרוונים שמקודם עשינו לו צ'ק אין ועכשיו אנחנו מתכננים לאכול אננס קר שקנינו בשוק האיכרים בבריסבין.
מתגעגעת מאוד מאוד
רז

נוסה, סאנשיין ביץ, מליאני וגלאס מאונטיין

נשארנו בנוסה יומיים, אחרי כל ההליכות שעשינו בנוסה הדס (כפי שהבנות סיפרו בפרסום האחרון), הלכנו ביום שבת לשוק המקומי, שוק נחמד עם מאות דוכנים של תוצרת מקומית, מכרו שם פירות ירקות, ציורים, תיקים, בגדים, צעצועים ומה לא, רק מה? הכל היה יקר מאוד, אז הסתובבנו ואכלנו צ'ורוס שזו סופגנייה ספרדית (שנראית כמו נקניקייה) אבל מאוד מאוד טעימה (ברור שהיא מטוגנת!). (זהבה, רחל שואלת האם את זוכרת כמה צ'ורוסים אכלתן בספרד?).
לאחר מכן נסענו לנוסה ריבר והלכנו לאורך הטיילת, החלטנו לשכור סירת מנוע ולשוט על הנהר, כולנו התפלאנו שהסכימו להשכיר לנו סירה למרות שאין לנו שום רישיון או מושג בסירות. לרונן לקח כמה דקות אבל מהר מאוד הוא השתלט עליה, מזל שהסירה הייתה מאוד מוגבלת במהירות שלה כי אחרת הייתי חוטפות התקף לב, שטנו בנהר וגילינו את כל בתי הנופש לגדות הנהר, פשוט מקום יפיפה לנפוש בו.
ביום ראשון הלכנו לחוף סאנשיין, פשוט מדהים כמות הגולשים שהיו שם, וכן איזק, דיברנו עליך הרבה. פשוט לכל מי שמגיע לחוף יש לו גלשן ביד: בחורות (בעיקר בלונדיניות), ילדים ואפילו גברים בגיל העמידה, טוב וגם הרבה אוסטרלים חתיכים, זה נראה כאילו זה הספורט הלאומי שלהם.
עזבנו לפנים החוף כלומר להרים טיילנו הרבה סביב מלאיני, תמיד כיף לחזור לטייל בהרים עם כל הנופים המדהים שרואים מלמעלה, תמיד הכל כל כך ירוק והאוויר נקי.
הגענו היום לבריסבן, יום גשום לחלוטין, אנחנו תקועים בשמוליק ומחכים שהשמש תחייך קצת.
מתגעגעת
ספי
********************************************
איזה כיף!!! ביום ראשון הלכנו לים, היה יום שטוף שמש. לקחנו לים כסאות ופירות, התיישבנו על החול הנעים. אני ושירי התחלנו לבנות איגלו ברגע שהבנו שזה קשה מידי ניסינו לבנות בריכה עם סכר שיגן עליה מהגלים. בא גל צונמי ענק והרס לנו את כל הבריכה. במים היו גלים שלא תיארתם לכם בחיים, ענקיים אני ושירי היינו כמו נמלים לידם, הם היו יותר מ-3 מטרים אני חושבת. הם סחפו אותנו לחוף. אבא חזר מהריצה ואז הלכנו איתו פעם נוספת למים, הוא לימד אותי לצלול מתחת לגלים ותוך כדי הוא קיבל גל ענקי בגב. כל פעם שהיה גל גדול פחדתי ממנו כי היו גלים שסחפו אותי וכמעט לא הצלחתי לנשום אז צללתי מתחתם. השיא שלי בצלילה מתחת לגל הוא 2 שניות, בסך הכל היה כיף ביום הזה.
מתגעגעת
רז
********************************************
ביום שני עשינו יום טרקים. איזה באסה. הלכנו בטרק בשם מארי קיירנסקרוס שיש בו וולאביים וציפורים יפות. הלכנו והלכנו וראינו וואלובי שמחפש אוכל, ואז ראינו עוד אחד איתו מחפש גם אוכל. הם היו כל כך חמודים! אחרי זה ראינו עוד וואלובים שכנראה רבו, אחד בורח מהשני וגם הם היו חמודים. ראינו הרבה ציפורים וכמובן אבא צילם. סיימנו את הטרק וראינו סרטון על יער הגשם שטיילנו בו. נכנסנו לשמוליק והתחלנו לנסוע לעבר הטרקים האחרים. הטרק הבא נקרא גרדנס פולס זה היה טרק קצר באורך של 300 מטר שבסופו הייתה בריכה, בבריכה היו כמה ילדים אוסטרלים שנמצאים עכשיו בחופש והם קפצו מהסלעים שמסביב לבריכה לתוך הבריכה. רצינו גם להיכנס אבל היה קצת קר, ויתרנו. ישבנו מסביב לבריכה בין העצים ונחנו.
משם נסענו לעיירה קטנה בשם מליאני, כולם הלכו לסופר ואני נשארתי בשמוליק וקראתי, אח"כ הסתובבנו קצת בעיירה ואבא קנה ג'ינס. נסענו לטרק נוסף אבל עצרנו בדרך באיזה לוקאאוט והכנו ארוחת צהריים.
התחלנו טרק בשם קונדולילה הטרק היה בירידה מאוד תלולה עם הרבה מדרגות, היתה בסוף בריכה עם מים ממש ממש קרים אבא ורז שחו אני סבתא ואמא ויתרנו, ואחרי זה אבא המשיך בטרק ועשה עוד שני קילומטר ואנחנו חזרנו באותה הדרך. עלינו את כל המדרגות וירדנו לעוד לוק אאוט שמשקיף על המפל מלמטה, עלינו יותר ממאתיים מדרגות. הגענו לאוטו והלכנו לפארק קרוונים.
התעוררנו בבוקר ונסענו לטרק נוסף ביער גשם, בטרק היה אמור להיות נחל אבל הנחל היה יבש והטרק לא היה כל כך יפה אז הפסקנו אותו באמצע וחזרנו לשמוליק. התחלנו לנסוע לאזור שנקרא גלאס האוס מאוטנס, עלינו להרים ללוקאאוט מאוד יפה ועשינו מסלול קצר של 800 מטר. אחרי המסלול המשכנו למסלול נוסף אבל אז התחיל לרדת מבול, חיכינו וראינו שהגשם לא מפסיק אז ויתרנו ונסענו לכיוון בריסבן בדרך עצרנו בחברה שממנה השכרנו את שמוליק, הם תיקנו כמה דברים קטנים בשמוליק. הגשם לא הפסיק אז נסענו לפארק קראוונים שנמצא בבריסבן, עכשיו אני כותבת לכם כבר כמה שעות אחרי שהגענו ועדיין הגשם ממשיך לרדת.
מתגעגעת
שירי

קו החוף פרייזר ונוסה

ביום חמישי התעוררנו בבוקר מוקדם (6 בבוקר) התארגנו ונסענו הישר להאכלת דולפינים. למזלנו הגענו שניים, בגלל שבחנות נותנים רק שלושה קילו להאכיל את הדולפינים. מסתבר שאפשר להאכיל אותם רק בשמונה ובינתיים רק להיות במים לידם, המדריך הסביר שאם נוגעים ומזיזים את הידיים בתוך המים אז הדולפינים יבואו אליך, היו רק שני דולפינים. עשינו את זה, אני ורז, הדולפין התקרב אלינו, ולמרות שאסור נגעתי בו בפנים ליד הפה, כי הוא בא עלי.. כשאתה נוגע בו אתה מרגיש כאילו אתה נוגע בספוג רטוב. הדולפינים היו מסוג שונה מהרגילים. הם היו הרבה יותר מכוערים בתמונה מדולפין רגיל, אבל במציאות הם כמעט אותו הדבר. היה כבר עשרים לשמונה ואני נעמדתי בתור, היו לפני רק שתי משפחות, אבא אמר שחבל סתם לעמוד בתור עכשיו, אבל אחרי חמש דקות היה מאחורי תור שכבר עבר את הכביש. רז ואמא הצטרפו אלי לעמוד בתור. קנינו שלושה דליים של דגים, אבל מה גילינו, במקום מחלקים בכל דלי רק דג אחד! והדג הזה היה קטן ונראה לי הכי יקר שראיתי, הוא עלה 20 שקל!!!!! וכמו שאמרתי הוא היה פצפון. הלכנו להאכיל את הדולפינים אני ראשונה, רז שנייה, ורז וויתרה לי להאכיל גם את השלישי. אבא כמובן צילם ורצנו חזרה מהר לאוטו לשטוף ידיים.
אחר כך נסענו לטרק של 4 קילומטר, שניים הלוך ושניים חזור. התחלנו בטרק וכולו היה רק בעלייה. זה היה ממש ארוך, אבל בסופו של דבר הגענו לדיונות חול, החול היה צבעוני. היו בו 72 גוונים, ככה אמא אמרה שהיא קראה. ראינו ילדים שמתגלשים עם בוגים בדיונות וזה היה נראה ממש כיף, רק שלא היו לנו בוגים.. ניסינו בלי אבל לא הצלחנו. אבא וסבתא הלכו לכיוון הצוק לראות את הנוף של הים ורז מצאה עקבות של חיה שנראית חמודה לפי העקבות, ואני?, אני התחלתי לעלות למעלה לעבר אמא שלא רצתה לרדת למטה. אחרי חמש דקות כולם כבר היו למעלה, סבתא נשארה למעלה ואני רז, אמא ואבא ירדנו למטה. אמא הלכה ישר לכיוון הצוק, אני, אבא ורז הלכנו לשאול אם אפשר לנסות על הקרטונים שלהם פעם אחת, הם הסכימו ואני ורז עלינו למעלה אם הקרטונים. ניסינו להתגלש שוב אבל ללא הצלחה. הלכנו שלושתנו לאמא וראינו נוף מדהים. אני ורז אספנו חולות צבעוניים לתוך בקבוק אבל הם התערבבו ושפכנו אותם, ויצרנו צבע חדש, אפור, ועכשיו יש שם 73 גוונים של חול. חזרנו בחזרה את הדרך אבל הפעם בירידה והגענו לשמוליק. נסענו לאיפשהו ליד הים ואכלנו שם.
נסעו לעשות שופינג בגימפי, אבא אחרי חמש דקות הלך לאוטו. אני, סבתא, אמא ורז הסתובבנו ומצאנו חנות בגדים לילדים, קנינו כמה דברים והלכנו לאוטו. נסענו לפארק קרוונים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
****************************************************
ביום רביעי הלכנו לים, הוא היה בשפל.
כשהגענו ראינו מלא בתים של סרטנים ואז ראינו קבוצות, מיליוני קבוצות של סרטנים מהלכים להם. היה כיף לרדוף אחריהם ולראות איך הם מתחבאים מתחת לחול. לקחנו כוסות ואספנו אותם בשיטה החדשה שהמצאתי: לקחת אותם עם הכוסות כמו עם סכין ומזלג כדי להימנע מחול בכוס. שיחקנו קצת בנדנדות ובמתקני כושר שהיו ליד החוף. אכלנו ארוחת בוקר ואחר כך עסק איסוף הסרטנים שלנו הפך ליותר רציני. לקחנו את הדלי לניקוי משמוליק ואספנו סרטנים בכוס והכנסנו אותם לדלי, סבתא הזדעזעה מהרעיון ואני בטוחה שאמא הזדעזעה עוד יותר. אני התחלתי לאסוף ביד את הסרטנים ואחד אפילו צבת אותי, מפני שהם לא גדולים אז זה לא כאב אלא דגדג ואולי ממש קצת כאב, הם מסוג קטן והם צבעוניים. שחררנו אותם וצילמנו את זה במצלמת וידיאו זה היה פחות יפה ממה שציפיתי כי היה מלא חול בדלי ואלפי הסרטנים שאספנו נקברו בחול ויצאו לאט לאט, היה כיף מאוד.
ביום שישי נסענו לנוסה שם עשינו טרק בפארק הלאומי, בהתחלה התקשינו למצוא חנייה אבל אז מצאנו. בהתחלה צפינו בנוף של ים וחיפשנו לווייתנים ודולפינים. באמצע הדרך עצרנו וראינו מקום שנקרא שערי הגהנום. הסלע היה שחור וגלים גדולים וסוערים התנפצו על הסלע כמו מפלים קטנים זה היה מחזה מדהים. עשינו למחזה בוק והמשכנו. ממש קרוב למפלים אבא ראה לוויתן קופץ הוא התרגש וצילם אותו שעות במצלמת וידיאו. לפני כן ראינו דולפינים שסירה דוהרת לעברם ונעצרת לידם (כנראה שייט לצפייה בדולפינים).
חלפנו על פני יער שלאט לאט בהדרגה נהפך להיות יער גשם אמיתי עם המון טרקים (תרנגולי הודו בחצי אנגלית). ראינו פיטריות בצבע כתום זוהר וגם אחת גדולה כמו אלה שמוכרים בדוכני הפטריות בשוק. היה בסך הכל מסלול יפה עם המון פיצולים למסלולים אחרים, היה די ארוך בגלל ששילבנו שני טרקים שאורכם היה 7 ק"מ.
היינו רעבים אחרי שעתיים וחצי של הליכה אז הלכנו למסעדה קטנה שהומלצה על ידי לונלי פלאנט. זה היה יותר כמו בית קפה שנראה כמו פיצוציה משוכללת. אכלתי המבורגר בגודל של מטאור עם גבינה ואבא אכל אותו הדבר רק בלי גבינה וגם התקשה לסיים אותו. אמא וסבתא אכלו ארוחת בוקר עם קציצה צמחונית שלפי החדשות שלהן הייתה ממש מגעילה. ושירי כמובן אכלה צ'יפס.
אחרי האוכל נסענו ללוק אאוט שהיה יפה ומיוחד, מלא אגמים ומפרצונים, עם בתים על המים שפשוט מהממים, סירות ואנשים שנראו יותר כמו פרעושים. סיימנו את היום בקניות בסופר ונסענו לפארק קרוונים המלא באנשים בגלל חופשות בית הספר.
מתגעגעת הכי הכי
רז

הרווי ביי ופריזר איילנד המהמם!!!

ביום ראשון השכמנו קום לצפייה בלווייתנים, לקחנו שייט באוקיאנוס השקט מתשע בבוקר עד שתיים וחצי במטרה לראות לווייתנים מקפצים בים. בתקופה שבין יולי לאוקטובר מגיעים לווייתנים להרווי ביי, ראינו מספר לווייתנים בשייט אבל זוג לווייניים אחד ייזכר במיוחד אמא ותינוקה החליטו לעשות לנו מופע ראווה. במשך חצי שעה האמא שכבה על הגב הוציאה סנפירים וזנב וניסתה ללמד את תינוקה לעשות אותו הדבר, אנחנו היינו בטוחים ששילמו להם לעשות לנו את ההצגה. אין ספק שצפייה מקרוב בלווייתנים ממחישה את הגודל של חיה העצומה הזאת.
הפעם יש כותב אורח בבלוג אז על פרייזר איילנד תקראו בחלק שלו...
מתגעגעת
ספי
********************************************
חזרנו מיומיים בפרייזר איילנד אי החול הגדול בעולם, באי אין כבישים סלולים וכל התחבורה על האי נעה ברכבי ארבע על ארבע, כולם זה אומר כולם, משטרה, מכבי אש, ואוטובוסים. אין שום אפשרות לנוע על האי ברכב שאינו ארבע על ארבע.
לקחנו טיול מאורגן של יומיים למרות שהעדפתי שכירת ג'יפ וטיול עצמאי אבל מה לעשות שאני מוקף בנות שהחליטו פה אחד על טיול מאורגן? יצאנו בבוקר ועלינו על מעבורת שהעבירה אותנו לאי. אין ספק אי יפיפה האי באורך 125 ק"מ וברוחב של 20 ק"מ בורך בשפע של חופים מדהימים, יערות גשם, אגמים צלולים וחולות צבעוניים. פשוט מושלם, מה אפשר לבקש יותר?
אז זהו שאפשר (מה עם קצת שמש?), ביום הראשון לטיול מתחילתו ועד סופו לא הפסיק לרדת גשם, אנחנו לא מדברים על טפטוף, אלא על מבול שליווה אותנו כשעשינו מסלול הליכה בתוך יער גשם מדהים שבתוכו זורם נחל צלול כל כך שבקושי אפשר לראות את המים הזורמים בו.
מבול שליווה אותנו כשהגענו לאגם מקנזי, אגם מדהים בעל גוונים שונים של כחול וטורקיז מוקף בחול לבן ויערות גשם שלא רואים את סופם. אומרים שרחצה באגם גורמת לך להרגיש צעיר ב-10 שנים ויש כאלה שאכן רחצו באגם תחת גשם שוטף וכשיצאו הם לא נראו או הרגישו צעירים ב 10 שנים אלא סתם רועדים מקור. אנחנו ויתרנו על הרחצה למרות שכך או כך היינו ספוגים במים.
לאחר הרחצה באגם נסענו למלון קיבלנו את החדר, שירי ורז החליטו להישאר במלון ולא להמשיך את הטיול "כי לא בא לנו לטייל בגשם" אני אומר לכם באחריות שגם ביום בהיר הן היו מעדיפות להישאר במלון, בכל מקרה הן נשארו במלון אנחנו המשכנו בטיול.
האגם הבא שראינו הוא אגם וובי, אחרי הליכה של 2 ק"מ ושוב להזכיר תחת גשם שוטף, ראינו אגם שבאמת אין אפשרות לתאר אותו במילים ואפילו תמונות ויש הרבה לא ממש מצליחות להעביר את היופי של האגם מה שכן אני יכול לומר הוא שבסוף המסלול חזרנו לאוטובוס מרוצים אך רטובים מקווים שמחר יהיה יום יפה יותר. (את שירי ורז פגשנו באותה תנוחה בה השארנו אותן על הספה עם שמיכה מול הטלוויזיה).
בבוקר היום השני התעוררנו ע"י ציוץ ציפורים אות המבשר טובות בכל הקשור למזג האוויר, החזקנו אצבעות ויצאנו למרפסת ואכן הגשם פסק ונראה שיהיה יום יפה.
את היום פתחנו בנסיעה בכביש המהיר שעל האי הכביש המהיר נקרא 75 מייל Beach ואכן הכביש המהיר הוא חוף ארוך כשמו ורחב מאוד. תארו לכם אוטוסטראדה על החוף, המהירות המותרת היא 80 קמ"ש, הנהג שלנו נסע בין הדייגים והנופשים במהירות זו, די מפחיד, בטח את המתרחצים. במהלך הנסיעה על החוף הסתבר שהוא משמש גם כמסלול המראה ונחיתה למטוסים קלים, כך גילינו כשראינו שני מטוסים חונים על החוף, הנהג עצר ליד המטוסים, עלה טייס שהוא גם איש מכירות מעולה שהצליח למכור לכמה מטיילים ואנחנו ביניהם טיסה נופית, או כפי שקוראים לזה כאן Scenic flight הרעיון הוא טיסה של כ-15 דקות מעל האי.
עלינו על המטוס וראינו מלמעלה את האי המדהים, אגמים, יערות גשם וחופים, רק הכל ממעוף הציפור מה אני יכול להגיד? איזה כיף להיות ציפור, מדהים !!! כולנו התרגשנו ולאמא שלי שוב נעתקה נשמתה, אל דאגה לכולם שלום.
נחתנו והצטרפנו לשאר המטיילים ביעד הבא. היעד הוא ספינה שטבעה בשנת 1935, האוסטרלים עשו מזה אתר תיירות, מה אגיד לכם ספינה שלא נשאר ממנה כלום פרט לשלד הברזל שלה, לא מבין מה עשו מזה אטרקציה, עצרנו, צילמנו כמה תמונות והמשכנו למקום שנקרא Champagne pools. איזה שם מדהים "בריכות השמפניה" תעצרו שנייה ודמיינו מה אתם רואים.....?
כל מה שראיתם לא דומה או קרוב למציאות. אם הייתם בחופי הים בארץ בטוח ראיתם את אותם Champange pools אלו הן בריכות קטנות שנוצרות על חוף הים במקום שיש בו סלעים, מסתבר שהתנפצות הגלים על גבי הסלעים יוצרים קצף לבן שהזכיר לאיזה אוסטרלי מסטול את המראה של השמפניה התוססת כשהפקק נפתח מכאן השם. בכל מקרה לא מקום מיוחד או יפה במיוחד.
המשכנו למקום שנקראIndian head שהוא בעצם צוק שמשקיף על האוקיינוס, איך הגיעו לשם הזה אתם שואלים? אז ככה, קפטן קוק האיש שגילה את אוסטרליה (מסטול לא קטן) ראה את הצוק מהים והצוק הזכיר לו ראש של אינדיאני. טיפסנו על הצוק והשקפנו לעבר הים, ראינו דולפינים, לווייתנים, וכשירדנו מהצוק ראינו אפילו כוכב ים שנסחף אל החוף.
משם המשכנו למקום בשם Eli creek, זוכרים את הנחל הצלול ביער הגשם? אז מסתבר שאותו נחל מגיע בסופו של דבר לים ושם פגשנו אותו, גדול יותר גבוה יותר וחזק יותר הנחל מזרים כ-4.2 מליון ליטר בשעה. גם הוא יוצר בריכות על החוף, בריכות של מים מתוקים וצלולים. הלכנו לאורך הנחל (בתוכו), שקלנו לשחות אבל שוב התחיל מזג האוויר להתקרר.
חזרנו מרוצים וגם יבשים.
ביי
רונן

גולד קוסט, הפארקים ויום הכיפורים

הבנות כבר חודשיים חולמות להגיע לגולד קוסט, זהו גן עדן לילדים, וחור בראש להורים. קנינו כרטיסים לארבעה פארקים, וכמו ישראלים טובים ניצלנו כל דקה ודקה. כל יום הגענו בשעת הפתיחה ויצאנו בשעת הסגירה. אין לי מושג מה יותר קשה כל היום להסתובב בפארקים או לעשות טרקים בטבע, מה שבטוח כל יום חזרנו הרוגים לשמוליק, הבנות היו בעננים.
היינו בעולם החלומות, עולם הסרטים, עולם המים (מתקני מים ומגלשות) ובעולם הים. אין ספק שעולם הסרטים הוא היפה ביותר והמרשים ביותר לכל הדעות (גם של סבתא רחל). עולם החלומות אכזב אותנו קצת, לדעתי בגלל שכל הזמן השוונו אותו ליורו דיסני בפריז, אפשר היה לוותר עליו לדעתי (אבל לא לדעת הבנות). המופע הכי מרשים שראינו היה של הדולפינים, בעיקר מפני שהזכיר לי את המופע בדולפינריום כשהייתי קטנה.
אחרי ארבעה ימים מפרכים נסענו צפונה לכיוון הרווי ביי, לצורך מנוחה ויציאה לפרייזר איילנד. הגענו ביום שישי בצהריים, סבתא רחל החליטה לצום, והבנות ישבו ללמוד (כן גם ללמוד צריך לפעמים). היום עשינו טיול על החוף וראינו דולפינים מקפצים להם ליד החוף ושטים לכיוון האוקיאנוס. כמובן שהכל פה מלא בתוכים מה שאומר שרונן בכוננות מצלמה.
אצלנו יום הכיפורים הסתיים ושירי פינקה את סבתא בסלט, קפה ועוגיות. זהו, מחר אנחנו יוצאים לשיט לראות לוויתנים...
ביי ביי
ספי
********************************************
אז ככה, הפעם אני אפרט. ביום שני התחלנו להסתובב בפארקים, (פארקים כמו יורו דיסני) הסתובבנו אתמול בעולם החלומות (דרימוורלד). נכנסנו אל החנייה עם שמוליק וראינו תור ע – נ – ק – י !!!! חשבנו לעצמנו שנעמוד שם שעות ולא נכנס לפארק, (הפארקים נפתחים ב-10 בבוקר ונסגרים בארבע וחצי אחר הצהריים), אבל מסתבר שבגלל שיש לנו כרטיסי וי.אי.פי אז נכנסנו צ'יק צ'ק, התחלנו להסתובב, ות'אמת היה ממש דומה ליורו דיסני בפריז.
אבא ורז ישר קפצו לבניין בגובה כמו מאתיים פעמים אבא, עולים עד למעלה מחכים שתי דקות ובלי שאתה שם לב מורידים אותך ב-160 קמ"ש למטה. אני ואמא חכינו למטה, סבתא חזרה בגלל שהיה כתוב שזה לא טוב לאנשים עם בעיות גב. בדיוק שסבתא ירדה באה הרכבת שמסתובבת סביב כל הפארק אז עלינו עליה. הסתובבנו חצי סיבוב, חיכינו עשר דקות בתחנה המרכזית ובסוף החלטנו לרדת ולמצוא את אבא ורז כי חשבנו שהם כבר ירדו והם מחפשים אותנו.חיפשנו אותם ולא מצאנו, אז אני וסבתא הלכנו לחכות בתור של מתקן ואמא נשארה לחכות.
כשהיינו באמצע התור אבא ורז חזרו ורז עקפה את כולם ובאה אלינו. לפני ששלושתנו עלינו אבא בא ולקח לנו את הסווצ'רים ואת הנעלי ספורט והגרביים בגלל שזה מתקן שאתה שט בסירה ובסוף יש ירידה תלולה ואחרי הירידה משפריצים עליך מלא מים. כשעלינו אני ורז צרחנו כבר בעלייה כשראינו לאיזה גובה הסירה עולה. כשיצאנו אכלנו את הכריכים שהכנו בבוקר והמשכנו להסתובב.
ראינו גלגל ענק מרחוק שמסתובב מהר, אז אמרנו שאין מצב שאנחנו עולים על זה, אבל כמובן רז אמרה שהיא תעשה את זה. הלכנו למתקן עם קרונות שמסתובבים מהר ובאוויר, אני ורז עלינו עליו והיה ממש מפחיד, כמעט קרעתי לרז את החולצה. בסוף מסתבר שזה היה הגלגל ענק שהסברתי עליו מקודם. רז עשתה עוד פעם את הגלגל ענק ואני אמא וסבתא עשינו מתקן לא מפחיד. ראינו מתקן שצריך לירות אחד על השני, רצינו ללכת אליו אבל בדיוק באה קבוצה ענקית אליו אז לא עלינו.
הלכנו להסתובב וראינו מתקן של גלישת גלים ואני ורז ממש רצינו ואבא בא גם, אז נרשמנו שלושתנו וחיכנו חצי שעה, כהגיעה השעה שלוש הלכנו לגלישת גלים ובהתחלה לא הצלחנו ממש, אבל אחר כך אני הצלחתי ממש הרבה זמן, בסוף גם רז ואבא הצליחו.
קנינו צ'יפס והלכנו לראות מה עם המתקן שראינו ומסתבר שזה בין המתקנים הכי מפחידים כי זה רכבת הרים בשכיבה בחושך, אז ויתרנו. הלכנו לשמוליק ואחר כך נסענו לפארק הקרוונים ואכלנו ארוחת ערב, אני ורז הלכנו אחרי הארוחה לג'מפינג פילו ולהתקלח.
ביום שלישי הלכנו לעולם הסרטים תקראו אצל רז את הפירוט, ביום רביעי הלכנו לעולם מים שקוראים לו רטוב ופראי (ווילד אנד ווט). ישר כשהגענו הסתובבנו ומצאנו מקום לשבת. אני ורז ישר התחלנו במתקנים. היתה שם מגלשת מים בצורת גלים וצריך לשכב על מזרן, והגלישה במגלשה היא תחרות אני הגעתי למקום השני ורז לשלישי.
הלכנו למגלשת מים אחרת חיכינו בתור יותר מחצי שעה והיה ממש שווה לחכות אתה מתגלש במהירות איזה שתי דקות, זה היה ממש ארוך. חזרנו עם אבא למקום הישיבה החדש שלנו שהוא כמו על חוף, זה היה הרעיון אבל בעצם זה נחל כזה שאתה שט בו עם אבובים ויש תחנות ואנחנו היינו מול התחנה המרכזית (כי היה שם אגם).
הלכנו אל מגלשת אבובים שלא הייתה בכלל מפחידה, אחר כך עברנו למגלשת מים שהיא בקו ישר, זה היה ממש ממש מפחיד, אתה חושב שאתה הולך לשבור משהו. התגלשנו עליה עוד כמה פעמים והמשכנו הלאה, הגענו למגלשה שקוראים לה טורנדו והיא עם אבובים, הייתה שם ירידה תלולה וזה הרבה יותר מפחיד, אחרי הירידה התלולה היה פתח ענק שאתה עולה יורד, עולה יורד, עולה יורד ועובר דרך מפל מגיעים לבריכה והמתקן נגמר, עשינו אותו פעמיים, אכלנו והתחלנו לעשות את הסיבוב עם האבובים, לסיום קנינו גלידה ועשינו שוב את המתקן הראשון והלכנו.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד
שירי
********************************************
יואו איזה כיף רכבות הרים, מגדלים גבוהים, עולמות שונים ומשונים איזה כיף!!!!!!!!!!!!
ביום שני הלכנו לעולם החלומות, המתקן הראשון שעשיתי היה זריקה ענקית - אני ואבא חיכינו בערך 20 דקות בתור כדי להגיע לדבר המפחיד הזה. הושיבו אותנו על כיסאות שמחוברים למין מרפסת קטנה שמחוברת למגדל שבערך בגובה יותר מחצי מגדלי עזריאלי. התחלנו לעלות לאט לאט עד לקצה המגדל ואז ברגע שאתה עולה אתה מתחרט שעלית כי אתה מבין איזה גובה זה. היה נוף מדהים. חיכינו למעלה קצת יותר מ-3 דקות ואז בלי ציפייה ובלי אזהרה וכמובן בלי תכנון אתה יורד מהמגדל ב-160 קמ"ש, ברגע שירדנו הרגשתי שהלב שלי נפל כל כך חזק עד שהוא קיבל תנופה כל כך חזקה עד לקצה השני של העולם והלך לעשות שופינג בניו יורק. בקיצור היה כיף. סיימתי עם המגדל ועברתי לחצי התור בסירות עם סבתא ושירי (הם חיכו שם אחרי שעליתי למגדל).
ירידה תלולה ישר למים- ישבנו בסירות דמויות לבול עץ והתחלנו לנסוע. אני ושירי התחלנו לצרוח עוד לפני שהגיע הירידה מפני שהבנו גם כאן איזה גובה זה. בהתחלה הייתה ירידה קטנה לעומת מ שתכננו לעבור, גם שם צרחנו. בירידה הגדולה היה מפחיד נורא אבל לא יותר מהמגדל. כאן הרגשתי שהלב שלי רק הלך לראות תולעים זוהרות בניו זילנד.
גלגל חצי ענק- הגלגל הזה היה יותר קטן מהגלגל הרגיל וגם הוא עלה בהדרגה. לא חשבנו שהמתקן כזה מפחיד כי ראינו רק את הסוף. המתקן לא נראה כזה מפחיד אבל לאט לאט עולה, וזה פשוט נהיה סיבוביאדה מהירה ולכן הלב שלי רק עשה טיסת פנים מהחוף המזרחי לחוף המערבי באוסטרליה ובחזרה. אני עליתי עוד פעם ושירי עלתה עם אמא למתקן אחר שלא נראה כיף בכלל הם פגשו את לים וברוק שפגשנו בפארק קרוונים ליד הגולד קוסט ושיחקנו איתם טאקי (איפה שהיו התוכים).
גלשנים עם זרם חבל על הזמן- קנינו צמידים לשעה שלוש וחיכינו מול הזרם החזק של הבריכה התלולה והגלשנים הנסחפים אחורה. שהגיע תורנו הכניסו אותנו, חילקו אותנו לשתי קבוצות אחת של חברים שנראה לי שהיו בערך בגיל 16 והקבוצה שלנו עם איזה ילד מעצבן, אני, שירי ואבא. המטרה היא להישאר כמה שיותר זמן על הגלשן בלי להיסחף עם הזרם החזק. הילד היה ראשון, אבא שני, אני שלישית ושירי רביעית. בהתחלה לא הצלחתי אבל בהמשך קצת השתפרתי. הילד כל הזמן צעק וניסה להדריך אותנו וברוב הפעמים עשה תור פעמים עד שהמציל שרק לו והוא נפל מהגלשן וחזר עם הזרם. וכאן הלב שלי נשאר לבלות עם המשפחה שלו בבית וגם הוא קצת הלך ברגל לטייל על החוף המזרחי.
רכבת אופנועים- הרכבת הייתה כייפית וקצת מפחידה. רק אני ואבא עלינו. עלינו על קרונות שדמו מאוד לאופנועים אני ואבא היינו בקרון הראשון. כל שני אופנועים היו צמודים זה לזה ורק לנמוכים היתה עגלה שכאילו נמשכת אחרי האופנוע והם גם היו הכי בסוף. היה כיף וקצת מפחיד כמו שאמרתי בהתחלה והלב שלי עוד הפעם הלך לטייל בניו זילנד אבל הפעם לשחות עם דולפים או כרישים או כלבי ים או לווייתנים.
נמרים- הלכנו לראות נמרים אבל לא הגענו בזמן בשביל ההופעה. היה נמר לבן וגם היה נמר כתום עם פסים שחורים ועוד כתום אחד עם פסים חומים.
צילומים במערב הפרועה- במערב הפרועה הצטלמתי בחור שכתוב בצדדיו ומעליו ומתחתיו שמבקשים עלי 5,000$, וגם בחור של כאילו אני מאחורי סורגים שנפתחו במיוחד לראש שלי, היה עוד חור שלא הצטלמתי בו אבל היה כתוב שם שזה החור שאח של לני הצולע עשה כדי להוציא אותו מהכלא אבל לני בסוף נשאר בכלא.
ביום שלישי היינו בעולם הסרטים. הכניסה היתה מרשימה, הכל נראה כמו בסרטים ישנים. בכניסה היה פיצול לרחוב כמו של פעם ובו בניינים שנראו כאילו בנו אותם בשנות השישים, בתוך הבניינים היו חנויות של כל מיני דברים של סרטים, כמו דימדומים, סופרמן, בטמן, הרי פוטר ועד ועוד.
היינו אני, אבא, סבתא, אמא ושירי במתקן של סירות. שטים לאט לאט, עולים, אחרי זה נופלים למים בבום. (כמו המתקן שהיינו בעולם החלומות). היה כיף מצחיק ורטוב ביותר.
אני ואבא עשינו מתקן של סקובידו שלקח לו שנים ואולי אפילו מאות שנים להיפתח (אולי לנצח קצר). כשנכנסנו היה נדמה שנכנסנו לטירה, באמצע הטירה עמדה מזרקה יפה שארבעה פסלים של יצורים מוצאים מים מהפה שלהם. כשסיימנו את התור נכנסנו לבניין והיה נדמה ששדים תכף ייטרפו אותך וכל מיני יצורים תכף ייתפסו אותך. נכנסנו עם הקרון למין כלוב ואז היטלטלנו בכלוב. נסענו כאילו אנחנו תכף עומדים ליפול, היה כיף!!!
היינו בעוד מתקן, אני, אבא, שירי נכנסנו וחיכינו בחדר דמוי ספרייה ישנה, נכנסנו לעוד חדר שהוא היה כמו קולנוע ושידרו לנו סיפור על בטמן שלא ממש הבנתי. אחרי זה עברנו לחדר והרגשנו כאילו אנחנו זזים עם המסך, זה היה מגניב!
ראינו הצגה של מכוניות עם תפאורה מהממת זה היה הדבר היפה ביותר שראיתי עם מכונית אי אפשר לתאר את זה, הם נסעו על הצד ונסעו במהירות אדירה, עשו סיבובים מרשימים ועוד כל מיני פעלולים עוצרי נשימה.הייתה גם תהלוכה של כל הדמויות המצוירות הקיימות. לסיכום היה מרשים, כיף, ומפחיד קצת.
ביום חמישי היינו בסי וורד (עולם הים) היה מדהים.
בהתחלה חיפשנו את המופע של אריות הים. כשמצאנו ניסינו למצוא מקום טוב ואז כשהתחיל המופע נדהמנו. אריה הים נראה כמו כלב ים רק שחור, נראה לי שזה ההבדל היחיד ביניהם הם נראים אותו דבר ואוכלים דגים, מה שונה? היו שלושה אריות ים שניים גדולים ואחד קטן. הם עשה פעולות כמו בן אדם ואפילו חלקן מרשימות יותר משלנו: למחוא כפיים, לשים כדור על האף, להחליק על הבטן, להתגלש במגלשה, לשוט בסירה וכמובן לאכול דגים, להגיד לא עם הראש ואפילו לדבר בארית ימית שזה ענראדונוואהכברקדענלךצ או רררר......א או משהו כזה. בסוף המופע אריה ים יצא לבד עם שלט על הצוואר שהיה כתוב בו "הסוף" ואמר: ררררררראאאאאאאאמ. והכי מדהים שהכול משולב בהצגה.
הלכנו לראות כרישים וגם נגענו בכוכבי ים שהם מחוספסים נורא יותר נכון עם קוצים קטנים שלא דוקרים בכלל, וגם נגענו בצדפות ובעוד משהו רכרוכי ומגעיל נורא (זה מקום מיוחד שאפשר לגעת בכל מיני חיות) שירי גם נגעה בדג עם ראש גדול וזנב.
המופע השני שראינו היה של דולפינים. הם עשו סלטות באוויר והשיטו את המאלפים שלהם יותר מהר מגלשנים ואמרו שלום עם הזנב ואחד אמר עם היד (שזה הסנפיר שלו) שלום, זה היה מופע מרתק שצולם ומתועד כמובן.
הלכנו לאכול, וזכינו כובע של אוסטרליה בדוכן אחד, ובדוכן אחר לא השגנו כלום. המשכנו לרכבל, הנוף לא היה משהו אבל חלקו היה יפה. התאכזבנו שכמה מהתקנים היו סגורים. עשינו אבא, שירי, סבתא ואני עוד רכבת מים קטנה עם ירידה פחות מפחידה ממה שכבר עשינו, היה כיף ברכבת אבל קצת קצר.
בסוף ראינו הופעה של פירטים בשילוב התעמלות קרקע היה יפה.
מתגעגעת מאוד
רז

למינגטון וטמבורין מאונטיין

בארבעה ימים האחרונים טיילנו בשלושה פארקים לאומיים ממש ממש יפים, ספרינגברוק, למינגטון וטמבורין. ראינו הרבה מאוד נופים, מפלים, מערות ובעיקר יערות. הלכנו הרבה מאוד ברגל, היה אפילו יום אחד שסגרנו 12 קילומטר. שירי כבר התחילה לתכנן את טרק חייה את המילפורד בניו זילנד, לדעתה אנחנו יכולים לעשות אותו, למי שלא יודע זהו טרק של ארבעה ימים בו הולכים 54 ק"מ. ראינו הרבה ציפורים, איגואנות, אפילו קנגרואים, בקיצור טבע והרבה טבע.
אין ספק שמאז שסבתא רחל פה אנחנו אוכלים הרבה יותר טוב, אפילו ביום שישי היו בישולים אמיתיים, רונן חשב ששמוליק הולך להתמוטט מרוב סירים ואוכל... אז לדעתי פעם ראשונה מזה חודשיים שאנחנו מטיילים באוסטרליה הרגשנו שממש יום שישי, כי בדרך כלל בקושי יש לנו מושג באיזה יום אנחנו נמצאים.
הגענו אתמול לגולד קוסט הנחשק, חנינו בפארק קראוונים שווה בהחלט, עם 3 בריכות, ספא, מגרשי טניס, פינג פונג והכי חשוב ג'מפינג פילו. אנחנו הולכים לבלות 4 ימים בפארקים שדומים לדיסנילנד, אין לי מושג איך נשרוד אבל בטוח הבנות ייהנו, זה הרגע שהן חיכו לו הכי הרבה.
מתגעגעת
ספי
**********************************************************
שלושה ימים של טיולים, טיולים, טיולים ורק טיולים. שלשום קמנו בבוקר ונסענו למפל בשם נטורל בריג'. הלכנו ביער גשם והגענו למפל שהמים חלחלו דרך הסלע ונוצר מפל בתוך מערה. אחרי זה המשכנו בטיול וראינו את המפל מכל הכיוונים.
התחלנו לנסוע לעבר פארק למינגטון, הגענו לפארק למינגטון והתחיל לרדת לנו גשם חזק. אבא היה עקשן ולא ויתר על הטרק אז הוא הלך לבדוק אם זה שווה את זה, כשהוא חזר הוא אמר שלמערה אין מה ללכת עכשיו אבל הלוק אוט יפה. הלכנו ללוק אוט ומה שראינו זה רק עננים ואז כעסנו על אבא שהוציא אותנו בגשם ללוק אוט כזה, אבא אמר שלפני חמש דקות זה היה בלי עננים.
המשיך לרדת גשם חזק אז נסענו לפארק קרוונים. כשהגענו אליו ראינו תוכים. ניסנו להאכיל אותם אבל בעלי הבית כבר דאגו לזה. סבתא התחילה להכין ארוחת שישי, הגיעו ילדים לפארק קרוונים, שני תאומים בגיל שלנו בת ובן, ושלישי בן 15 (הם נסעו 25 שעות רצוף... כדי להגיע לפארק). לימדנו אותם איך לשחק טאקי ושיחקנו הרבה. אחר כך הם הביאו משהו מממש דומה לטאקי רק שקוראים לזה UNO של משפחת סימסון. הם היו צריכים לנסוע עם ההורים שלהם לעיר הקרובה אז סיימנו לשחק, הלכנו לאכול ארוחת שישי והיה ממש טעים. אכלנו מרק ירקות ועוד דברים טעימים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
***********************************************************
שלשום בבוקר פתחנו את היום עם טרק יפה, קוראים לטרק מוראנז פולז ואורכו כ-4.4 קילומטר הלוך חזור. בתחילת הטרק אבא רצה לרוץ אז גם אני רצתי איתו, הוא אמר שזה מסלול נוח לרוץ בו ושכדי לנצל אותו, או לפחות משהו כזה הוא אמר. רצנו בתוך יער גשם תוך כדי שאנחנו נזהרים לא ליפול ולא להחליק במדרגות. אני בריצה די התעייפתי כי זאת הייתה הריצה הראשונה שלי שאורכה 2.2 קילומטר. הגענו לפני אמא ושירי וכמובן סבתא למצפה שמשקיף על מפל מדהים, ראינו מהמצפה שבו עמדנו עוד מצפה שמשקיף על המצפה שלנו.
המשכנו לרוץ ובדרך עקפנו קבוצה של אנשים שנראו לי אוסטרלים, עברנו דרך גשר קטן שחוצה את התחלתו של המפל. כשהגענו למצפה השני חיכינו שסבתא אמא ושירי יגיעו למצפה הראשון כדי להגיד להם שלום (רעיון של אבא) וגם גילינו שהמצפה השני משקיף לעוד נוף שראינו אותו לדעתי יותר מאלפיים פעם, כמובן שבמקומות שונים אבל בכל זאת הוא נראה אותו הדבר, הוא נראה לא פחות מרשים מהאחרים. הן לא שמעו אותנו ולא ראו אותנו כשהן הגיעו למצפה הראשון. רצתי אליהן כשהן הגיעו ממש לסוף והסתכלנו יחד על הנוף. חזרנו חזרה, הדרך הייתה גם 2.2 מפני שזה לא היה סיבוב, גם לפני שהלכנו שיחקנו עם אבא סומו (משחק שאירית למדה אותנו) זה היה כיף, הפעם חזרנו וראינו את הדברים יותר לאט.
הגענו למקום שנקרא גרין מאונטיין ראינו שם תוכים והם היו יפים בצבעים ירוק וכתום וגם בצבעים אדום וכחול. אכלנו ארוחת בוקר-צהריים במסעדה. במסעדה היו גם תוכים אפילו היה אחד שאכל צ'יפס כמו ילד, החזיק ביד אחת ובשנייה עמד על הקרקע.
התחלנו טרק למפל אלבאנה ובדרך אליו היה מסלול עם טרי טופ. עלינו על גשר חבלים ועץ מתנדנד, שהגיע עד לצמרות העצים ועלינו בסולם גבוה (כמובן רק אמא לא עלתה) כדי לראות נוף מדהים ביותר. המשכנו על גשר עץ מתנדנד נוסף ועברנו לטרק אחר שצמוד לזה שהיינו. הוא היה שמונה קילומטר. הלכנו ביער גשם ראינו עץ חלול מרשים ונכנסנו אליו, ראינו ציפורים יפות ראינו את המפל המהמם אלבאנה עם שלושה מפלים קטנים מתחתיו בדיוק כמו באולם אירועים וחצינו נחל מהמם. בחזרה אכלנו גלידה וירדנו מההר שעליו היינו במטרה להגיע לפארק קרוונים.
בבוקר הלכנו לשוק, היו שם כל מיני דברים שהמקומיים עשו בעבודת יד (שירי קנתה סינר עשוי עבודת יד מהמם). הלכנו לאכול ארוחת בוקר מול נוף מקסים. אחרי זה הלכנו למפל כמעט ללא מים אבל סביבתו הייתה מדהימה. המשכנו בטרק והגענו לעץ ענקי שחסם את השביל. טיפסנו עליו ועשינו לו בוק ואפילו צילמנו אותו במצלמת וידיאו. במשך הטרק התלבטנו אם להיכנס ליקב שראינו בדרכנו, לבסוף החלטנו שכן.
נכנסנו ליקב וגילינו שמאחורי היקב יש מערת תולעים זוהרות שחשבנו שהיא סגורה. נכנסנו קודם למערת התולעים הזוהרות. סיפרו לנו שהכול מלאכותי במערה וגם היא עצמה (המערה). ראינו וידאו די ארוך על התולעים הזוהרות, אחר כך חילקו לנו שרשראות שזוהרות רק בחושך. היו מיליוני תולעים על התקרה ועל הקירות חבל שלמערה הזו לא קראו קוטה קוטה (היינו במערה בצפון אוסטרליה שקראו לה קוטה קוטה ( כי היו שם נטיפים וקריסטלים זוהרים שנראו כמו כוכבים, קוטה קוטה באבוריג'נית זה הרבה כוכבים)). התולעים מוארות רק בנקודה ירוקה קטנה שבאמצע הגוף, הן תופסות את האוכל בעזרת אורן, יש להן קורים כמו עכביש רק שהם מסודרים בצורה שונה, נמשכים מלמעלה עד למטה, החוטים קצרים, מי שהנקודה אצלה הכי זוהרת אז היא הכי רעבה. המדריך סיפר שברגע שהתינוקות יוצאים הם אוכלים את הדבר הראשון שהם רואים וזה האחים והאחיות שלהם כי הם לא מבינים שאלה האחים והאחיות שלהם, התולעים מגיעות לאורך 30 ס"מ. לבסוף ויתרנו על טעימות היין והמשכנו לפארק קרוונים שנראה כמו גן עדן ששם נישאר 4 ימים.
מתגעגעת
רז

הפארק הלאומי ספרינגברוק

עזבנו ב-8 בבוקר את ניו סאות' ווילס לכיוון פארק ספרינגברוק שנמצא בקווינסלנד, לאחר דרך מדהימה הגענו למסלול הליכה בשם פרלינגברוק. המקום היה מדהים, מלא עצים, מפלים ותצפיות נפלאות! הנשימה נעתקה וקיבלתי סחרחורת מרוב יופי (בפעם הראשונה שחוויתי תחושה כזו הייתה לפני עשרים שנה בטיולי הראשון בנורבגיה, את זוכרת זהבה?) .
מסלול הליכה נוסף שעשינו בשם בסט אוף אול לוקאווטס. שם ראינו מחזה מדהים! סלעים וגזעים של עצים מכוסים דשא. לאחר כמה מאות מטרים, הגענו לתצפית שהייתה הכי יפה שראיתי בחיי. מהתצפית ראינו מראה מרהיב של מליון עצים, עמקים, גאיות וים.
המסלול השלישי שהגענו אליו היה מסלול בשם טווין פולס שהיה מאוד יפה רק שהמפלים היו מעט דלילים בהמשך לטווין פולס היה מפל יפהפה בשם מפל הקשתות, כשמו כן הוא יש בו המון קשתות שנוצרות מקרני השמש שמאירים על המים אין ספק מחזה מרהיב וסיום ליום נפלא. בכלל כל האזור שהיינו בו היום מלא יערות גשם, מפלים, מערות אין ספק אזור מדהים!!!
רחל

חג שמח ושנה טובה!!

למרות שאין הרבה חדש לעדכן, הגענו היום לפארק קרוואנים שנמצא בטוויד הדס שבגבול בין ניו סאות' וולס לקווינסלנד, טיילנו קצת בנהר הקרוב (יש אפילו תמונות) מחר נמשיך לטייל בפארק הלאומי ספרינגברוק, סבתא פינקה אותנו היום בארוחת חג אמיתית הכוללת קוסקוס ודגים (כן, אנחנו כבר אחרי ארוחת החג) מסתבר שגם במוטורהום אפשר לבשל ארוחות אמיתיות...אז היום הצטרפה כותבת חדשה לבלוג תראו בהמשך.
חג שמח ושנה טובה
ספי
*********************************
לכל משפחתי וחברי שנה טובה,
אוהבת את כולכם, התחלתי את הטיול בצורה טובה,
מאוד נהנית וכפי שזה נראה הולך להיות כיף גדול.
רחל
**********************************
בלילה לפני שסבתא באה ראינו בבלוג תגובה מעמית ב-3 בבוקר אם סבתא הגיעה, זה היה קצת מצחיק.
בבוקר התעוררנו ממש מוקדם כדי להביא את סבתא, בערך ב-5 בבוקר. שתינו תה וקפה מהר וניסינו למצוא חנייה בשדה התעופה המלא באנשים ובמטוסים ענקיים. הסתכלנו בלוח טיסות אם הטיסה של סבתא נחתה ובאיזה יציאה היא יוצאת. חיכינו לה ביציאה לחוצים ונרגשים, אבא עזר לנו להיות יותר לחוצות הוא אמר משהו שסבתא אולי נשארה בהונג קונג והיא לא רוצה לבוא אלינו או משהו כמו אולי סבתא טעתה בטיסה או אולי היא פספסה אותה, אבל אמא אמרה שאין סיכוי שהיא לא עלתה לטיסה הנכונה מפני שלא ייתנו לה, בכל מיקרה זה לא אוטובוס. כשסבתא באה קפצנו אליה וחיבקנו אותה זה היה מפגש מרגש במיוחד.
המשכנו לנסוע לעבר הגולד קוסט בידיעה שלא נגיע אליו היום. בנסיעה בעיקר סיפרנו לסבתא על כל הדברים המיוחדים באוסטרליה ומה עשינו. עצרנו לאכול מול הים, ישנו, ועברנו דרך מקסימה ומופלאה. "בהפסקת האוכל" פתחנו את המכתבים ששלחו לנו עם סבתא מעמית ועדי הם היו מרגשים, מקסימים, טעימים ומאוד מזכירים את הולנד ועדי את ממש יפה בתמונות, עמית טעמתי את השוקולד הלבן והוא היה ממש טעים וגם שלי היה מעולה.
הגענו לפראק קראוונים של ביג פור התקלחנו והלכנו לישון.
מתגעגעת
רז

שנה חדשה, מוטורהום חדש וסבתא הגיעה

הגענו לסידני כדי לאסוף את סבתא רחל, וזאת הזדמנות לנוח קצת מטיולים. שלשום בבוקר רונן החליט שהוא בכל זאת הולך לטייל בסידני בעיר, הוא קם מוקדם ונסע ברכבת למרכז העיר, אני והבנות נשארנו עם סרוליק בפארק קראוונים נחמד, קרוב לשדה התעופה.
החלטנו עושים יום בנות (לא לדאוג אני והבנות נראה את סידני, חודש הבא מתוכנן לנו שבוע בסידני), קמנו מאוחר לשם שינוי (רונן קם מוקדם כל יום ומעיר את כולנו מוקדם), שירי ורז פינקו אותי בארוחת בוקר הכוללת חביתות, סלט, לחם שום ועוד כל מיני... כמובן שאם יש יום כזה שכל היום נשארים בפארק קרוואנים חייבים לעשות כביסות והרבה כביסות, קצת הסתלבטנו וקצת ארזנו...
אז החדשה המרעישה היא שהחלטנו לשדרג את עצמנו במוטורהום קצת יותר גדול לכבוד בואה של סבתא, נכון קשה להיפרד מסרוליק, זה כמו לעזוב את הבית אבל אחרי שקיבלנו את שמוליק (הוחלט ברוב קולות שזהו שמו של החדש) ממש אבל ממש היה שווה!
אתמול בבוקר כולנו במרץ ניקינו את סרוליק לכבוד ההזדכות עליו, בצהריים הגענו לבצע את ההחלפה שלוקחת שעות ארוכות, כי צריך לבדוק שהחזרנו את המוטורהום כמו שצריך (ברור שאנחנו יצאנו בנזק עם כל הקלקולים, שריטות ותאונות מזל שהיה ביטוח מקיף), אחר כך צריך לעבור על המוטרהום החדש ועל כל הדברים שיש בו.
איך רז אומרת עברנו לגור בבית מלון... יש בו שלוש מיטות זוגיות, מקלחת עם שירותים וכיור כמו בבית מלון, הרבה ארונות, בקרה ממוחשבת והכי הכי חשוב מקרר גדול! סופסופ אפשר לקנות בסופר הההכל. סיימנו בחמש בערב את כל ההחלפה ואופס נזכרנו שלא אכלנו כלום כל היום, אז נסענו לכיוון בית האופרה במטרה לאכול וגם ככה לגנוב כמה מבטים... הבעיה הייתה שלא כל כך מצאנו חנייה בגלל הגובה של שמוליק (נראה אתכם מוצאים חניה לרכב בגובה 3.6 מטר בסידני) אחרי שעה מאוד ארוכה מצאנו חנייה ב- 25 דולר!! הגענו לאיטלקיה נחמדה הבנות היו מאושרות כי לנו היו נקיפות מצפון שהן לא אכלו כלום והרשינו להן להזמין מה שהן רוצות...
הלכנו לישון מוקדם כדי להגיע לשדה התעופה בזמן, רק שכבר בשלוש בבוקר כולנו התעוררנו כנראה בגלל ההתרגשות שסבתא מגיעה (סופסופ יש דייר חדש בבית) וגם בגלל המיטות החדשות, החלטתי לראות אם הטיסה מגיעה בזמן ובינתיים אנחנו רואים שלעמית אין סבלנות והיא בשלוש בבוקר רוצה לדעת אם סבתא הגיעה כבר... חזרנו לישון או לפחות לנסות לישון, ובחמש וחצי כבר התארגנו ליציאה לשדה התעופה.
ברור שבשדה שירי ורז היו כבר על קוצים, אבל בשבע סבתא הייתה כבר בחוץ, נשיקות חיבוקים, הכרנו לסבתא את שמוליק, הבנות לא הפסיקו לדבר במשך שעה רצוף (היו חייבות לספר לה כל דבר אפשרי) בינתיים התקדמנו צפונה לניוקאסל, עשינו עם סבתא קנייה לחג, כי הרי אי אפשר חג בלי דגים וקוסקוס...(סופסופ יהיה לנו אוכל אמיתי), עצרנו ליד המזח לארוחת בוקר, גם סבתא וגם הבנות נכנסו לישון, אנחנו כבר בדרך צפונה לכיוון הגולד קוסט...רונן נוהג (כמובן) ואני כותבת...
והכי חשוב שנה טובה ומתוקה לכל קוראי הבלוג המגיבים וגם לאלו שלא... מכל משפחת טפירו
נשיקות
ספי

מלבורן, פיליפ איילנד וסידני

שלשום המשכנו לטייל עוד קצת במלבורן, היינו בשוק וברחוב ברנזוויק שהוא רחוב נחמד, דומה לשינקין, עם הרבה חנויות מגניבות ובתי קפה, רחוב הרבה יותר נחמד מהרחובות במרכז העיר. גם בשוק ויקטוריה היה נחמד, הגענו בבוקר בלי צפיפות של הרבה אנשים והבנות התפרעו בקניות (כמו שהן רצו).
משם נסענו לפיליפ איילנד, ישר למפעל שוקולד (בחלק של רז יש פירוט, הרבה פירוט), משם נסענו לראות כלבי ים, שלא ממש ראינו כי הם קצת רחוקים מהאי.
לסיום הלכנו למצעד הפינגווינים שפשוט היה סיום מדהים ליום נפלא. מסתבר שבפיליפ איילנד כל לילה יש מצעד של פינגווינים, כל לילה הפינגווינים יוצאים מהמים לקנים שלהם. פשוט מחזה מרהיב, לא נתפס, אתה יושב שני מטר מהפינגווינים הקטנטנים והם מדדים להם על החוף. ממש נראה כאילו אנחנו בתוך סרט של דיסני. אני לא הפסקתי להגיד "הם כל כך חמודים" עד שהבנות כבר העירו לי שאני חוזרת על עצמי.
למחרת טיילנו עוד קצת באי, ובצהריים כבר התחלנו לנסוע לכיוון סידני, אתמול עצרנו בדרך ללינה, והיום הגענו כבר לסידני לבונדאי ביץ'.
זהו אנחנו קצת נחים מטיולים (מה לעשות קצת קשה לטייל כל הזמן ברצף...), החנינו את סרוליק בפארק קרוואנים, ומחכים לבואה של סבתא רחל להתחיל שוב בטיולים עוד שלושה ימים, בינתיים נטען קצת מצברים, כביסות, לימודים, וגם קצת לא לעשות כלום...
ביי ביי
ספי
***************************************
בבוקר קמנו במלבורן ותכננו ללכת ל"שוק ויקטוריה" (שזאת המדינה שאנחנו נמצאים בה, ויקטוריה, ובתוכה הרבה הרים, ערים ומקומות כמו בכל מדינה אחרת, מפני שאוסטרליה מחולקת למדינות שלא מפריד ביניהם ים).
מצאנו חנייה, ונכנסנו לשוק שלא היה כזה מפוצץ, ראינו דוכנים רבים של חגורות, כלי מטבח, בגדים ושטויות לילדים ועוד מלא דוכנים בלי סוף. חיפשנו חנויות כדי לקנות מתנות ומזכרות, מצאנו די הרבה כאלה. אירית וקוג'י, לא יכולתי להתאפק אז כתבתי את זה באמצע יש כאן כל כך הרבה יפנים, לאן שאתה לא מסתכל יש יפנים.
המשכנו לבית קפה שהמליצו עליו בספר "לונלי פלנט" של אוסטרליה. נכנסנו למקום והיה מפוצץ במלא מקומיים. חיכינו בכניסה כדי שיושיבו אותנו, האוכל היה מעולה וגם המקום התחיל להתרוקן קצת אז היה נעים. הסתובבנו קצת בעיר וראינו חנות שחשבנו שהיא בטוח של ישראלים, קראו לה דיזינגוף.
המשכנו לפיליפ איילנד שזה אי, בנסיעה אני ושירי ישנו. כשהתעוררנו ראינו מול העיניים שלנו את מפעל השוקולד בפיליפ איילנד שכל כך רצינו להגיע אליו. ממש בהתחלה, ממש בכניסה ראינו פינגווינים משוקולד על שלג שגם עשוי משוקולד לבן וקני סוף משוקולד חלב, אפילו היו להם שמות. שקנינו את הכרטיסים נתנו לנו לטעום מטבעות שוקולד חלב שתוכם יש שוקולד לבן, זה היה מעולה.
נכנסנו דרך שער קטן וראינו עצי קקאו מפלסטיק עם פירות אמיתיים. ראינו קקאו מיובש ועוד מידע על הפירות וגם איך מפרידים אותם מהקליפה עם מכונה. עברנו לחדר הבא ושם היה מלא מכונות לייצור השוקולד וגם כפתורים שאפשר ללחוץ עליהם כדי להפעיל את המכונות ואת החומרים שמכניסים לשוקולד. בחדר הבא היה עיר מיני שלמה משוקולד עם רכבות שאנחנו יכולים לשלוט עליהן בעזרת הגה מיני שמחוץ לעיר. היו שם גם שני מיתקנים שלא עולים כסף כדי להוציא שוקולד ולאכול אותו. הצלחתי להוציא בפעם הראשונה שוקולד ולכולם לקח שנים להוציא אחד (לכן עכשיו אני בת 100) ועוד חידון על שוקולד ועוד מתקן שאני לא זוכרת אותו.
בחדר הבא היה טון שוקולד, קובייה ענקית משוקולד על מאזניים ואנחנו צריכים לעלות על מן במה כדי להרים אותו, עלינו כולם ביחד, ובטלוויזיה שמעל הבמה היה כתוב אתם צריכים עוד הרבה משקל זה היה קצת מצחיק. היה מנוף קטן שאם לוחצים על כפתור אז הוא מביא לך מטבע שוקולד. היה מפל ענקי משוקולד שרק לפעמים מתחשק לו לזרום מהר ובכמויות גדולות. היה חדר שאפשר לעשות צורות של שוקולד בעצמך עם מכונה ואחרי זה לאכול אותו, שהוא היה פחות טעים. חילקו בו פרורי מקופלת מהמכונה שעושה פלטות שוקולד בכל מיני צורות ומפזרת פירורי שוקולד.
מהחלונות השקופים רואים איך מכינים ופלים מצופים בשוקולד, רואים בחלונות אנשים משוקולד, את השולחן עם התה מאליסה בארץ הפלאות, נעלי עקב משוקולד ועוד הרבה דברים משוקולד ומכונה שמבקשים לפי בקשה מה אתה רוצה בתוכה והיא מכינה לך.
המשכנו למצפה כלבי ים, לא ראינו כלום חוץ ממלא שחפים, קנים שלהם, איך הם דוהים וגם בתנוחות מוזרות לאללה וגם היה אחד שעבד עלינו הוא קיפל את הרגל שלו וזה נראה כאילו יש לו רק רגל אחת. נכנסנו פנימה לבניין והיו שם מצלמות שמחוברות לאי שנמצא ליד (שאפשר לראות בלי המצלמות) דרך המצלמות רואים את מיליוני כלבי הים שנמצאים באי, זה מגניב מאוד.
משם המשכנו לראות פינגווינים, נכנסנו למקום שבאים אליו הפינגווינים וחיכינו לחושך מפני שהם יוצאים רק בחושך כי הם פוחדים מנשרים ומעופות ומחיות שיאכלו אותם. הם סוג שיכול לחיות במקומות לא קפואים, סוג שחי רק באוסטרליה והוא הכי קטן בעולם, יש 17 סוגים של פינגווינים. שהם יצאו הם היו כאלה חמודים יותר קטנים מהבובות שלהם, הולכים בדיוק כמו בסרטים חבל שאי אפשר לצלם אומרים שזה מפחיד את הפינגווינים. הם בצבע כחול כהה כהה שנראה כמעט כמו שחור ובטן לבנה. הכי מדהים שהם לא בגן חיות, הם בטבע. הם הלכו איתנו לאורך גשר כדי להגיע לקנים שלהם, היו חלק שנראה כאילו שהם איבדו את הקן וחלק אפילו חזרו לחוף. חזרנו לשרוליק ובדקנו מתחת לאוטו אם אין לנו פינגווין, לפי היה שלט האזהרה שאמר שהם לפעמים מגיעים למגרש החניה ונכנסים מתחת למכוניות, הם יכולים להגיע עד ארבעה קילומטרים מהחוף.
הגענו לפארק הקראוונים והלכנו לישון אחרי יום מעייף ומהנה שכזה.

מתגעגעת
רז
***************************************
קמנו בבוקר התקלחנו והתחלנו בנסיעה לצ'רצ'יל איילנד, צ'רצ'יל איילנד זה אי קטן, ליד פיליפ איילנד, שיש בו רק חווה. הגענו לחווה קנינו כרטיסים והתחלנו להסתובב. הגענו לאיזה בית שאפשר להסתובב בו אבל אמא אמרה שב-11 יש חליבת פרות. הלכנו לחליבת הפרות וראינו איך האישה חולבת ביד את הפרה. היא אמרה מי רוצה לנסות (כי היא הסבירה איך) איזה ילד אמר שהוא רוצה לחלוב את הפרה ואז גם אני חלבתי, זו הייתה טעות! הפרה הייתה כזאת שומנית וזה היה כל כך דוחה. אחרי זה הלכתי מהר לשטוף ידיים טוב טוב עם סבון והרבה. והלכנו לראות איך העגלים יונקים.. מהפרה חלב.
אחרי זה הלכנו לשרוליק ויצאנו מצ'רציל איילנד ופיליפ איילנד והלכנו לראות איך מאכילים שקנאים. השקנאים חיכו למי שמאכילה אותם, וכשהיא באה היא זרקה להם דגים וכולם רבו על הדגים. אחד לא קיבל אז הוא הלך לקופסא של הדגים ולקח 2 דגים.
חזרנו לפיליפ איילנד בשביל ללכת לראות קוואלות בזמן שאנחנו הולכים על גשר גבוהה שהיה בצמרות העצים, ככה היה צריך להיות אבל העצים צמחו ומי שאחרים על הפארק לא גזמו אותם. המשכנו ללכת עד שראינו דוב קוואלה מטפסת על עץ והיא הייתה ממש מולנו, אז התקרבנו לראות אותו ולצלם והוא ראה שמצלמים אותו אז הוא בא לעמוד על המעקה מעץ וליטפנו אותו, אבל מייד באה אישה מפארק ואמרה שאסור ללטף את הקוואלות ובעיקר אותו בגלל שהוא נושך ושורט, אז לא ליטפנו אותו יותר אבל הצטלמנו איתו. האישה דאגה בגלל שהם לא אמורים להיות על המעקה ואמרה שאם זה היה קוואלה אחר היא הייתה מחזירה אותו לעץ אבל מהקואלה הזה היא ממש מפחדת. אחרי זה עשינו עוד מסלול דומה והתחלנו בנסיעה למלבורן ומשם לכיוון סידני.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד
שירי

מהגרייט אושן רואד עד מלבורן

הרבה אין מה להגיד על הכביש המהמם הזה רק לראות תמונות, צילמנו יותר משמונה מאות תמונות רק בכביש הזה (מזל שאנחנו מסננים הרבה מאוד תמונות לפני שאנחנו מעלים אותם לבלוג), נסענו על הכביש יחסית לאט ועצרנו בכל מיני מקומות לטיולים (פירוט יש למטה אצל רז). קצת אחרי שהכביש הסתיים עצרנו בגילונג על החוף, ממש מקום יפה.
הגענו למלבורן, עיר ענקית למעלה משלושה וחצי מיליון תושבים, הסתובבנו כל היום בחשמליות ואוטובוסים כי עם סרוליק קצת מסורבל למצוא חנייה ולנהוג בעיר. אני אהבתי מאוד את הבניינים המאוד מוזרים ומיוחדים בעיר, לבנות היה קצת משעמם מלטייל כל היום ברחובות.
בהצלחה לכל החוזרים לבית הספר ולגן, ושתהיה שנה טובה ופורייה לכולנו...
נשיקות
ספי
*************************************************
שלשום נסענו בגרייט אושן רואד והיינו בפארק הלאומי אוטווי עשינו טרקים כלום לא השתנה. הטרק ששמו לייברס היל היה הראשון שעשינו. זה היה מין יער גשם מיני ולדעתי יותר יפה מיערות הגשם הרגילים. יש שם גשרים כמו שרובינזון קרוזו בנה, זה ניראה בדיוק כמו בסרטים. המשכנו ללכת וראינו שלט שהיה כתוב בו: ביג טרי, מכיוון שהסתקרנו עלינו במדרגות מעייפות במיוחד, הגענו לסוף המדרגות והיו שני כיוונים לפנות אליהם פנינו לשמאל והיה שלט ביג טרי והיה עוד טקסט שלם אחרי זה שלא הבנתי. זה היה עץ לא גבוה אבל שרוף ולא במיוחד עבה. המשכנו ימינה ושם ראינו עץ יותר גדול, הרבה יותר גדול שנפל ונראה כאילו הוא מגלשת מים כי הוא היה חלול ההמשך היה סגור, חזרנו אחורה והמשכנו לטרק הבא.
הטרק ששמו טריפל פולס (שלושה מפלים) היה בין היפים שראינו, שילוב מקסים של מים ויער. עשינו טרקון קצר עד שהגענו למפל יפיפה וגדול שלידו זורמים עוד שני מפלים פחות גדולים אבל גם כן יפים, הגיעו לתצפית עוד שני אנשים עם כלבים מסריחים לאללה אבל חמודים למרות שנראו נושכים.
עצרנו בקייפ אוטווי כדי להכין צהריים. נכנסנו לחנות ליד החנייה והחלטנו להיכנס ולטייל בפארק ליד. בחנות קיבלנו מפה לפארק, בפארק היו נקודות תצפית לאוקיינוס הקרח הדרומי, הכחול והיפה. עלינו למגדלור, יש שם נוף מהממם והרבה מדרגות. איש אחד הסביר לנו על המגדלור וגם שאל אותנו מאיפה אנחנו, ענינו ישראל והוא אמר שהוא ידע. הוא התערב עם עצמו חשבתי לעצמי ואם לא אז משהו בסגנון. ירדנו מהמגדלור וישבנו באיזה פינה נחמדה עם שולחן וספסל נחנו, המשכנו לפארק קראוונים.
בדרך לפארק הקראוונים ראינו קבוצה של יפנים עומדת סביב לעץ אקליפטוס, עצרנו לראות על מה הם מסתכלים וראינו קואלה חמודה עם צוואר לבן שמכרסמת עלים חיפשנו עוד קואלות וראינו עוד עשר קואלות על עצי האיקליפטוס שנמצאים בסמוך לכביש. התלהבנו מאוד והמשכנו הלאה לפארק הקראוונים, בקבלה של פארק הקראוונים נתנו לנו אוכל להאכיל את התוכים שבפארק וגם אמרו שעל עצי האיקליפטוס בפארק יש לפעמים קואלות. חיפשנו קואלות וניסינו להאכיל את התוכים, מצאנו תוכים אבל הם ברחו לנו ולא הספקנו להאכיל אותם, קואלות ראינו בשפע. אחרי יום יפה ומעייף שכזה חזרנו לשרוליק והלכנו לישון.
בבוקר קמנו מוקדם בשביל לנסות להאכיל את התוכים, הבאנו את האוכל והתחלנו לחפש תוכים, בהתחלה מצאנו רק ברווזים אבל אחרי שהתחלנו להאכיל את הברווזים הגיעו התוכים, בהתחלה הגיע תוכי אחד שאכל את האוכל מהרצפה ואחרי זה ניסינו להאכיל אותו מהיד והוא בא, הוא שם עלי רגל אחת והתחיל לאכול. אחרי זה הגיעו עוד מלא תוכים וגם תוכים גדולים יותר אבל פחות יפים אחרי שהם הרגישו איתנו בנוח הם עלו לנו על הכתפיים, על הראש, על כף היד ועוד. בהתחלה תוכי אחד עלה לי על כף היד אחרי זה אחר העיף אותו ועלה לי על הכתף ועוד אחד העיף אותו ועלה לי על הראש, ממש כמו מדרגות לא? הגדולים תמיד העיפו את הקטנים שהיו הכי יפים, מרוב שהאכלתי אותם כבר התחילו לעשות עליי קקי זה היה די דוחה. חזרנו סיפרנו לאמא הכל ראינו גם תוכי קקדו ואמא גם החליטה להצטרף להאכלת התוכים.
היינו צריכים להוריד את התוכים מהעצים כי כולם ברחו אחרי שהלכנו, האכלנו כמה תוכים שהיו על העץ ואחרי זה כל השאר הצטרפו, התוכים עלו על אמא למרות שלא היה לה אוכל וגם היא אמרה שהתוכים הקטנים יפים יותר( צבע אדום).
משם נסענו לכיוון מלבורן שהיא עיר ממש גדולה בדרך עצרנו במפל שגם לו היו הרבה מדרגות, ומשם למסעדה. אחרי שסיימנו עם המסעדה ראינו תוכי קקדו אחד, לקחנו את האוכל של הציפורים והתחלנו להאכיל אותו אחרי זה באו עוד עשרים, שלושים נוספים וגם שני תינוקות ניסינו להאכיל אותם אבל הם נשכו ושרטו אז הלכנו.
בדרך למלבורן עצרנו בעיר ושמה גילונג החנינו את שרוליק ממש מול הים וגם הצטלמנו עם הרבה פסלים מיוחדים במינם (אהה... יצא לי חרוז). דיברנו עם ליאור יפעת ועידן המשכנו למלבורן ומצאנו פארק קראוונים שממש קרוב לעיר, כמובן של ביג פור.
מתגעגעת
רז
*************************************************
יצאנו מפארק הקרוונים, והחנינו את סרוליק ליד בניין כלשהו, הסתובבנו עד שמצאנו את מה שחיפשנו, חיפשנו את הבניין הכי גבוה במלבורן בשביל להסתכל על מלבורן מלמעלה. עלינו על מעלית שהעלתה אותנו בתוך חצי דקה 88 קומות. הסתכלנו מלמעלה והיה ממש יפה!! ראינו הכל מלמעלה והיו משקפות שהיו מכוונות ישר אל המקום שמסבירים עליו. חזרנו לפארק קרוונים ראינו עספור עד 12 בלילה והלכנו לישון.
התעוררנו בבוקר, התקלחנו, אכלנו ארוחת בוקר ועוד את כל הדברים שעושים בבוקר ויצאנו אל העיר. נסענו באוטובוס מספר 220 אל מרכז מלבורן. הסתובבנו בקניונים ובחנויות. באחד הקניונים שהיינו היו 5 קומות ובאחד 300 חנויות. נסענו בחשמלית ובאוטובוסים והיה כיף, אכלנו ארוחת ערב צהריים במסעדה שמסתבר שהמסעדה היא של מישהו מאירן! אבל היה ממש טעים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד
שירי