ביי אוף איילנד וקפה ירושלים

בשבוע האחרון טיילנו בנורת'לנד הירוקה מלאת חופים יפים ועוצרי נשימה ועיירות ירוקות, הגענו ללי (Leigh), עיירה קטנה מאוד שממנה אפשר להגיע לגואט איילנד (Goat Island), האי גואט הוא אי מאוד קטנטן ששוכן ממש קרוב לחוף, כל המקום הוא שמורה ימית אחת גדולה, כמובן שניתן לצלול שם אבל מזג האוויר הקפוא אפשר לנו רק לטייל עם מעילים על החוף ולחפש דגים וצדפות.
מהאי גואט המשכנו לעיירה פאקירי (Pakiri) לראות את החוף הים המהמם שנמצא שם, אבל גם פה כמו שהבנתם טיילנו עם מעילים ודמיינו איך היה ניתן להעביר על החוף יום שלם עם שמש חמה וטבילה במים הכחולים, אך מכיוון שהמציאות אחרת המשכנו בדרכנו ונסענו דרך וואיפו (Waipu) למאטאקוהה (Matakoha) לפארק הקרוונים המהמם שחנינו בו. פשוט פארק באמצע כל הירוק הזה (שלא נגמר אף פעם), עם כבשים, פרות, נוף לים וכמובן גם טרמפולינה (כי אין כזה דבר פארק ללא טרמפולינה). המטבח בפארק היה מאובזר לגמרי ואנחנו גווענו ברעב...אז נכנסנו למטבח והפשלנו שרוולים, רונן צלה המבורגרים וטיגן צ'יפס, אני הבנות הכנו פלאפלים וסלט. (היה חסר כמובן חומוס או לפחות טחינה) אבל ברור לכם שלא נשארנו רעבים.
למחרת נסענו לאגמי קאי איווי (Lake Kai Iwi) האגמים בצבעי תכלת יפים, אך כרגע הם נמצאים ב"שיפוצים" כורתים את כל העצים מסביב ושורפים סביב האגמים (אלוהים יודע למה), זהו חלק מעבודות התחזוקה של רשות השמורות שם, כך שאפילו לא יכולנו להסתובב שם אז צילמנו ונסענו.
עצרנו בוואיפואה ביער הקאורי (Waipoua Kauri Forest) עצי הקאורי כיסו בעבר את כל צפון ניו זילנד אבל העצים המאסיביים האלה נכרתו בהמוניהם, וכיום נשארו מעט מאוד עצים בוגרים, עץ קאורי בוגר עשוי להגיע ל-60 מ', אז עשינו מספר מסלולים ביער בעקבות עצי הקאורי. ראינו את העץ העתיק ביותר בניו זילנד בן אלפיים שנה, צריך לראות כדי להאמין פשוט עץ ענקי קוטרו יותר מחמישה מטרים, זהו העץ השני בגודלו בניו זילנד. ראינו את ארבעת האחיות, אלו הן ארבעה עצי קאורי מחוברים. עשינו את מסלול היאקאס (Yakas) שבו יש את העץ השביעי בגודלו. התחלנו את הטרק במזג אויר מצוין אבל באמצע התחיל לרדת גשם אז הוצאנו את שכמיות הגשם שלנו (אלה הם שקיות ניילון שקונים בארבעה דולר שיש להן כובע וחורים לידיים) ונראנו כמו משפחה של רוחות רפאים מה שמאוד הצחיק אותנו אבל את העוברים והשבים הרבה יותר.
משם המשכנו צפונה והגענו לתצפית מדהימה ועוצרת נשימה על אומאפרה (Omapere) ואופונוני (Opononi), מהתצפית ניתן לראות את העיירות את הים ואת דיונות החול הממוקמות מול העיירות. פשוט גלויה, אתה מסתכל ובטוח שמישהו צייר את כל היופי הזה, לא נתפס שיש נופים כאלה במציאות, אז ירדנו לאופונוני ונשארנו לישון שם מול החוף בפארק קרוונים.
בבוקר החלטנו שמספיק להצפין ונסענו מזרחה לביי אוף איילנדז (Bay of Islands), זהו אזור נופש הכולל כמה עיירות הממוקמות על המפרץ והרבה איים קטנים, המים שם צלולים וכחולים והניו זילנדים נוהגים לנפוש שם בקיץ. יומיים קודם קיבלנו המלצה מתייר גרמני שפגש אותנו בפארק הקרוונים במאטאקוהה על פארק קרוונים השוכן על חוף הים בפאיהיאה (Paihia), הזמנו מקום לשני לילות ויצאנו לבדוק מה עושים. כמעט כל הפעילויות במקום קשורות במים, בחרנו להגיע להול אין דה רוק (חור בסלע ענקי בים) דווקא בסירת סילון, רק המעילים שקיבלנו לפני השיט על מנת לא להירטב הצחיקו אותנו, ארוכים ואדומים קצת כמו דייגים.
איך אפשר בלי טרק טוב, הרי רונן לא יפסיק להציק אם לא נלך קצת, אז למחרת רונן התחיל את היום בריצה של עשרה קילומטר בעודנו, שלושת הבנות ישנות עדיין את שנת היופי. כשהוא הגיע קמנו אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לראות את מפל הארורו (Haruru) צעדנו 10 קילומטר הלוך ושוב (לרונן זה כבר היה 20 ק"מ לאותו היום, וזה ממש לא הפריע לו, רק אני סיימתי בקושי). החלטנו לנסוע למסעדה בקריקרי (Kerikeri) בשם קפה ירושלים שקראנו עליה באינטרנט.
בקפה ירושלים חיכתה לנו הפתעה, האוכל היה טעים להפליא, החומוס, הפלאפל, השקשוקה והיחס הנפלא שקיבלנו. בעל המסעדה הוא ישראלי לשעבר הנשוי לניוזילנדית (שדוברת עברית רהוטה) ולהם שלושה ילדים מקסימים, הוא הזמין אותנו לביתו כדי שהילדים שלו ידברו קצת עברית. האירוח שלהם היה מדהים (כולל הרבה מאוד בירות, איך לא?) אני ורונן נשארנו עד מאוחר והבנות נשארו לישון שם. למחרת חזרנו לקחת את הבנות אך לא לפני שאכלנו ארוחת בוקר עם ג'חנון אמיתי וטעים מאוד (לא אכלתי כזה מאז הג'חנון של שולה עדן) אין מילים בפי, האירוח היה מעל ומעבר, לבנות זאת הייתה חוויה נהדרת לשחק עם ילדים ואפילו בעברית-אנגלית, בקיצור אם אתם קופצים לניו זילנד תעברו דרך קפה ירושלים, מאוד מומלץ.
המשכנו משם למפל הקשת (Rainbow Falls) ולבריכות הפיות (Fairy Pools), אחר כך נסענו לראסל (Russell) שהיא עיירה קטנה על חוף הים מול פאיהיאה ומשם הדרמנו לפארק קרוונים בפאנגאריי (Whangarei). לא לפני עברנו בשירותים המפורסמים שעוצבו בידי הונדרטוואסר בקאווקאווה (kawakawa). בזמן שאני כותבת שורות אלה רונן יצא לצלילות באיי פור נייטס (Poor Knights) הנחשב לאתר הצלילה בין עשרת הטובים בעולם, אני והבנות עשינו יום כיף, הלכנו בבוקר לבית קפה, ובעיקר נחנו וקפצנו על הטרמפולינה (כן, גם אני).
אם שמתם לב הפעם חרגתי ממנהגי וכתבתי ליד כל מקום גם את שמו הלועזי, זאת משום שאני לא מצליחה לזכור את שמות המקומות שאנחנו מבקרים בהם, זה די מתסכל, אז ישבתי עם הלונלי פלנט ועברתי על המסלול שעשינו כדי להיזכר בשמות, אחרת אין מצב שאוכל לזכור איפה טיילנו. רק שימו לב Wh מבוטא כאן כ"פ" לא דגושה.
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי
***************************
יצאנו מפארק הקרוונים לכיוון סירת הסילון, סירת הסילון היא סירה שנוסעת על המים מהר מאוד. שתינו שוקו וקפה וחיכינו לתור שלנו בסירת הסילון. כשחיכינו הלכנו גם לאי (מרכז מידע לתיירים) וגם טיילנו בין החנויות.
הסירה הייתה צבוע בצבע אדום עם ברק כחול, היו בה שתי שורות של מושבים והרבה מנועים. הלבישו אותנו במעילים דקים בכדי להגן עלינו מהמים ועל המעילים מצופי הצלה. נכנסנו לסירה עם עוד כמה אנשים ובדרך הנהג אמר שלום. אני ושירי התיישבנו כמובן מקדימה. התחלנו לנסוע במטרה לצאת מחניון הסירות, נסענו לאסוף עוד אנשים מרסל. ואז התחלנו את השייט.
הסירה נסעה מהר מאוד עד שהפנים שלי הפכו לקרחון. פעמים רבות עלינו על גלים וירדנו מהם במהירות, זה היה כיף מאוד וקצת מפחיד. הנהג אמר שאנחנו שטים לחור בסלע. בדרך לחור עצרנו לראות מגדלור שהביאו אותו מאנגליה, על רקע ירוק. לפני שראינו את החור נכנסנו למערה עם הסירה, המערה הייתה יפה וחשוכה. לאחר מכן שטנו לחור הנהג שט בתוך החור. החור זה חור שנראה כאילו המים יצרו באמצע האוקיינוס בתוך סלע.
לאחר מכן הלכנו לשוק איכרים, אבא קנה צדפות לאכול (איכס). נסענו לפארק קרוונים הבא שהיה על החוף ממש במקום חול היה דשא עם חנייה לקרוונים. ראינו סרט על מאורים (מאורים הם כמו אבוריג'נים גם הם המתיישבים הראשונים של ניו זילנד רק עם תווי פנים שונים).
ביום שלמחרת עשינו טרק של 10 קילומטר שבסופו היה מפל עם זרם חזק מאוד, הצטלמנו על רקעו של המפל. חיפשנו קיאקים בכדי לחזור איתם בנהר שהלכנו לצדו בטרק, ללא הצלחה.
היינו כמובן רעבים אחרי הטרק לכן הלכנו למסעדה ישראלית נחמדה עם מלצרים ובעל בית שמדבר עברית. אכלנו שקשוקה ופלאפל, במסעדה היה כתוב שלום בעברית ובאנגלית וגם היו הרבה תמונות של ירושלים. ראינו גם שלט שעליו היה כתוב משהו למטיילים הישראלים (תסתכלו בתמונות). לבעל הבית היו ילדים שדיברו קצת עברית אז הוא הזמין אותנו אליו הביתה (לממלכה הענקית שיש לו) שיחקנו עם הילדה במחבואים ובעוד משחקים הילדה הייתה נחמדה מאוד מאוד מאוד!!! היו לה שני אחים גם כן נחמדים, הם אוהבים לשחק טאקי. היה לנו כל כך כיף שם אז נשארנו לישון שם, בבוקר אמא ואבא באו כדי לאסוף אותנו ולפני שהלכנו אכלנו ג'חנון וקפצנו בטרמפולינה שלהם.
עשינו עוד טרק קצר שבתחילתו היה מפל, ועכשיו אני כאן כותבת לכם אחרי שהגענו לפארק קרוונים.
מתגעגעת
רז
***************************
התחלנו את היום בטרק של 10 ק"מ, 5 ק"מ הלוך, ו5 ק"מ חזור. התחלנו ללכת לעבר המפל. הייתה הליכה די קלה, לפעמים קצת עליות וקצת ירידות, אבל הרוב מישור. הגענו למפל נמוך, אבל שופע מים ברמות ענקיות. (אני לא מבינה מאיפה יש למפלים האלה כל כך הרבה מים! אני יודעת שזה מהגשם אבל זה כל הזמן זורם ולא מפסיק!) מהמפל ממשיכים המים לזרום לנחל שזורם לאורך המסלול וממשיך. חשבנו לעשות קיאקים לאורך הנחל, אני ממש רצית והתלהבתי, הלכנו לבדוק את העניין ומצאנו פארק קרוונים שאפשר להשכיר אצלו קיאקים. שאלנו אם אנחנו יכולים להשכיר שני קיאקים, אבל היא אמרה רק מי שישן אצלהם, בפארק קרוונים, יכול להשכיר קיאקים, אז ויתרנו וחזרנו לטרק, לעשות אותו בחזרה.
אבא אמר לי ולרז שנעשה את הטרק מהר כי אחר כך הולכים לאכול במסעדה. עשינו את הטרק יחסית מהר ונסענו לקריקרי לאכול במסעדה. (למשפחת לישה, קרי זה כמו שערן היה אומר קר לי שהוא היה יותר קטן..) הגענו למסעדה ישראלית, אכלנו ואני התפוצצתי, אבל היה ממש טעים! אחרי הארוחה נסענו לבית של בעל המסעדה.
אמא ואבא דיברו עם ההורים, ואני ורז שיחקנו עם הילדים. יש להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. הם ממש ממש נחמדים, אז נשארנו לישון שם, ואבא ואמא חזרו לפארק קרוונים. התעוררנו בבוקר ואכלנו ג'חנונים כולם ביחד (המשפחה ואני, רז, אמא ואבא). שיחקנו איתם עוד קצת והלכנו. נסענו שעתיים לפאנגארי, בדרך לפאנגארי עצרנו בעיר שיש בה את השירותים הציבוריים מאוד מאוד מפורסמים בגלל שמעצב ממש מפורסם עיצב אותם. המשכנו בנסיעה והגענו לפאנגארי. אכלנו פיצה וגלידה שהייתה ממש ממש ממש ממש טעימה!
הגענו לפארק קרוונים, אכלנו ארוחת ערב, התקלחנו, וכל מה שעושים בערב.. ועכשיו אני כותבת לכם.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי