ארתור'ז פאס, הקרחונים, וואנאקה ורוב רוי

חזרנו לטייל ובגדול! ביום ראשון עזבנו בצער את החווה ונסענו דרומה. עברנו דרך ערוץ באלר ועלינו על הגשר התלוי הארוך ביותר בניו זילנד, אחרי החצייה של הגשר עשינו הליכה קצרה של רבע שעה ליד הערוץ, משם נסענו לפונאקאיקי כדי לראות את סלעי הפנקיק המדוברים ובנוסף עצרנו כמה פעמים לראות את החופים המדהימים והגענו לפנות ערב לגריימאות', בדיוק ליד המכרה שבו נלכדו 29 הכורים, כל העיר הייתה מלאה בכתבים וצלמים. כשאנחנו הגענו לשם הייתה עוד תקווה שהכורים ייצאו בחיים.
למחרת נסענו מזרחה לארתור'ז פאס, פשוט מקום מהסרטים, הנסיעה לשם כל כך יפה עם הקצוות המושלגים של ההרים, ובכל מקום שעוצרים מגיע הקיאה. הקיאה הוא תוכי בצבע חום אבל כשהוא פורס את כנפיו מתגלה צבע כתום מהמהם מתחת לכנפיים. הוא מאוד חכם ומנסה לגנוב אוכל מכל מי שעובר לידו, אסור להאכיל אותם, אבל הם ממש מצחיקים, בתצפית אחת שעצרנו הרמתי את הדלת האחורית לקחת משהו לשתות, הקיאה נעמד על הדלת והתכופף פנימה עם הראש לראות מה אפשר לחטוף...
התחלנו בארתור'ז פאס בטרק קצר לראות את מפל דבילז פאנצ'בול (מפל קערת הפונץ' של השטן), אין ספק זהו אחד המפלים היפים שראינו. משם המשכנו מזרחה ועצרנו בחניון שהוא התחלה של טרק בתוך מערה עם מים קפואים, אנחנו ויתרנו על ביקור במערה אבל עשינו את ההליכה מחוץ למערה ושם התגלה לפנינו נוף כל כך מרשים ומהמם שאני החלטתי שלא זזים מפה כי אני רוצה את התמונה של הנוף הזה בסלון שלי! בסופו של דבר המשכנו בנסיעה מזרחה בדרך עברנו ליד אגם שכל הנוף השתקף בו, ועצרנו לצלם עוד כמה עשרות תמונות.
לבסוף הגענו למקום עם גבעות ירוקות וסלעים בכל מיני גדלים, רונן רז טיפסו על ערמת הסלעים הגבוהה ביותר שהייתה שם, אחר כך שירי הצטרפה אליהם והם טיפסו על סלע שמצד אחד נראה גבוה ובלתי ניתן לטיפוס בלי ציוד מתאים אבל אם הולכים מסביב לסלע ניתן להגיע לפיסגה. משם חזרנו לחוף המערבי, ונשארנו לישון בפארק קרוואנים קטן קרוב לקרחון פרנץ ג'וזף.
ביום שלישי טיילנו כל היום בין הקרחונים. הגענו לקרחון פרנץ ג'וזף המפורסם יחד עם מיליון מטיילים אחרים. ההליכה לקרחון אורכת 45 דק', בתחילה הולכים בתוך יער וכשיוצאים מהיער הקרחון נגלה לעיננו ולמען האמת הוא דיי מאכזב, אבל ככל שמתקרבים לקרחון ומגיעים עד לנקודה הקרובה ביותר שמאפשרים לך (יש חבל המגביל את ההגעה לקרחון מחשש למפולת שלג), הקרחון באמת ענק ומרשים. מהחניון יצאנו לעוד הליכה קצרה ל"בריכה של פיטר", הגענו לאגם קטנטן ויפיפה שכל ההרים מסביב משתקפים בו, אז כמו שהבנתם הספורט החדש שלנו הוא למצוא אגמים שכל הנוף מסביב משתקף בו ואם אפשר שיהיו גם הרים מושלגים ברקע אז זה בכלל מושלם, רק לסבר את אוזנכם סיימנו ארבעה ימי טיול עם יותר משבע מאות תמונות!
משם נסענו לקרחון פוקס אחיו הקטן של פרנץ ג'וזף, ההליכה לפוקס מלווה בבריכות כחולות קטנות מהממות, גם פה יש חבל שעוצר מטיילים מלהגיע עד לקרחון. אחר כך נסענו לאגם מאת'יסון שבו אמורים לראות את ההשתקפות של הר טזמן והר קוק, אבל לא ראינו לא השתקפות ולא נעליים... צריך להגיע לאגם מוקדם בבוקר או מאוחר בערב ואנחנו הגענו בצהריים.
מהקרחונים נסענו לוואנאקה, רק שהנסיעה הייתה כל כך יפה שכל רגע עצרנו בדרך ולכן הגענו ממש מאוחר לפארק הקרוונים בוואנאקה. למחרת הלכנו לאגם ולמרכז העיר לראות מה עושים בוואנאקה, מה שהסתבר כמקום מלא בכל מיני אטרקציות יקרות, אנחנו ויתרנו. רונן החליט לעשות את הטרק של רוב רוי, כדי להגיע לטרק צריך לנסוע 30 ק"מ בכביש לא סלול, החלטנו שניקח את רונן לטרק ואנחנו ניסע לעולם הפאזלים. הנסיעה לטרק הייתה ארוכה ומאוד לא מסודרת ולכן החלטתי שאני לא חוזרת לבד עם הבנות בכביש הזה, אבל מה? הטרק לוקח בערך ארבע שעות, אז למרות חוסר הרצון בעיקר שלי ושל שירי הצטרפנו לרונן לטרק.
התחלנו את הטרק בהליכה במישור לאורך נחל, אחר כך עברנו גשר תלוי והתחלנו לטפס ולטפס ולטפס, בעצם כל הטרק הוא טיפוס לעבר קרחון רוב רוי המפורסם, בסוף הטרק מגיעים לתצפית יפיפיה, רואים עשרות מפלים וכמובן את הקרחון. הדרך חזרה הייתה מהירה וקלה, אין ספק שזהו אחד הטרקים היפים שעשינו, התחלנו את הטרק באחת עשרה וחצי בבוקר וסיימנו בחמש וחצי בערב.
ישר אחרי הטרק נסענו לסינמה פארדיסו בוואנקה, שזהו קולנוע קטן ונחמד שמה שמיוחד בו שאין בו כיסאות רגילים אלה ספות וכורסאות כמו בסלון בבית, מכל מיני סוגים וגדלים. הזמנו פיצות ונכנסו לראות את הסרט "רד", בהפסקה הפיצות חיכו לנו על השולחן חמות מהתנור. למחרת נסענו לעולם הפאזלים, במקום יש מבוך תלת מימד, חדרי אשליות והרבה שולחנות עם משחקי מחשבה, הבנות היו במבוך וכולנו נהנינו מחדרי האשליות ישבנו לפתור כמה ממשחקי מחשבה ללא הצלחה רבה. משם המשכנו לקווינסטאון.
מתגעגעת
ספי
***********************
השבוע נסענו לסלעים שקוראים להם הפנקייקים. כשהגענו הופתענו לגלות שהפנקייקים ממש לא נראים כמו פנקייקים, התאכזבנו והחלטנו שאין טעם לרדת אפילו אל החוף שבהם נמצאו. נסענו עוד קצת ושאלתי את אמא לאן הגענו היא אמרה לפנקייקים, נכון זה נשמע מוזר שעוד הפעם הגענו לפנקייקים אז זה לא אתם זה אנחנו, אנחנו התבלבלנו, פשוט הפנקייקים הראשונים לא היו הפנקייקים הם היו משהו אחר. הפנקייקים האמיתיים באמת נראו פנקייקים הם נראו כמו ערמות של פנקייקים, זה היה כל כך יפה. בתוך הסלעים חצבו בקטע קטן מדרגות ואם אתה מסתכל עליהם מרחוק זה מדהים. בתוך הסלעים של הפנקייקים היו בריכות, מין מפרצונים כאלה שעשו את המקום הרבה יותר יפה. אחרי הפנקייקים הלכנו לאכול במסעדה הודית טעימה. אחרי זה עברנו עם לוסי ליד צוות טלוויזיה (כל המקום מלא בצוותי טלוויזיה בגלל פיצוץ במכרה, במכרה נלכדו עמוק באדמה 29 אנשים, יש במכרה גזים רעילים ולכן אי אפשר להוציא אותם) ואמרנו שלום למצלמה רק הצלם ראה אותנו והוא אמר לנו שלום. הגענו לפארק קרוונים מתכוננים ליום החדש שיהיה מחר.
נסענו לארתור'ז פאס. שם יש סלעים ענקיים שאפשר לטפס עליהם. אני טיפסתי עם אבא על ערימת סלעים הכי גבוהה וזה אומר ממש ממש גבוהה שממנה נשקף נוף מדהים. אחרי זה אני שירי ואבא טפסנו לסלע השני בגובהו. הופתענו לגלות שיש ממש שביל למעלה, כי הסלע חלק מלפנים וחשבנו שרק מקצוענים יכולים לעלות עליו. במקום זה יש מסמרים מיוחדים בשביל לשים את החבל שאתה מטפס בסנפלינג.
למחרת נסענו לקרחונים, הקרחונים היו מדהימים. היינו בראשון. מרחוק הוא נראה מרשים ביותר למרות כל מה ששירי ואמא אמרו שרק שמתקרבים הוא מרשים, ומקרוב עוד יותר. בהתחלה הולכים ביער 10 דקות ואז מגיעים למקום שאפשר לראות את הקרחון מרחוק, הולכים בערך עוד 30 דקות עד שרואים את הקרחון מקרוב. אי אפשר לגעת בקרחון בגלל שאנחנו קרובים אבל לא מספיק (200 מטר מהקרחון). מהקרחון זרם נהר עם זרם ממש חזק. הקרחון שני היה גם ממש מרשים ואפילו אבא הצליח לגעת בו. בתחילתו היו אגמים בצבע טורקיז לא מהעולם הזה (וזה לא השתקפות כי השמים היו שחורים מעננים).
בוואנקה הלכנו לעולם שקוראים לו עולם הפאזלים. בעולם הפאזלים היו אשליות מדהימות. היו הרבה הולוגרמות וגם היו הולוגרמות תלת ממדיות מדהימות, היו הולוגרמות שאם אתה זז אתה רואה אותם בצורה אחרת לגמרי אבל אותו האיש. אחרי זה עברנו לאשליות, ראינו קיר שאם אתה מתקרב אליו אתה רואה אותו ישר ואם אתה מתרחק אתה רואה אותו עקום. או מיליוני פרצופים שאם אתה עוצם עין אחת אתה רואה את כולם זזים בבת אחת. החדר הכי מגניב היה שהרצפה עקומה לצד אחד והדברים שבתוכה לצד השני וזה אומר שהמים זורמים למעלה או שכדור סנוקר מתגלגל מעצמו למעלה על שולחן סנוקר, עמדנו בחדר וזה היה נראה כאילו אנחנו עומדים עקום לגמרי. בחדר היה כיסא על מסילה שאם אתה עולה עליו הוא פשוט עולה למעלה בכוחות עצמו כמו בירידה ונדנדה שעצרה למעלה.
בעולם הפאזלים היה את הטריק שהשתמשו בשר הטבעות, חדר בשיפוע שצריך ששני אנשים יעמדו כל אחד בקצה אחר של החדר ואז אתה רואה שאחד קטנטן ואחד ענקי כמו גונדולף בשר הטבעות. במקום עשיתי גם מבוך תלת מימדי קשה ממש שצריך להגיע אל ארבעת הגגות, הכחול, האדום, הצהוב והירוק ולצאת. את הגג הראשון עשיתי עם שירי ואת כל השאר לבד. העולם פאזלים היה מלא ישראלים מלא.
מתגעגעת
רז