מלבורן, פיליפ איילנד וסידני

שלשום המשכנו לטייל עוד קצת במלבורן, היינו בשוק וברחוב ברנזוויק שהוא רחוב נחמד, דומה לשינקין, עם הרבה חנויות מגניבות ובתי קפה, רחוב הרבה יותר נחמד מהרחובות במרכז העיר. גם בשוק ויקטוריה היה נחמד, הגענו בבוקר בלי צפיפות של הרבה אנשים והבנות התפרעו בקניות (כמו שהן רצו).
משם נסענו לפיליפ איילנד, ישר למפעל שוקולד (בחלק של רז יש פירוט, הרבה פירוט), משם נסענו לראות כלבי ים, שלא ממש ראינו כי הם קצת רחוקים מהאי.
לסיום הלכנו למצעד הפינגווינים שפשוט היה סיום מדהים ליום נפלא. מסתבר שבפיליפ איילנד כל לילה יש מצעד של פינגווינים, כל לילה הפינגווינים יוצאים מהמים לקנים שלהם. פשוט מחזה מרהיב, לא נתפס, אתה יושב שני מטר מהפינגווינים הקטנטנים והם מדדים להם על החוף. ממש נראה כאילו אנחנו בתוך סרט של דיסני. אני לא הפסקתי להגיד "הם כל כך חמודים" עד שהבנות כבר העירו לי שאני חוזרת על עצמי.
למחרת טיילנו עוד קצת באי, ובצהריים כבר התחלנו לנסוע לכיוון סידני, אתמול עצרנו בדרך ללינה, והיום הגענו כבר לסידני לבונדאי ביץ'.
זהו אנחנו קצת נחים מטיולים (מה לעשות קצת קשה לטייל כל הזמן ברצף...), החנינו את סרוליק בפארק קרוואנים, ומחכים לבואה של סבתא רחל להתחיל שוב בטיולים עוד שלושה ימים, בינתיים נטען קצת מצברים, כביסות, לימודים, וגם קצת לא לעשות כלום...
ביי ביי
ספי
***************************************
בבוקר קמנו במלבורן ותכננו ללכת ל"שוק ויקטוריה" (שזאת המדינה שאנחנו נמצאים בה, ויקטוריה, ובתוכה הרבה הרים, ערים ומקומות כמו בכל מדינה אחרת, מפני שאוסטרליה מחולקת למדינות שלא מפריד ביניהם ים).
מצאנו חנייה, ונכנסנו לשוק שלא היה כזה מפוצץ, ראינו דוכנים רבים של חגורות, כלי מטבח, בגדים ושטויות לילדים ועוד מלא דוכנים בלי סוף. חיפשנו חנויות כדי לקנות מתנות ומזכרות, מצאנו די הרבה כאלה. אירית וקוג'י, לא יכולתי להתאפק אז כתבתי את זה באמצע יש כאן כל כך הרבה יפנים, לאן שאתה לא מסתכל יש יפנים.
המשכנו לבית קפה שהמליצו עליו בספר "לונלי פלנט" של אוסטרליה. נכנסנו למקום והיה מפוצץ במלא מקומיים. חיכינו בכניסה כדי שיושיבו אותנו, האוכל היה מעולה וגם המקום התחיל להתרוקן קצת אז היה נעים. הסתובבנו קצת בעיר וראינו חנות שחשבנו שהיא בטוח של ישראלים, קראו לה דיזינגוף.
המשכנו לפיליפ איילנד שזה אי, בנסיעה אני ושירי ישנו. כשהתעוררנו ראינו מול העיניים שלנו את מפעל השוקולד בפיליפ איילנד שכל כך רצינו להגיע אליו. ממש בהתחלה, ממש בכניסה ראינו פינגווינים משוקולד על שלג שגם עשוי משוקולד לבן וקני סוף משוקולד חלב, אפילו היו להם שמות. שקנינו את הכרטיסים נתנו לנו לטעום מטבעות שוקולד חלב שתוכם יש שוקולד לבן, זה היה מעולה.
נכנסנו דרך שער קטן וראינו עצי קקאו מפלסטיק עם פירות אמיתיים. ראינו קקאו מיובש ועוד מידע על הפירות וגם איך מפרידים אותם מהקליפה עם מכונה. עברנו לחדר הבא ושם היה מלא מכונות לייצור השוקולד וגם כפתורים שאפשר ללחוץ עליהם כדי להפעיל את המכונות ואת החומרים שמכניסים לשוקולד. בחדר הבא היה עיר מיני שלמה משוקולד עם רכבות שאנחנו יכולים לשלוט עליהן בעזרת הגה מיני שמחוץ לעיר. היו שם גם שני מיתקנים שלא עולים כסף כדי להוציא שוקולד ולאכול אותו. הצלחתי להוציא בפעם הראשונה שוקולד ולכולם לקח שנים להוציא אחד (לכן עכשיו אני בת 100) ועוד חידון על שוקולד ועוד מתקן שאני לא זוכרת אותו.
בחדר הבא היה טון שוקולד, קובייה ענקית משוקולד על מאזניים ואנחנו צריכים לעלות על מן במה כדי להרים אותו, עלינו כולם ביחד, ובטלוויזיה שמעל הבמה היה כתוב אתם צריכים עוד הרבה משקל זה היה קצת מצחיק. היה מנוף קטן שאם לוחצים על כפתור אז הוא מביא לך מטבע שוקולד. היה מפל ענקי משוקולד שרק לפעמים מתחשק לו לזרום מהר ובכמויות גדולות. היה חדר שאפשר לעשות צורות של שוקולד בעצמך עם מכונה ואחרי זה לאכול אותו, שהוא היה פחות טעים. חילקו בו פרורי מקופלת מהמכונה שעושה פלטות שוקולד בכל מיני צורות ומפזרת פירורי שוקולד.
מהחלונות השקופים רואים איך מכינים ופלים מצופים בשוקולד, רואים בחלונות אנשים משוקולד, את השולחן עם התה מאליסה בארץ הפלאות, נעלי עקב משוקולד ועוד הרבה דברים משוקולד ומכונה שמבקשים לפי בקשה מה אתה רוצה בתוכה והיא מכינה לך.
המשכנו למצפה כלבי ים, לא ראינו כלום חוץ ממלא שחפים, קנים שלהם, איך הם דוהים וגם בתנוחות מוזרות לאללה וגם היה אחד שעבד עלינו הוא קיפל את הרגל שלו וזה נראה כאילו יש לו רק רגל אחת. נכנסנו פנימה לבניין והיו שם מצלמות שמחוברות לאי שנמצא ליד (שאפשר לראות בלי המצלמות) דרך המצלמות רואים את מיליוני כלבי הים שנמצאים באי, זה מגניב מאוד.
משם המשכנו לראות פינגווינים, נכנסנו למקום שבאים אליו הפינגווינים וחיכינו לחושך מפני שהם יוצאים רק בחושך כי הם פוחדים מנשרים ומעופות ומחיות שיאכלו אותם. הם סוג שיכול לחיות במקומות לא קפואים, סוג שחי רק באוסטרליה והוא הכי קטן בעולם, יש 17 סוגים של פינגווינים. שהם יצאו הם היו כאלה חמודים יותר קטנים מהבובות שלהם, הולכים בדיוק כמו בסרטים חבל שאי אפשר לצלם אומרים שזה מפחיד את הפינגווינים. הם בצבע כחול כהה כהה שנראה כמעט כמו שחור ובטן לבנה. הכי מדהים שהם לא בגן חיות, הם בטבע. הם הלכו איתנו לאורך גשר כדי להגיע לקנים שלהם, היו חלק שנראה כאילו שהם איבדו את הקן וחלק אפילו חזרו לחוף. חזרנו לשרוליק ובדקנו מתחת לאוטו אם אין לנו פינגווין, לפי היה שלט האזהרה שאמר שהם לפעמים מגיעים למגרש החניה ונכנסים מתחת למכוניות, הם יכולים להגיע עד ארבעה קילומטרים מהחוף.
הגענו לפארק הקראוונים והלכנו לישון אחרי יום מעייף ומהנה שכזה.

מתגעגעת
רז
***************************************
קמנו בבוקר התקלחנו והתחלנו בנסיעה לצ'רצ'יל איילנד, צ'רצ'יל איילנד זה אי קטן, ליד פיליפ איילנד, שיש בו רק חווה. הגענו לחווה קנינו כרטיסים והתחלנו להסתובב. הגענו לאיזה בית שאפשר להסתובב בו אבל אמא אמרה שב-11 יש חליבת פרות. הלכנו לחליבת הפרות וראינו איך האישה חולבת ביד את הפרה. היא אמרה מי רוצה לנסות (כי היא הסבירה איך) איזה ילד אמר שהוא רוצה לחלוב את הפרה ואז גם אני חלבתי, זו הייתה טעות! הפרה הייתה כזאת שומנית וזה היה כל כך דוחה. אחרי זה הלכתי מהר לשטוף ידיים טוב טוב עם סבון והרבה. והלכנו לראות איך העגלים יונקים.. מהפרה חלב.
אחרי זה הלכנו לשרוליק ויצאנו מצ'רציל איילנד ופיליפ איילנד והלכנו לראות איך מאכילים שקנאים. השקנאים חיכו למי שמאכילה אותם, וכשהיא באה היא זרקה להם דגים וכולם רבו על הדגים. אחד לא קיבל אז הוא הלך לקופסא של הדגים ולקח 2 דגים.
חזרנו לפיליפ איילנד בשביל ללכת לראות קוואלות בזמן שאנחנו הולכים על גשר גבוהה שהיה בצמרות העצים, ככה היה צריך להיות אבל העצים צמחו ומי שאחרים על הפארק לא גזמו אותם. המשכנו ללכת עד שראינו דוב קוואלה מטפסת על עץ והיא הייתה ממש מולנו, אז התקרבנו לראות אותו ולצלם והוא ראה שמצלמים אותו אז הוא בא לעמוד על המעקה מעץ וליטפנו אותו, אבל מייד באה אישה מפארק ואמרה שאסור ללטף את הקוואלות ובעיקר אותו בגלל שהוא נושך ושורט, אז לא ליטפנו אותו יותר אבל הצטלמנו איתו. האישה דאגה בגלל שהם לא אמורים להיות על המעקה ואמרה שאם זה היה קוואלה אחר היא הייתה מחזירה אותו לעץ אבל מהקואלה הזה היא ממש מפחדת. אחרי זה עשינו עוד מסלול דומה והתחלנו בנסיעה למלבורן ומשם לכיוון סידני.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד
שירי