אייבל טזמן וזבובי החול

ביום שלישי עזבנו את קאיקורה לכיוון הנמר ספרינגס, שירי התעוררה בבוקר עם צוואר תפוס בצורה קשה, כך שהיה לנו תירוץ מצוין לטבול במעיינות החמים. המעיינות בשיפוץ כרגע (כמעט כמו כל מקום שאנחנו מגיעים אליו) מה שהוזיל את הכניסה, למרות זאת היו הרבה בריכות שניתן להיכנס אליהן, בכל מיני טמפרטורות, מעשרים וחמש מעלות עד ארבעים ושתיים מעלות. הכרחנו את שירי לשבת בבריכה עם ארבעים ושתיים מעלות... אחרי כמה דקות היא הודיעה שזה ממש לא עוזר לה ויצאה. בילינו שם את כל אחר הצהריים ונשארנו לישון שם בפארק הקרוונים.
למחרת נסענו למוטואקה, נסענו דרך לואיס פאס, בדרך ראינו שלט של טרק למפל, אז כמובן עצרנו ונכנסנו ליער יפיפה עם הליכה קצרה למפל ארוך ויפה. אחר כך עצרנו באגם רוטורואה שנמצא בפארק הלאומי אגמי נלסון, (זהו האגם השני שנמצא בפארק, בביקור הקודם בפארק היינו רק באגם אחד). המקום פסטורלי ומקסים ממש גלויה, הבעיה מתחילה כשפותחים את הדלת של הרכב כי אז עטים עליך עשרות זבובי חול ואסור לך לעמוד לרגע כי אז מתחילות העקיצות ולא משנה כמה חומר נגד זבובי חול אתה מורח על עצמך. אני ושירי יצאנו מהימים האחרונים עקוצות לגמרי, לי הזבובים עיצבו רגל חדשה, לעומת זאת רונן ורז יצאו ללא עקיצה אחת. הגירודים כל כך מציקים שאני חושבת שלא קיללתי ככה מאז הסטאפ האחרון שעשיתי בגרסה 12.
הגענו למוטואקה עייפים מהנסיעה והחלטנו שמחר נחים. מה שנחמד בטיול ארוך כל כך, שאפשר להחליט מתי יום שבת ולא צריך לחכות לסופשבוע. אז הכרזנו על יום חמישי כיום שבת ונחנו בפארק הקרוונים. קמנו בשעה מאוחרת, אכלנו בצהריים ארוחה חמה (כשאנחנו מטיילים אנחנו אוכלים כריכים כל היום ובערב ארוחה חמה) עשיתי כביסות, הבנות ישבו ללמוד וכמובן נחנו הרבה.
ביום שישי נסענו לפארק הלאומי אייבל טזמן סופסופ, החלטנו לקחת סירת טקסי לאנקורג' ומשם לחזור ברגל עד מאראהאו, (כך לא היינו תלויים באף סירה שתחזיר אותנו ויכולנו לשהות בחופים כמה שרצינו) זהו החלק הראשון של הטרק המפורסם ואורכו 13 קילומטרים, ויש בו גם הליכה ביער וגם גישה לחופים.
כשהגענו למאראהאו הסתבר שיש לנו בערך שעה עד שהסירה תיקח אותנו לאנקורג' אז בינתיים ירדנו לחוף, הים היה בשעת השפל ולכן יכולנו ללכת על החול לכיוון הים. הבנות מצאו עשרות כוכבי ים, צדפות, צדפות סגורות, סרטנים, שבלולים, בקיצור אוצרות! בעשר וחצי הסירה אספה אותנו, ופגשנו עוד זוג ישראלים נחמד בשם יוסי ודינה שגם הם עושים את הטרק אבל מתחילים מנקודה יותר צפונית משלנו (בארק ביי). הגענו תוך דקות למפרץ אנקורג' שנראה כמו גן עדן, פשוט ככה. המפרץ כל כך יפה שישבנו שם לאכול את הכריכים (שהכנו בבוקר) עד 12 בצהריים.
הטרק מתחיל בעלייה ארוכה ואחריה כמעט לאורך כל הדרך הטרק במישור למעט הירידות לחוף, לכל אורך הטרק ניתן לראות את החופים המדהימים ואת הצבעים הירוקים כחולים המרהיבים של המים. אחרי חמישה קילומטרים החלטנו לרדת לחוף סטילוואל, הגענו לחוף מרהיב ביופיו כזה שרואים אותו רק בשומר מסך במחשב, רונן הכריז "נישאר חצי שעה לנוח ונמשיך בטרק". בסופו של דבר נשארנו שעה וחצי ורונן העיז וקפץ למים הקפואים להתרעננות.
לקראת סוף הטרק עצרנו בתצפית לים, יוסי ודינה הגיעו גם הם לשם, עייפים מהדרך הארוכה שעשו, בגלל הגאות הם היו צריכים לעשות עיקוף של עוד כמה קילומטרים, מה שהאריך להם את הדרך מאוד. המשכנו איתם את שני הקילומטרים האחרונים של הטרק, היה נחמד לדבר איתם וכך הסוף של הטרק נגמר מהר. חזרנו לישון בפארק הקרוונים.
למחרת נסענו לכיוון גולדן ביי, המטרה: לדוג דגי סלמון. הגענו למקום, קיבלנו חכה, רשת דייג, וניגשנו לאגם לדוג, ואת מי פגשנו שם? כמובן את יוסי ודינה. הם כבר הספיקו לדוג שני דגי סלמון יפים, הם נשארו איתנו עוד קצת ויוסי הסביר ועזר לשירי לדוג את הדג הראשון. לא הרבה אחרי היא כבר דגה את הדג השני, רז ויתרה והחליטה שלדוג זה לא בשבילה אבל דאגה לזרוק את הפיתיונות על מנת שרונן ושירי יתפסו דג, לבסוף רונן תפס דג לא קטן בכלל. הדגים שקלו יותר משלושה קילו שזה נחמד אבל גם צריך לשלם על זה... אז הוחלט לעשן את הסלמון הגדול של רונן ואת שני האחרים קיבלנו נקיים ומפולטים לבשל בערב. ישבנו שם לאכול את הדגים המעושנים, אני הסתכלתי עליהם (מה לעשות גם בטיול נשארתי צמחונית) ושלושתם ליקקו את האצבעות, שירי לא הפסיקה להתענג על הדג, מי היה מאמין ששירי תאכל סלמון מעושן!
משם נסענו לנקודה הצפונית ביותר של האי הדרומי, השמיים קצת התקדרו, בדרך ראינו להקות ברבורים על הים, כשהתקרבנו להאכיל אותם הם ברחו...הגענו לתצפית יפיפייה שמזכירה קצת את הנופים של הגרייט אושן רואד, רק שהגבעות פה מלאות בכבשים כיאה לנוף ניו זילנדי. המשכנו לחוף פאראריקי, אני והבנות נשארנו ברכב ורונן יצא לריצה. אחרי כמה דקות מי הגיע? יוסי ודינה, יוסי הלך להביא שוקולדים לבנות. רונן חזר וסיפר שהחוף מהמם וההליכה היתה בחלקה בגבעות הירוקות וחלקה בדיונות עם חול שחור, הוא הגיע למערה שחלקה על החוף וחלקה בתוך הים. נשארנו לישון בטאקאקה בפארק קרוונים.
היום נסענו למעיינות פופו הנחשבים למעיינות המתוקים הגדולים ביותר בניו זילנד והצלולים ביותר בעולם. משם נסענו לקולינגווד לקנות שוקולד בחנות השוקולד של רוזי גלו, אך הסתבר שהשוקולד שם הוא איכותי מאוד ואין שוקולד חלב רגיל כמו שהבנות אוהבות. המשכנו משם לראות את הבולען הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי, הארוודז הול, עומקו 400 מ' ורוחבו 70 מ', בדרך לבולען עברנו דרך יער מהמם, יער קאנאן ששימש כיער צ'טווד בטרילוגיית שר הטבעות.
בשבוע הקרוב אנחנו הולכים לעבוד בחווה ניו זילנדית, אצל משפחה שמגדלת כבשים אורגאניות (אלוהים יודע מה זה כבשים אורגאניות??) אנחנו נעבוד בחווה בתמורה נקבל אוכל ולינה. אז הבלוג יוצא לפגרה קצרה, נחזור לעדכן בשבוע הבא.
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי