נלסון, קאיקורה וחיות אחרות

הגענו לאי הדרומי המבטיח ואכן כל יום מפתיע מחדש. הגענו ביום שישי אחה"צ לפיקטון במעבורת, נשארנו לישון שם ובבוקר נסענו מערבה לכיוון נלסון. מכיוון שוויתרנו על טרק קווין שרלוט, את הדרך לנלסון עשינו על קווין שארלוט רואד, דרך יפיפיה מלאה במפרצים עם כל גווני הירוק והכחול האפשריים. ברור שיצאנו עם עוד שבע מאות תמונות...
הגענו לנלסון רעבים אז חיפשנו מסעדה, מצאנו מסעדה ים תיכונית, מאוד שמחנו (חשבנו שמצאנו מסעדה ישראלית) אבל בסופו של דבר זו הייתה מסעדה טורקית...אכלנו ומשם נסענו למוזיאון המטורף ביותר הנקרא WOW. במוזיאון מציגים מכוניות ישנות יפות וגם מכוניות חדשות לצד בגדים בעיצוב מטורף לחלוטין (את הבגדים אסור לצלם). לקינוח מצאנו במוזיאון את הטבעת שעוצבה במיוחד לסרט שר הטבעות.
נסענו דרומה לכיוון הפארק הלאומי של אגמי נלסון ונשארנו לישון שם, ברגע שהגענו קיבלו את פנינו אמא ברווזה וחמישה אפרוחים, הברווזה לא סתמה את הפה עד שהיא והאפרוחים קיבלו קצת אוכל, שירי ניסתה להרים את אחד האפרוחים וקיבלה שטף של צעקות מאמא ברווזה. בבוקר התעוררנו ליום שטוף שמש מול אגם רוטויטי הכחול והמרהיב. עשינו טרק נחמד שבסופו טיילנו על שפת האגם, רונן והבנות שכרו קאנו ושטו להם באגם יחד עם הברווזים. בצהריים נסענו לכיוון קאיקורה, נסענו בדרך היין צפונה וראינו אלפי דונמים של כרמים, אנחנו לא ממש חובבי יין, אז ויתרנו על עצירה באחד היקבים בדרך...
חציה השני של הנסיעה היה לאורך האוקיינוס השקט, קצת לפני קאיקורה התחלנו לראות כלבי ים על החוף, דרך אגב לכל אורך החוף, החול בצבע שחור. עצרנו את לוסי בצד הדרך וירדנו לחוף לראות את כלבי הים מקרוב, מסתבר שהיינו קרובים מידי כי רונן והבנות קיבלו שאגת אזהרה שהקפיצה אותם, אך לא הבהילה מספיק את רונן כי הוא המשיך לצלם בלי סוף כל כלב ים שראה שם. (מזל שאנחנו לא מעלים לאתר את כל התמונות שאנחנו מצלמים). המשכנו לקאיקורה ובדרך ראינו הרים מושלגים מצד שמאל, שדה של ארנבים מצד ימין ואם זה לא מספיק בהמשך ראינו איילות ואיילים (עם כל הקונסטרוקציה של הקרניים למעלה).
בקאיקורה יש שפע בעלי חיים ימיים בגלל מבנה היבשת, די קרוב ליבשה יש שיפוע שיורד בהדרגה לגובה של 90 מטר ואז בבת אחת מגיע לעומק של יותר משמונה מאות מטר, זרמים חמים וקרים מתערבבים וכאשר זרם קר עולה למעלה הוא מביא איתו חומרים מזינים מקרקעית האוקיינוס. למחרת נסענו למושבת כלבי ים נוספת הנמצאת בחצי האי קאיקורה, גם שם ראינו עשרות כלבי ים משתזפים על הסלעים, רונן ורז המשיכו ללכת על החוף לצפות במושבת כלבי ים נוספת ובצהריים עלינו לשייט לשחייה עם דולפינים, אז כמו ששמתם לב אני מוותרת על כל פעילות הקשורה במים (צריך שמישהו יתעד הכל לא?) רונן והבנות לבשו חליפות צלילה, קיבלו הדרכה ועלינו לסירה.
לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר ראינו מספר קבוצות קטנות של דולפינים מסוג דאסקי, הקיים רק בחצי הדרומי של כדור הארץ, אני צילמתי מלמעלה ויכולתי לראות את כל הקפיצות של הדולפינים, וכמובן לצפות באלבטרוסים הענקיים שעפים מעל, האלבטרוס הוא הציפור הגדולה ביותר בעולם שמסוגלת לעוף ומוטת הכנפיים שלה עולה על שלושה מטרים. רונן והבנות שחו עם הדולפינים בתוך המים ומאוד מאוד נהנו, השחייה בלב האוקיינוס לא פשוטה במיוחד שאתה יודע שהקרקע מתחתך ממש רחוקה (1000 מ') הדולפינים שחו לידם ומתחתם, בקיצור חוויה מדהימה ובלתי נשכחת.
ביי ביי
ספי
*****************************
את היום התחלנו ליד האגם, בהליכה של כשעה וחצי לאורך אגם רוטויטי, אגם גדול עם הרבה ברווזים והרים מושלגים יפיפיים שמציצים מסופו, מחזה מדהים. בהליכה לא היו דברים יפים במיוחד רק נחל ומפלונים קטנטנים מהשלגים, צמחייה רכה מאוד כמו שטיח שצומחת רק איפה שיש שלג, ועץ שהוציא את כל השורש שלו והאדמה שמסביבו כשהוא נפל. מה שהיה הכי כיף זה שבחזרה של ההליכה חצינו את העצים שהפריעו לנו לראות את האגם ואבא לימד אותנו להקפיץ אבנים על המים. לקח לי קצת זמן לקלוט את זה אבל לבסוף הבנתי את הפטנט ואפילו הצלחתי להקפיץ אבן ארבע פעמים על המים.
חזרנו לאגם אכלנו משהו קטן ושכרנו קאנו. כל אחד מאיתנו שכר קאנו קטן ושט לבדו. שטנו ליד הברווזים וגם נתקעתי בשירי ובקאנו של אבא. אמא צילמה מהמזח תמונות יפות שאנחנו עם הקאנו.
נסענו שעתיים לכיוון קאיקורה ועצרנו בדרך לראות כלבי ים שהסתלבטו להם ממש על החוף, (לא בגן חיות וגם לא בשמורה). הלכנו ממש לידם, אסור לחסום להם את הדרך לים כי אז הם תוקפים. לא ראינו אחד מהכלבים וחסמנו לו את הדרך לים, הוא צרח עלינו ונהם עלינו, ממש נבהלתי. אם אתם חושבים שיש על החוף אחד או שניים אז אתם טועים יש המונים המונים של כלבי ים על החוף. הם מסריחים ברמות לא מתוארות.
מתגעגעת מאוד
רז
*****************************
יום ממש לה לה לנד, התחלנו את היום בצפייה בכלבי ים, והיינו ממש קרובים אליהם, הרוב ישנו, היו כמה אנשים שחסמו לכלב ים את הדרך לים אז הכלב ים שאג אליהם. הם לא זזו גם אז, מסכן...
רז ואבא עשו טרק קטן ליד מושבת כלבי ים, אני ואמא הסתכלנו מלוסי כי היה קר. ראינו מלוסי כלב ים שצף על המים ואז שוחה, הוא היה ממש ממש חמוד!
המשכנו את היום בשחייה עם דולפינים, באמצע האוקיינוס השקט, היה מאוד מאוד מאוד קר. הגענו למקום שבו אנחנו מקבלים את ציוד הצלילה. קבלתי, שתי חליפות, כובע, גרביים (מהבד של החליפות), סנפירים, שנורקל ומשקפת. את כל זה שמנו על עצמנו. ראינו סרט על הסימנים שצריך לעשות שאתה במצב טוב, או שאתה במצוקה,סרט על הדולפינים והסברים, כמו: אסור לגעת בדולפינים, כי הם דולפינים פראים והם לא מאולפים (אלה שאפשר לשחות איתם באילת הם מאולפים), צריך למשוך את תשומת הלב של הדולפינים בקולות ובתנועות, כדאי לצור איתם קשר עין כי אז הם יבואו אליך.
עלינו על האוטובוס, האוטובוס לקח אותנו למזח עם הסירות. התחלקנו לשתי קבוצות, וכל קבוצה הלכה לסירה שלה. הסירה שלנו התחילה לשוט ולקח לנו הרבה זמן למצוא דולפינים אבל בסוף מצאנו. הגענו ללב האוקיינוס, העומק מגיע בערך ל - 1000 מ', אבל למזלנו יש לנו את הציוד שנתנו לנו, החליפות שלבשנו הם גם מחממות וגם הם כמו מצוף. ירדנו מהסירה בפעם הראשונה והדולפינים כבר הלכו, ירדנו מהסירה בפעם השנייה השלישית והרביעית והיו דולפינים.
דולפין אחד הסתכל עלי וניסה להתחכך בי ועבר מתחתי, אבל מרוב התרגשות שכחתי ליצור איתו קשר עין, נכנסו לי לתוך השנורקל מים, נבהלתי ושחיתי בחזרה לאבא ורז, עכשיו אני קצת מצטערת על זה שלא נשארתי. השמענו קולות והדולפינים עברו מתחתנו ולידנו ואפילו קפצו ועשו מלא סלטות (בסרט אמרו שרק אם אנחנו בני מזל אנחנו נראה אותם קופצים ובטח שעושים סלטות באוויר). אמא אמרה לנו שני דברים שיצאנו: הדבר הראשון שהנהג של הסירה אמר שהם חשבו שאנחנו לא נסכים לצלול בגלל הפחד, ובגלל שיש אנשים מבוגרים שמפחדים לצלול. והדבר השני שאמא אמרה, שכשעשינו קולות נשמענו כמו חבורת מטורפים או משוגעים. סיימנו לצלול ועלינו לסירה, נתנו לנו צינורות עם מים רותחים והשפרצנו על עצמנו מים רותחים, התנגבנו והחלפנו בגדים. נתנו לנו שוקו חם ועוגיות, וכשחזרנו קיבלנו גם כל אחד גלויה.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי