אליס ספרינגס, אולורו, קובר פידי עד פורט אוגוסטה

באליס ספרינגס יש הרבה מה לעשות רק חבל שאין לנו מספיק זמן, נהנינו מאוד ממערב מקדונל, מהאולורו (אפילו שלא הייתה שקיעה או זריחה בגלל העננים) אין ספק שזהו מקום מרשים, אני לא ארחיב הרבה (יש הרבה כותבים בבלוג הפעם) חוץ מזה שבהחלט הייתי חוזרת לאליס ספרינג כדי להמשיך לטייל בכל המקומות של הספקנו. והדבר הכי חשוב בשעה טובה סיימנו את האאוטבק!!
מתגעגעת
ספי
***********************************************************************
היום הגענו לפורט אוגוסטה שהיא הגבול הדרומי של האאוטבק ולמעשה חותמת את הנסיעה באואטבק. הנסיעה באאוטבק רובה ככולה היא על Stuart Hwy שיוצא מדארווין שבצפון הטריטוריה הצפונית ועד אדלייד שבדרום אוסטרליה, אורכו כ- 3000 ק"מ. הכביש ברובו ישר ולעיתים ניתן לראות עשרות קילומטרים קדימה. אין ספק שמרחקים קיבלו משמעות אחרת במהלך הנסיעה באוסטרליה, שירי שאלה אותי היום כמה ק"מ יש עד לאדלייד (התחנה הבאה שלנו) כשעניתי לה 300 ק"מ היא אמרה: אהה צ'יק צ'ק, וזה מפיה של ילדה שבארץ לא מסוגלת לנסוע מבנימינה לתל אביב כי יש לה בחילות בדרך. הבנות התרגלו לנסיעה הארוכה והעבירו אותה במגוון פעילויות כגון שינה, שינה ושינה.
חווינו חוויות שונות ומשונות לאורכו (ונסענו את כולו). נתקלנו בלהקת ציפורים מתאבדות שהחליטו להתאבד על השמשה הקדמית שלנו, ספי ואני התכופפנו מהפחד וזה במהירות נסיעה של 120 קמ"ש (החוק מתיר 130 קמ"ש). בעצירה הבאה ראינו את אחת הציפורים בתוך הגריל של הרכב. נתקלנו בקנגורו שהחליט לחצות את הכביש בדיוק בזמן שעברנו בו, מיותר לציין שהוא לא הגיע לצד השני, הצמיג שלנו התעייף מהנסיעה והחליט גם הוא להתאבד, הוא דווקא הצליח והשאיר אותנו המומים ומודים לאלוהים שזה הוא ולא האח הקדמי שלו. עצרנו בעיירות שהאטרקציה המרכזית בהן היא תחנת הדלק ובדרך כלל מוכרים שם את הדלק הכי יקר (כי אין לך שום אפשרות אחרת). נסענו ממול למשאיות שנקראות Road Train וכשמן כך אורכן כל פעם שאחד כזה בא מולנו החזקתי את ההגה בכל הכוח וכשעבר על פנינו הרכב שלנו התנדנד מצד לצד (מפחיד לאללה). עקפנו משאיות כאלה שגם זו חוויה לא נעימה במיוחד אבל הכרחית. בקיצור כביש מדהים שכל אחד מאיתנו יזכור אותו בדרך שונה. הבנות לא יזכרו (ישנו) ספי תזכור את הנהיגה "הפרועה" שלי ואני? אני ממש נהניתי, גם מהנופים גם מהשקט וגם מזה שסוף סוף סיימנו אותו.
רונן
***********************************************************
שלשום הלכנו למערב מקדונל ועשינו כמה טרקים כרגיל. קמנו בבוקר והיה מאוד קר, גם ירד קצת גשם בגלל שעברנו את הקו הטרופי והגענו לחורף. היה נראה כאילו הגשם והעננים התפזרו ויהיה לנו יום נעים. התלבשנו בקצר ויצאנו לדרך.
לטרק הראשון קראו ערוץ אורמיסטון. כנראה שטעינו בקשר למזג האוויר, כשיצאנו החוצה קפאנו מקור, חזרנו לסרוליק התלבשנו עם ארוך ורק אז התחלנו. הלכנו בערך חמש דקות והגענו לאגם יפיפה עם חולות מדהימים ותתפלאו בלי תנינים כמובן שלא יכולנו לשחות מפני שהיה קפוא. חזרנו לנקודת ההתחלה והתלבטנו אם לעשות את הלוק אאוט בערוץ אורמיסטון, לבסוף החלטנו לעשות אותו אבל בלי להמשיך לטרק הארוך בגלל שבחזרה יש קטע של הליכה במים.
כדי להגיע ללוק אאוט צריך לעלות ולעלות מלא מדרגות. אני הייתי ראשונה ורצתי את כל המדרגות תוך כדי שאני נצמדת לצד שמאל כדי להיזהר שלא ליפול מההר. צעקנו דברים אחד לשני מפני שהיה הד והיה מאוד כיף לשמוע את ההד הזה. לקח בערך 15 דקות להגיע לשם. הלוק אאוט היה מהממם רואים משם את האגם שראינו מלמטה ואת הנוף הירוק וגם הרים יותר גבוהים מהיכן שעמדנו עם סימנים של מים שהגיעו לשם עד לפני מיליוני שנים. אמא אמרה לי ולשירי שהם ראו מערה בדרך וכנראה שאנחנו פספסנו אותה. בדרך חזרה אמא הראתה לנו את המערה ואני הצטלמתי שם.
לפני שנסענו אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו.
במקום הבא לא היה ממש טרק אלא רק מקום להסתכל בו, קראו לו אלרי קריק ביג הול. שם גם היה אגם. האגם היה גדול ואז לאט לאט הוא נהיה צר כי מי שני צדדיו עמדו שני הרים (תוכלו לראות תמונה אמיתית באלבומי התמונות שבצד הבלוג). התיישבנו על החול ואז הבחנו בקבוצה שנכנסה לאגם. אמא אמרה שהם בטח קופאים מקור, אשה אחת מהקבוצה אמרה לנו שהם צריכים להתקלח ושהם קופאים מקור. הלכנו לפינה אחרת כדי לראות את הנהר מזווית שונה, וגם שאמא תצלם אותנו מרחוק. אמא נשארה איפה שהיינו. אחרי שהיא צילמה אותנו האשה ואמא דיברו, והאשה אמרה שהם בטיול של 14 יום והם כבר עברו 8 ימים. אמא סיימה לדבר איתה והתקרבה אלינו אני ושירי מצאנו 3 חיפושיות משה רבנו ניסינו למצוא עוד אבל לא הצלחנו, גם ראינו חיפושית בצבע שחור צהוב שהולכת די מהר אבל ניראת כאילו היא בהילוך איטי בסרט, תולעת ענקית ומאוד מאוד מאוד מאוד מגעילה!!! כאן סיימנו והמשכנו למקום הבא.
בדרך למקום הבא ישנתי כנראה הייתי שפוכה. האדמה של הטרק הבא שייכת לאבוריג'נים. שילמנו על הטרק והתחלנו אותו הוא נמצא בתוך נחל יבש. התחלנו ללכת ואבא אמר שיש במקום אריות אני ושירי נבהלנו אבל הוא אמר שזה אריות קטנים, שירי שאלה אם הם לא יכולים לגדול אבל אבא אמר שהם אריות ננסים אני ושירי התחלנו להאמין לו כי הוא אמר שהוא ראה אחד אבל הוא ברח כל פעם ששירי אמרה לאמא שאבא ראה אחד אז אבא התפוצץ מצחוק אז הבנו שזה לא אמיתי. כשהגענו ראינו הר שהמים הפרידו לשני חלקים ואומרים שב-12 השמש בדיוק באמצע החור שנוצר. שחזרנו אכלנו ארטיק ומשם הלכנו לפארק קרוונים.
אתמול סרוליק היה צריך לעבור טיפול, לא טסט אלה טיפול שהחברה שיצרה את סרוליק מחייבת לעבור אחרי כמות קילומטרים רבים.
הגענו למקום השארנו את סרוליק בחנייה ונכנסנו. אמא ואבא מילאו טופס, אני חושבת בקשר לבעיות של סרוליק אבל אני לא בטוחה. אבא הלך עם זה שקיבל אותנו ואנחנו ישבנו במקום שממתינים בו, יותר נכון סלון פרטי מפני שהיה בו טלוויזיה, מקרר עם חלב, קומקום, עוגיות, קפה ותה וכפיות, ספה נוחה שאף אחד לא ישב עליה, ההרגשה הייתה כאילו חזרנו למגנטיק איילנד לבית שקיבלנו. אבא חזר, ראנו טלוויזיה, שירי הכינה לה תה. אחרי הרבה זמן של טלוויזיה האיש שקיבל אותנו אמר לנו שהם לא ידעו איזה שמן צריך לאוטו אבל עכשיו הם יודעים והם מחכים שהוא יגיע.
המזכירה (אני חושבת) שאלה אותנו עם אנחנו יודעים שיש סרטי ילדים, היא הוציאה את הסרטים והיה שם צ'רלי וממלכת השוקולד ועוד סרט עם פינגווינים, שכחתי איך קוראים לו וראיתי אותו מלא פעמים ועוד סרט שאני לא מכירה. בחרנו צ'רלי בממלכת השוקולד בגלל שתמיד כיף לראות אותו מחדש. הודיעו לנו שסיימו את הטיפול בדיוק במתח, שהילד האחרון לפני שוולי וונקה שאל עם מי נשארנו נתקע בטלוויזיה והעובדים קטנים שלו העבירו ערוצים.
לקחנו את סרוליק והתחלנו לנסוע לעבר אולרו. בדרך עצרנו ליד ימת מלח ואני ואבא ירדנו לראות אותה והחלטנו לעשות את הטרק שלה בחזרה.
המשכנו וכשהגענו לאולורו אבא הלך לשלם על הפארק קרוונים ואז נסענו לאייריס רוק שזה סלע אדום וענק שקדוש לאבוריג'נים, האבוריג'נים מבקשים לא לעלות עליו אבל אפשר. אבא רצה לעלות עליו אבל גם אתמול וגם היום ירד גשם אז המסלול היה סגור. חנינו את סרוליק מול הסלע וחיכינו לשקיעה, למרות שדי היה בטוח שלא ניראה את השקיעה מפני שהיו עננים. הסלע מחליף צבעים גם בשקיעה וגם בזריחה אבל אם השמש לא מאירה אז אין צבעים. הסלע בגשם הופך ללבן ובזריחה ובשקיעה לכתום בוהק שזה יותר יפה, ברור!!! את השקיעה לא ראינו אבל צילמנו את הסלע חזרנו לפארק קרוונים והלכנו לישן.
מתגעגעת
רז
*************************************************************************
היינו באולורו באייריס רוק כמו שרז סיפרה. בבוקר נסענו שוב לאייריס רוק וראינו את הזריחה שממש לא הייתה משהו.. כל העננים הסתירו את השמש ולא ראינו איך הסלע נהיה אדום כמו בתמונה המהממת שראינו.
התחלנו בטיולים, הטיול הראשון היה ממש יפה. הוא היה 2 ק"מ וקראו לו מאלה. בגלל שירד גשם היה בסופו של הטיול מפל יפה ובריכת מים. הטיול השני היה 1 ק"מ וקראו לו אממ.. לא זוכרת. ובסופו הי גם מפל מהמם. (אם אתם רוצים לראות אז יש תמונות.) הטיול השלישי היה גם יפה אבל לא היה משהו. הוא היה 3 ק"מ והיה בהרי קוטה ג'וטה וקראו לטרק ערוץ וואלפה. הטרק היה עם מלא סלעים ובריכות שצריך לדלג מעליהן. הסלעים היו ממש מחליקים כי ירד גשם אני החלקתי כמה פעמים ופעם אחת נפלתי עם המעיל לתוך שלולית.
אחרי הטיולים המשכנו לנסוע אל עבר קובר פידי, אבל אי אפשר לנסוע בחושך באאוטבק אז הגענו למרלה שזה חניון הקרוונים הראשון שלנו במדינת דרום אוסטרליה.
בבוקר נסענו לקובר פדי, העירו אותי ואת רז כשהגענו, והלכנו למכרה אופל. הסתובבנו במכרה ראינו איך הם שואבים את החול למעלה. (שכחתי לספר, בגלל שבקיץ בקובר פדי 50 מעלות אז יש שם בתים ועוד כל מיני דברים שהם מתחת לאדמה) כשסיימנו הלכנו לחפש אופל ואני מצאתי חתיכת אופל גדולה אבל אמא חשבה שזה פלסטיק אז היא פוררה את זה אבל מצאתי עוד חתיכה קטנה.
אחרי שסיימנו עם האופל הלכנו לבית שנמצא מתחת לאדמה ויש שם גם בריכה מתחת לאדמה. את הבית חפרה מזמן איזה אישה עם הידיים ואז הצטרפו אליה עוד שתי נשים שעזרו לה להשלים את החדרים האחרים של הבית.
המשכנו לישון אני ורז כשאבא נוהג ואמא לידו. הגענו אחרי הרבה זמן לפורט אוגוסטה. ואני ואבא מצאנו חדר משחקים עם מלא מכונות אבא נתן לכל אחת דולר והלכנו אליו אני ורז.
מתגעגעת ואוהבת מאוד מאוד מאוד
שירי