ולקינוח תאילנד...

הגענו לגן עדן... אין כמו תאילנד לסיים את הטיול. את השבוע האחרון בילינו בקאו לאק בהמלצתה של משפחת זיו (80 ק"מ צפונית לפוקט), יש פה יותר בלונדינים מתאילנדים, נופשים פה בעיקר דנים, נורווגים, שוודים, גרמנים ומשפחה ישראלית אחת – אנחנו. מסתבר שיש עוד מקום אחד בתאילנד שלא שמעו על מבקרים ישראלים... ואחרי כמה ימים בצ'אנג מאי זה בהחלט מפליא.
הגענו מהונג קונג ישירות לצ'אנג מאי, צ'אנג מאי נראית כמו שוק אחד גדול, הרבה אין מה לראות. למזלנו הספקנו לשוק הערב של יום שבת, שוק יפה ונעים וכל כך שונה משוק הלילה שמתקיים כל יום ונועד לתיירים בלבד ובעיקר יקר. למחרת לקחנו טיול ג'יפים של שלושה ימים לצפון עם כל האטרקציות המוכרות: מופע פילים, רכיבה על פילים, מופע נחשים, רכיבה על שוורים, האכלת קופים, חוות סחלבים, רפטינג, טרק קצר למפל, משולש הזהב, מעיינות חמים, שבט ארוכות הצוואר והרבה הרבה שווקים. אבל לדבר אחד לא היינו מוכנים לכל כך הרבה ישראלים!
במקרה ובלי לדעת מראש נרשמנו לטיולי טאנה, בדיעבד הבנו שהגענו לחברה שמוציאה טיולים לישראלים בלבד ובכל שלושת ימי הטיול שמעתי את השיר "אל המעיין" יותר פעמים מאשר שמעתי אותו כל חיי. כמעט לכל מקום שהגענו שרו לנו את "אל המעיין" מעניין למה הם נתקעו דווקא בשיר הזה... הבנות היו מאושרות, סופסופ כולם דיברו עברית ומכיוון שהן היו הילדות היחידות, פינקו אותן בגלידות ובמתנות.
אחרי הטיול נשארנו עוד יום אחד בצ'אנג מאי (כדי להספיק עוד מסאג'ים, כביסות וכמובן קניות) ומשם טסנו לפוקט, ומיד אחרי הטיסה לקחנו מונית לקאו לאק. לא עברו כמה שעות ורונן כבר דאג לרשום אותנו לטיול לאיי סימילאן. את הבנות לא עניין כלום חוץ מהבריכה, המסאג'ים והמסעדה האיטלקית המצוינת שיש ליד המלון, עם הפסטה הכי טעימה בעולם. מצחיק ששירי לא מצאה מה לאכול באוסטרליה וניו זילנד ודווקא בתאילנד היא השביעה את רעבונה התמידי לפסטה ופיצה. אם זה היה תלוי בה היא הייתה אורזת במזוודה יחד איתנו את השף האיטלקי של המסעדה ומטיסה אותו לישראל.
ביום שישי בערב חגגנו במסיבה של המלון את כריסמס בפעם הראשונה בחיינו, יחד עם כל הסקנדינבים ששהו במלון. אכלנו ארוחה תאילנדית כלומר רק רונן אכל, הבנות ואני הסתפקנו באורז לבן... מה לעשות אני לא ממש אוהבת אוכל תאילנדי ולבנות זה קצת יותר מידי מעורבב. ראינו הופעות של ריקודים תאילנדים עם בנות בגילאים שונים. בשלב הזה, לנו זה הספיק, פרשנו לישון ובמלון עוד המשיכה החגיגה.
ביום ראשון השכמנו קום ושטנו לאיי סימילאן המדהימים, אחרי שעתיים של שייט בסירת מנוע לא גדולה עצרנו והמדריך אמר "ברוכים הבאים לגן עדן" ואכן הוא צדק. איי סימילאן מוקפים במים צלולים בצבע טורקיז משגע ומלאים בדגים צבעוניים, צבי ים, אלמוגים ומה לא? ירדנו אל החוף כדי לשחות במים הצלולים, פשוט מדהים להיות חלק מהטורקיז הזה. הבנות שחו עם צב ים ענק, רונן ראה תמנון, אין לי מילים מספיק מילים לתאר את המקום הזה, אולי התמונות יצליחו להמחיש יותר איך נראים האיים הללו.
למחרת הגיעה היום הגדול: יום הולדת 11 של הנסיכות! הבנות התעוררו לחדר מלא בבלונים, פתחו מתנות שקנו אחת לשנייה, מתנות שאנחנו הספקנו לקנות להם בצ'אנג מאי ואכלו שוקולד "היי" שקניתי בסתר באוסטרליה שרובו נמעך בגלל כל הטיסות (אבל מה זה משנה שוקולד זה שוקולד). בילינו את היום בבריכה, במסעדה האיטלקית (כי חייבים), השארנו את רונן במלון והלכנו לעשות פדיקור, מניקור, מסאג' והרבה הרבה קניות. הבנות סיכמו שזהו היום הולדת הכיפי ביותר שהיה להן.
זהו, פה מסתיים המסע והבלוג. יצאנו מהארץ ברביעי ביולי 2010 ואנחנו חוזרים היום בשלושים בדצמבר 2010, הטיול היה מדהים ובהחלט מעבר לכל מה שציפיתי, ראינו כל כך הרבה מקומות ונופים, הכרנו כל כך הרבה אנשים, עשינו כל כך הרבה פעילויות ובעיקר בילינו כמשפחה באנטינסיביות שלא חווינו מעולם (להיות 24 שעות במשך חצי שנה יחד זה אתגר לא קטן בכלל). עם זאת כולנו מתגעגעים מאוד הביתה למשפחה, לחברים ולשיגרה, במיוחד הבנות.
נתראה בקרוב ...

מריחים את הסוף...

עבר הרבה זמן מאז העדכון האחרון של הבלוג ואנחנו הספקנו להיות בשבוע אחד בארבע מדינות ולעבור ארבע טיסות...
בשלושת הימים האחרונים בניו זילנד בילינו בקרייסטצ'רץ. ביום הראשון טיילנו בעיר ובגנים הבוטאניים המאוד יפים והמטופחים. למחרת נסענו לחצי האי בנקס ולאקרואה הנהדרת. הנסיעה לאקרואה מרהיבה ובכלל זהו מקום קטן ונחמד לטיול ביום שמשי.
ביום השלישי נפרדנו מלוסי בבוקר, והלכנו למרכז האנטרקטי ליד שדה התעופה. במרכז יש הרבה סרטים על אנטרקטיקה, אחד מהסרטים הוא D4, שבו יש סרט תלת מימד עם הרבה תזוזות כיסא והשפרצות מים, כל כך נהניתי מהסרט שראינו אותו פעמיים. נסענו גם ברכב אמפיבי שמטפס על גבעות ונכנס לשלולית בעומק 3 מטרים, שירי כל כך התלהבה מהנסיעה שהיא נסעה ברכב שלוש פעמים! יש במרכז גם חדר המדמה סערת שלג בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, לחדר נכנסו רק רונן והבנות אני ויתרתי. ראינו גם האכלת פינגווינים, והרבה מוצגים ומייצגים הקשורים לאנטרקטיקה. מאוד מומלץ למי שמגיע לקרייסטצ'רץ.
לסיכום ניו זילנד יש לי שתי מילים לומר, ארץ מדהימה! (הסיכום של רונן והבנות בהמשך)
ביום שלישי עזבנו את ניו זילנד בבוקר וטסנו לסידני. בילינו יום אחד בסידני בעיקר בקניות ובערב נסענו לבונדאי ביץ' לאכול בפעם האחרונה במסעדה האהובה עלינו. ולא עזבנו לפני שהצטיידנו בכמה פיתות לטיסה.
ביום רביעי בבוקר טסנו להונג קונג, הגענו אחר הצהריים למזג אוויר חורפי, כמעט כל בגדי החורף והמעילים כבר נשלחו לארץ בניו זילנד כדי שלא נצטרך לסחוב בטיסות הרבה תיקים, ופשוט קפאנו מקור. רונן ורז היו עייפים ונרדמו, שירי הודיעה לי שהיא רעבה! אז יצאנו, שירי ואני לטיימס סקוור (כמעט כמו ההוא בניו יורק רק יותר קטן עם מלא סינים), איפה סיימנו את הערב? ברור בפיצה האט!
למחרת ירד גשם והיה ממש קר, הסתובבנו בעיקר בקניונים וכאלה יש הרבה בהונג קונג. שוב מצאנו את עצמנו בקניות ,(זארה שלחה מכתב תודה לשירי ורז...) יצאנו בתשע בבוקר מהמלון וחזרנו בשמונה בערב עייפים וקפואים.
למחרת יצאה השמש והטיסה הייתה רק אחר הצהריים, אז נסענו לראות את הביג בודהה, אבל מה? כשהגענו ראינו שיש תור כל כך ארוך ועדיין היה כל כך קר, ויתרנו ומצאנו את עצמנו שוב מסתובבים בקניון אאוטלט. מזל שהקצבנו להונג קונג רק יומיים...
אחר הצהריים טסנו לבנגקוק ודווקא הטיסה הזאת החליטה לצאת באיחור של שעה, מה שהלחיץ אותנו כי היה סיכוי שנפסיד את הטיסה אחרי לצ'אנג מאי. למרות העיכוב הגענו בדקה התשעים לטיסה ונחתנו בצ'אנג מאי באחת עשרה בלילה. אנחנו נשארים עד יום חמישי בצ'אנג מאי ואחר כך טסים לפוקט.
כולנו מרגישים את הסוף, נשארו לנו עוד פחות משבועיים... והרגשות מעורבים מצד אחד כולנו מתים כבר לחזור ומצד שני אנחנו יודעים שנתגעגע לכל הכיף הזה.
נתראה בקרוב
ספי
******************************
אז מה היה לנו שם?
מפלים שופעים, אגמים בצבעים מרהיבים, נחלים בצבעים מדהימים, הרי געש, גבעות ירוקות ואין סופיות, פעילות וולקאנית ענפה, הרים מושלגים, יערות מהאגדות. מליוני כבשים, אלפי איילים, מאות אלפקות, פינגווינים, כלבי ים, אריות ים, דולפינים, אלבטרוסים.
ניו זילנד עלתה על כל הצפיות. בגן עדן היינו ועכשיו חזרה למציאות!
רונן
******************************
טוב, אנחנו סיימנו את הטיול ניו זילנד. אני מאוד אהבתי את הנוף בניו זילנד ואת האנשים הנחמדים. בניו זילנד לעומת אוסטרליה יש נסיעות קצרות ובאוסטרליה ארוכות מאוד. טסנו מניו זילנד לאוסטרליה ביום שלישי בשבע בבוקר ובשביל זה קמנו בשלוש בבוקר! הטיסה ארכה שלוש ורבע שעות ונחתנו בסידני. הפרש השעות בין ניו זילנד לאוסטרליה הוא שעתיים. עכשיו הרווחנו זמן, אבל כשטסנו מישראל רק הפסדנו זמן.
כמו שאמרתי בסיכום של אוסטרליה חשבתי שניו זילנד תהיה רק ירוק וירוק וירוק. ככה רוב האנשים מתארים אותה. אבל יש גם המון שלג, השתקפויות באגמים ונהרות. דונידין, קרייסטצ'רץ' ואוקלד היו נראות כמו ערים אבל כל שאר "הערים" היו רחוב וחצי בקושי.
יתרונות בניו זילנד – מים, טבע, כבשים, פרות, גם פיצה האט או פיצה דומינוס טעימה מאוד!, שלג קרחונים, אפילו קניונים יש בערים הגדולות, ופה באמת מה עוד אפשר לבקש? החסרונות בניו זילנד כמו שאמרתי באוסטרליה וגם עכשיו אני אגיד, האוכל. האוכל של הארץ חסר לי, המשפחה והחברים חסרים לי, והמיטה הנוחה, החדר שלי והפינה שלי חסרים לי. אבל בכל מקום תמיד יהיו חסרונות ויתרונות.
הייתי רוצה להביא מהארץ לניו זילנד את האוכל (כי האוכל הניו זילנדי לא משהו..) מניו זילנד לארץ הייתי רוצה להביא את האגמים והנחלים ואת הירוק שרואים בכל מקום.
מניו זילנד אני לא אשכח את החווה, ערמות הכבשים והפרות, את הנוף ואת טל ותום שפגשנו בקווינסטאון והיינו איתם אחר כך בטה אנאו עוד שלושה ימים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
******************************
ניו זילנד היא ארץ יפה, ירוק, פרחים, הרים מושלגים, אגמים, השתקפויות שאבא התמכר לצלם אותם והרבה קטמנדו (חנות למטיילים יקרה ומצליחה). מניו זילנד הייתי רוצה להביא לארץ את כל הירוק המים והנוף של ההרים האין סופי. מישראל הייתי רוצה להביא לניו זילנד את האופנה של הבגדים (בניו זילנד אין אופנה משהו). הופתעתי מניו זילנד, אה... וגם נזכרתי גם אני רוצה להביא מניו זילנד את האנשים הנחמדים שעוזרים לא משנה מה, (כמו באוסטרליה).
בין הדברים שהכי אהבתי בניו זילנד זה ההרים המושלגים והקרחונים העצומים. אם היו אומרים לי להישאר בניו זילנד עוד כמה חודשים לא הייתי מסכימה בגלל שחודשיים זה מספיק בשביל ניו זילנד ואפשר לראות די הרבה בחודשיים. אנחנו בסוף הטיול ואנחנו תכף חוזרים שירי ואני כבר מחכות לתאילנד, לבריכות שחייה ולרכוב על פילים.
מתגעגעת
רז

פיורדלנד והר קוק

ביום חמישי שעבר עזבנו את דאנדין ונסענו לפיורדלנד, הגענו לטה אנאו לפארק קרוואנים, בדרך כלל אנחנו נשארים ליום או יומיים ובמקרים יוצאי דופן לשלושה ימים, בפעם הראשונה בטיול הזמנו מקום לשבוע בפארק! הבנות קרנו מאושר כי פשוט נמאס להן לטייל, כל ההרים, הנהרות, הנחלים והמפלים חוזרים על עצמם מבחינתן, הן רק רצו לנוח מכל הטבע הזה...
הצלחנו לשכנע אותן שיש רק עוד יום טיול אחד ונסענו למילפורד רואד. מזג האוויר היה מושלם, נסענו מטה אנאו עד המילפורד סאונד, עשינו כמה טרקים קטנים לכל מיני אגמים ומפלים. כדי להגיע למילפורד סאונד צריך לעבור דרך מנהרת הומר שחפירתה החלה ב-1935 והסתיימה ב-1953 כדי לספק תעסוקה למובטלים, עצרנו לפני המנהרה לשחק קצת בשלג. לכל אורך הדרך נסעו עשרות אוטובוסים של מטיילים, קצת מפריע כשיורדים לראות איזשהו אתר ואז עוד 200 איש מצטופפים לידך, לא החלטתי מה היה יותר מטריד זבובי החול או האוטובוסים.
למחרת הבנות ואני נשארנו בפארק, ורונן שכר אופניים ונסע לטייל באגם מנאפורי (רק 40 קילומטר הלוך חזור...), בזמן שרונן דיווש אנחנו שיחקנו, קראנו, ראינו סרטים, בקיצור מנוחה מושלמת. למחרת לקחנו את רונן לתחילתו של טרק המילפורד, חזרנו לפארק והתחלנו את מרתון הלימודים, כל ארבעת ימי הטרק של רונן הבנות בילו בלימודים, בערב ראינו פרקים של הסדרה רמזור יחד עם טל ותום זוג ישראלי שפגשנו עוד בקווינסטאון.
ביום חמישי עזבנו את טה אנאו ונסענו להר קוק, סך הכול 440 ק"מ. בדרך עצרנו בגשר מעל נהר ירוק מדהים מסתבר שזהו הבאנג'י הראשון בנו זילנד, ירדנו לראות מספר קפיצות והמשכנו בדרכנו. לפני הר קוק התגלה לעינינו אגם פוקאקי המהמם. אגם בצבע טורקיז, תכלת ונראה כאילו מישהו עשה פוטושופ לאגם והוסיף קצת יותר מידי צבע. דרך אגב בלונלי פלנט יש הסבר מדעי מדוע האגם קיבל את הצבע הזה.
הגענו להר קוק בחמש וחצי, עדיין היה חם, וידענו שלמחרת יהיה גשום, אז יצאנו ברבע לשש בערב לטרק של הוקר וואלי, זהו טרק של שלוש שעות הכולל שני גשרים תלויים ואגם שקפוא בחורף ובקיץ עדיין צפים בו קרחונים. הבנות ואני הגענו עד הגשר התלוי השני שבסופו מתגלה הר קוק במלוא הדרו וחזרנו, כי השעה הייתה כבר מאוחרת, רונן המשיך עד האגם וחזר מהטרק בתשע וחצי, לא להיבהל יש פה אור עד אחרי עשר בלילה.
למחרת קמנו ליום מעונן אבל סביר לפחות בתחילתו, עשינו את הטרק של קיאה פוינט, שגם ממנו ראינו את מאונט קוק, את האגם והקרחון שלידו, טרק קצר וקולע, הולכים מעט ורואים הרבה. המשכנו לתצפית על קרחון טזמן, בשלב הזה שירי פרשה ונשארה ברכב, רונן, רז ואני יצאנו להליכה, מזג האוויר נעשה סוער, לאחר התצפית על הקרחון רז ואני חזרנו לרכב רונן המשיך לראות את האגמים הכחולים.
הרוח התחזקה וירד גשם, החלטנו להתפנק ולאכול צהריים במלון הרמיטג' המפורסם, מהמלון ניתן לצפות דרך החלונות הענקיים בהר קוק שבינתיים נעלם לו בין העננים בעקבות מזג האוויר. אחרי הארוחה התחלנו להצפין לכיוון כרייסטצ'רץ'.
אוטוטו מסתיים לו הטיול ועוד מספר ימים אנחנו עוזבים את ניו זילנד בעצב, להתראות
ספי
************************
הפארק הלאומי פיורדלנד, ארץ הפיורדים, מקום בו מודדים את כמות המשקעים במטרים (ממוצע של שמונה מטרים בשנה!). המקום נחשב לאחד המקומות היפים בניו זילנד אם לא היפה שבהם וכלול ברשימת נכסי עולם. מים צלולים, אגמי מראה, הרים מושלגים מוקפים במים כחולים, מפלים יותר מכפי שיכולנו לספור, יערות שדומה שיצאו מהאגדות, קרחונים ומה לא?
והדובדבן שבקצפת הוא מסלול המילפורד. מסלול באורך 53 ק"מ, המסלול המבוקש ביותר בניו זילנד. מסלול שאם לא נרשמת אליו מספר חודשים מראש סיכוייך ללכת בו נמוכים מאוד.
החלטתי לעשות את המסלול עוד כשהיינו בארץ אבל לא נרשמתי אליו כי לא באמת האמנתי שצריך להירשם כל כך הרבה זמן מראש וגם כי לא ידענו בדיוק מתי נגיע לאזור .
לאחר כחודש בניו זילנד כשידענו מתי נגיע לאזור המילפורד החלטתי להירשם, נכנסתי לאתר וחשכו עיני, אין מקום במילפורד, התאריך הפנוי הבא כך אמרו יהיה בינואר. בינואר? אנחנו כבר בארץ. מה עושים? נרשמתי לטרק אחר בפיורדלנד, טרק הרוטברן שאמור להיות יפה לא פחות ושנפתח על מנת להוריד לחץ מהמילפורד. לא ממש הייתי רגוע והחלטתי לבדוק כל יום אם התפנה מקום במילפורד (ביטולים של הרגע האחרון). לאחר מספר ניסיונות כושלים וכשכבר כמעט אמרתי נואש התפנה המקום המיוחל, מקום אחד בדצמבר (המקום הבא היה כבר במרץ) קפצתי על המציאה נרשמתי וגם ביטלתי את הרישום לטרק הרוטברן.
בחמישי לדצמבר לאחר הכנות רבות שכללו שכירה וקניה של בגדים, שק שינה והרבה אוכל. נפרדתי מספי והבנות שנשארו לנפוש בפארק קראוונים מפנק ויצאתי לטרק. הטרק נמשך כארבעה ימים ושלושה לילות.
לתחילת הטרק מגיעים בשיט שאורך כשעה ורבע.
היום הראשון בטרק הוא יום קצר ולא מעניין או יפה במיוחד שמסתיים לאחר כחמישה ק"מ בלבד. את הלילה הראשון העברתי בבקתה, נשמע פסטורלי לא? בקתה בטבע באזור המדהים הזה. אז זהו שלא פסטורלי ולא נעליים בבקתה איתי ישנו כשלושים איש ואישה נוספים במיטות קומותיים. מעלי ישנה גרמניה שנראית כאילו יצאה עכשיו מזירת האבקות, בנויה כמו קיר אבל ממש קיר גדול. איך ששמה את הראש על הכרית התחילה לנחור, פחד אלוהים.
היום השני בטרק אורכו כ 16.5 ק"מ. ההליכה היא בעמק כשמסביב הרים (וכשאני אומר מסביב זה מלפנים מאחור ומהצדדים), חלקם מושלגים, מפלים, נחלים (את בקבוק המים מלאתי מהנחל), יערות שנדמה שיצאו מאגדות בקיצור נוף מהמם. רוב המסלול לא רואים אנשים ואתה מרגיש קטן קטן קטן מול כל הגודל הזה. בשעתיים האחרונות של המסלול מתחילה עליה שמסתיימת בבקתה הבאה.
הבקתה השנייה היתה מורכבת ממספר חדרים כך שהיינו "רק" עשרה אנשים בחדר עם מיטות קומותיים, לפני שהתמקמתי חיפשתי את הגרמניה ולאחר שמצאתי אותה ברחתי לצד השני של המתחם. אבל אם חשבתם שבכך נפתרה הבעיה אז לא, הפעם נפלתי בחדר עם ניו זילנדית שלא הפסיקה לנחור ולנחור ולנחור, שימו לב שבניגוד לדעה הנפוצה גם נשים נוחרות.
היום השלישי הוא היום היפה ביותר בטרק, מתחיל בעליה של כשעתיים בערך עד לגובה של 1154 מטר משם נשקף נוף יפהפה של העמק ושל קרחון ג'רוויס. לאחר העלייה מתחילה ירידה תלולה כשבדרך עוברים דרך מפלים מרשימים ונופים מרשימים לא פחות.
לקראת סוף היום השלישי יש אפשרות לעשות מסלול צד של כשעה וחצי למפל הגבוה ביותר בניו זילנד, מפל סאתרלנד שנופל מגובה של 580 מטר. עשיתי את המסלול ובהחלט היה שווה, כמות המים שנופלת שם בשניה היא פשוט מדהימה, בלתי נתפסת. האטרקציה במפל מעבר להיותו מדהים היא להיכנס מאחוריו, בין האגמון אליו נופל המפל לבין הצוק ממנו הוא נופל יש רווח, לבשתי חליפת סערה והלכתי אל מאחורי המפל, מדהים פשוט מדהים, ההרגשה היא כאילו אתה נמצא בלב סערה מטורפת, כל שאתה שומע הוא רק את רעש המים ומיותר לציין שגם הרגשתי אותם. יצאתי משם רטוב כולי (מזל שלקחתי חליפת סערה.) לאחר החוויה הזו חזרתי למסלול והמשכתי עוד כשעה עד לבקתה הבאה. הלילה עבר בשלום, הצלחתי לברוח גם מהניוזילנדית וגם מהגרמניה.
היום האחרון הגיע ויש לנו עוד כ-18 ק"מ שאת רובם הולכים במישור לאורך נחלים, אגמים, מפלים ויערות יפהפיים (די חוזר על עצמו ). בסוף המסלול מחכה סירה שלוקחת אותך לאוטובוס שלוקח אותך לפארק הקרוונים שם ספי, שירי ורז מבלות בכיף את התקופה בה הייתי במילפורד.
נתראה בקרוב
רונן

קווינסטאון, קטלינז, דאנידין וחג החנוכה

ביום חמישי עזבנו את וואנקה ונסענו לקווינסטאון, עברנו דרך ארוטאון ונסענו לישון בקווינסטאון, למחרת נסענו צפונה לעמק פרדייז, מקום יפיפה, עם נופים של הרים מושלגים ואגמים כחולים פשוט גן עדן. בדרך לשם עצרנו במפרץ מקסים, בקיצור זה היה יום של טבע ונופים משגעים. את כל שאר תלאותינו הבנות פירטו בהמשך אז מה שנותר לי זה רק לאחל לכולם חג חנוכה שמח...
ספי
********************************
הגענו לעיירה בשם ארוטאון, כשהגענו אליה ממש הרגשנו כאילו חזרנו אחורה למאה הקודמת. הכל היה נראה כמו עיירה מבודדת של קאובויים או כמו המערב הפרוע. הלכנו להסתובב בארוטאון והיה ממש יפה ויקר, אפילו התחילו לקשט שם לחג המולד.
המשכנו לנסוע לקווינסטאון. פגשנו בפארק קרוואנים ישראלים, שתינו איתם קפה (אני ורז תה) ואפילו טל (קראו להם טל ותום) עשתה לנו בבוקר מחליק בשיער ויצא לנו ממש יפה. המשכנו לרכבל ובקצה שלו אני, רז ואמא ירדנו במזחלות, נסענו על מין מזחלת שנוהגים בה כמו באוטו, היה לנו מסלול מגניב וכיף, היו בו ירידות ופניות חדות, אבא בינתיים עשה מצנח רחיפה ואמר שהיה יפה מלמעלה במצנח.
אחרי הרכבל הלכנו לאכול ארוחת צהריים, עשינו פיקניק ליד אגם עם מים קפואים וצלול לחלוטין. אכלנו ליד האגם, אני ורז נכנסנו למים רק עם הרגליים. אחר כך נסענו לפארק קרוונים, ואת מי פגשנו? את ההולנדים שלדעתי עוד לא סיפרנו עליהם, אבל כבר מטאופו אנחנו נפגשים איתם בכל מיני מקומות במקרה. בערב עשיתי לעצמי אורז, רז אמרה שיצא לי יותר טעים משל אמא, ואחר כך ראינו סרט פעולה בחדר טלוויזיה בפארק הקרוונים, שהיו בו בפלאזמה וספות נוחות.
התעוררנו בבוקר והלכנו לראות אריות ים, הם היו ממש גדולים! וכמו הכלבי ים מסריחים וכל הזמן ישנים. כשהלכנו לחניה פתאום ראינו שני אריות ים מהלכים להם בשדות המרעה של הכבשים על הדשא, זה היה מאוד מצחיק. משם הלכנו לראות מערות, אחרי 15 דקות הליכה ביער ועוד 10 דקות הליכה על החוף הגענו למערות, הן היו גדולות וגבוהות, בפנים היו סלעים שהחלק התחתון שלהם היה בצבע ורוד. חזרנו ללוסי ונסענו לפארק הקרוונים, אכלנו והלכנו לראות פינגווינים.
הגענו למקום שיש תצפית על הפינגווינים, חיכינו קצת ופתאום שמנו לב, שלידינו יש קן של פינגווינים, הצצנו וראינו שם פינגווין ואמא פתאום שמה לב שגם ליד החוף יש פינגווין, אחרי שלוש שעות! ראינו עוד איזה שמונה פינגווינים. אז מי שמגיע לשם שיגיע רק בשמונה וחצי, או תשע בערב למרות שאומרים שהפינגווינים יוצאים שעתים לפני החושך, אבל זה לא נכון. אפשר גם ללכת לשם לפני שבע בבוקר ולראות את כל הפינגווינים יוצאים אל הים. הלכנו לפארק קרוונים לישון אחרי יום ארוך ומעייף.
התעוררנו בבוקר והלכנו לצפות בכלבי ים, אריות ים, ופילי ים (מי היה מאמין שיש כזה דבר פילי ים?!) עשינו טרק קטן וראינו הרבה כלבי ים ואריות ים שוחים, חשבנו שראינו פיל ים (בנאגט פוינט אפשר לראות הרבה פילי ים בסוף הקיץ, אנחנו רק בתחילת הקיץ) ובסוף הסתבר שהם היו אריות ים שמנים מאוד מאוד. אחר כך ראינו עוד כמה מפלים יפים ואגם נחמד.
המשכנו לחוף קניבל ושם ובעוד הרבה מקומות שלא ציינתי ראינו שוב את ההולנדים (משפחה עם שתי בנות קטנות). מצאנו אריה ים שהשתזף על החוף ושאג, צילמנו אותו. נשארנו לאכול שם ונסענו לפארק קרוונים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
********************************
ביום שלישי פתחנו את היום בארוחת בוקר די טעימה במסעדה ששמה אורנג' הנמצאת במרכז העיר דאנידין.
משם נסענו לרחוב הכי תלול בעולם, הכי תלול! זה ממש מפחיד לעלות ברחוב הזה עם האוטו. מלמעלה יש נוף יפה. היה עוד יותר מפחיד לרדת אותו עם האוטו. לאחר שירדנו אותו אני ואבא רצנו ברחוב, יותר נכון הלכתי אותו מתנשפת עד למעלה, עכשיו אני ואבא יכולים להגיד שרצנו ברחוב הכי תלול בעולם מלמעלה עד למטה, הירידה הייתה מפחידה ברגל. רצינו לעלות עוד הפעם עם האוטו אבל באמצע גילינו ששתי מכוניות לא נכנסות ברחוב הזה אז היינו צריכים לרדת את חצי הירידה ברוורס זה כל כך מפחיד.
התחנה הבאה הייתה לוק אאוט יפה מאוד שראו בו את חצי האי אוטגו ואת שאר העיר, אבל היה מעונן אז לא ממש ראינו הכל.
לאחר מכן הלכנו לבית של עשירים מפעם, עכשיו לא גרים שם אנשים אבל הבית וכל הרהיטים נשארו שם כמתנה לעיר דונידין. ההורים נפטרו ולילדים שלהם לא היו ילדים ואישתו של הבן הייתה עשירה ולא רצתה את הבית אז לא היה לה למי לתת את הבית אז העיר קיבלה אותו בירושה. בבית הזה יש 35 חדרים לארבעה אנשים. החדר הראשון שביקרנו בו היה המטבח, אחריו ראינו עוד כמה מטבחים, לאחר מכן ראינו את הספרייה שיש בה פטנטים, למשל סוגר לספרים על המדף שלא יהיה אבק עליהם או מחזיק לספרים שמחובר לכיסא.
ראינו גם חדר ריקודים, חדר השגחה שגם הוא חדר בנות (כל הריהוט בתוכו ממרוקו), חדר סנוקר, את החדר של הילד, את החדר של ההורים וחדר מסיבות תה. המשפחה הייתה יהודיה והיה שם שולחן מסודר לשישי בערב עם נרות שבת ומקום מיוחד לשים את החלה כתוב על המקום הזה חלה בעברית.
בחדר סנוקר יש פטנט שאפשר להזיז את החלונות שבתקרה כדי שהעשן של הסיגריות לא יישאר בחדר, ואם יורד גשם אז יש עוד חלון אחרי החלון הרגיל ששומר מפני הגשם. למשפחה היה חשמל אפילו לפני שלעירייה היה. האב אהב מאוד את יפן והיו שם הרבה אגרטלים ומתנות מיפן. כל הבית נראה כאילו הוא בית אנגלי. יש עוד מלא חדרים לא נכנסנו אליהם ולא ראינו אותם ויש כאלה שראינו אבל היה אסור להיכנס אז רק הצצנו.
לאחר מכן נסענו למפעל השוקולד, כשנכנסו הופתענו לגלות מולנו הר ענקי של חטיפי שוקולד, כמובן שהיה אסור לנו לקחת אבל זה היה יפה. חיכינו עד שהסיור שלנו יתחיל, כשהוא התחיל הופתענו שרק ארבעתנו לבד בסיור. הראו לנו איך מייצרים את השוקולד, ממה הוא עשוי, איך עוטפים אותו ואיזה סוגי שוקולד מייצרים במפעל. תוך כדי המדריכה חילקה לנו על כל תשובה לשאלות הפשוטות שהיא שאלה הרבה מאוד שוקולדים שהיו לה בכיס. גם בהתחלה קיבלנו עוד שוקולדים בשקית. אחר כך הגענו לחדר ושתינו הרבה שוקולד נוזלי. בדרך ראינו מפל שוקולד שהתיז לכל עבר. חילקו לנו עוד שקיות כפתורי שוקולד. בסוף המדריכה חילקה לנו את כל השוקולד שהיה לה בכיס כי זה היה הסיור האחרון. בסוף הצטלמנו עם המכוניות שהובילו למפעל חלב פעם בשביל ייצור השוקולד. מהמפעל יצאנו עם ארבע שקיות מלאות בשוקולדים.
אחרי מפעל השוקולד הלכנו לראות תחנת רכב מהמאה הקודמת. ריצפת התחנה הייתה מקושטת בפסיפס והחלונות עם ויטראז'. הרכבת הייתה ניראת כאילו יצאה מסרט ישן. המבנה היה נראה כמו ארמון מלפני תשע מאות שנה. עשינו קניות וחזרנו לישון בפארק הקרוונים.
היום קמנו לנר ראשון של חג החנוכה. נסענו מסביב לחצי האי אוטגו. אחר כך עשינו שני טרקים. בטרק הראשון הלכנו לראות תהום מדהימה על רקע הים. ובטרק השני אני עשיתי עם אבא טרק על דיונות חול וחוף שרואים בו אריות ים. במסלול בחזרה הייתה עלייה קשה וירד גשם לא חזק. האריות ים שאגו אחד על השני וזה היה ממש מפחיד.
בערב חגגנו את חג החנוכה עם סופגניות שאמא הכינה, וחנוכייה שעשינו מצדפים שאספתי בטרק עם אבא, הדלקנו נר ראשון, שרנו שירי חג ואפילו קיבלנו דמי חנוכה.
חג שמח לכולם.
מתגעגעת
רז