גולד קוסט, הפארקים ויום הכיפורים

הבנות כבר חודשיים חולמות להגיע לגולד קוסט, זהו גן עדן לילדים, וחור בראש להורים. קנינו כרטיסים לארבעה פארקים, וכמו ישראלים טובים ניצלנו כל דקה ודקה. כל יום הגענו בשעת הפתיחה ויצאנו בשעת הסגירה. אין לי מושג מה יותר קשה כל היום להסתובב בפארקים או לעשות טרקים בטבע, מה שבטוח כל יום חזרנו הרוגים לשמוליק, הבנות היו בעננים.
היינו בעולם החלומות, עולם הסרטים, עולם המים (מתקני מים ומגלשות) ובעולם הים. אין ספק שעולם הסרטים הוא היפה ביותר והמרשים ביותר לכל הדעות (גם של סבתא רחל). עולם החלומות אכזב אותנו קצת, לדעתי בגלל שכל הזמן השוונו אותו ליורו דיסני בפריז, אפשר היה לוותר עליו לדעתי (אבל לא לדעת הבנות). המופע הכי מרשים שראינו היה של הדולפינים, בעיקר מפני שהזכיר לי את המופע בדולפינריום כשהייתי קטנה.
אחרי ארבעה ימים מפרכים נסענו צפונה לכיוון הרווי ביי, לצורך מנוחה ויציאה לפרייזר איילנד. הגענו ביום שישי בצהריים, סבתא רחל החליטה לצום, והבנות ישבו ללמוד (כן גם ללמוד צריך לפעמים). היום עשינו טיול על החוף וראינו דולפינים מקפצים להם ליד החוף ושטים לכיוון האוקיאנוס. כמובן שהכל פה מלא בתוכים מה שאומר שרונן בכוננות מצלמה.
אצלנו יום הכיפורים הסתיים ושירי פינקה את סבתא בסלט, קפה ועוגיות. זהו, מחר אנחנו יוצאים לשיט לראות לוויתנים...
ביי ביי
ספי
********************************************
אז ככה, הפעם אני אפרט. ביום שני התחלנו להסתובב בפארקים, (פארקים כמו יורו דיסני) הסתובבנו אתמול בעולם החלומות (דרימוורלד). נכנסנו אל החנייה עם שמוליק וראינו תור ע – נ – ק – י !!!! חשבנו לעצמנו שנעמוד שם שעות ולא נכנס לפארק, (הפארקים נפתחים ב-10 בבוקר ונסגרים בארבע וחצי אחר הצהריים), אבל מסתבר שבגלל שיש לנו כרטיסי וי.אי.פי אז נכנסנו צ'יק צ'ק, התחלנו להסתובב, ות'אמת היה ממש דומה ליורו דיסני בפריז.
אבא ורז ישר קפצו לבניין בגובה כמו מאתיים פעמים אבא, עולים עד למעלה מחכים שתי דקות ובלי שאתה שם לב מורידים אותך ב-160 קמ"ש למטה. אני ואמא חכינו למטה, סבתא חזרה בגלל שהיה כתוב שזה לא טוב לאנשים עם בעיות גב. בדיוק שסבתא ירדה באה הרכבת שמסתובבת סביב כל הפארק אז עלינו עליה. הסתובבנו חצי סיבוב, חיכינו עשר דקות בתחנה המרכזית ובסוף החלטנו לרדת ולמצוא את אבא ורז כי חשבנו שהם כבר ירדו והם מחפשים אותנו.חיפשנו אותם ולא מצאנו, אז אני וסבתא הלכנו לחכות בתור של מתקן ואמא נשארה לחכות.
כשהיינו באמצע התור אבא ורז חזרו ורז עקפה את כולם ובאה אלינו. לפני ששלושתנו עלינו אבא בא ולקח לנו את הסווצ'רים ואת הנעלי ספורט והגרביים בגלל שזה מתקן שאתה שט בסירה ובסוף יש ירידה תלולה ואחרי הירידה משפריצים עליך מלא מים. כשעלינו אני ורז צרחנו כבר בעלייה כשראינו לאיזה גובה הסירה עולה. כשיצאנו אכלנו את הכריכים שהכנו בבוקר והמשכנו להסתובב.
ראינו גלגל ענק מרחוק שמסתובב מהר, אז אמרנו שאין מצב שאנחנו עולים על זה, אבל כמובן רז אמרה שהיא תעשה את זה. הלכנו למתקן עם קרונות שמסתובבים מהר ובאוויר, אני ורז עלינו עליו והיה ממש מפחיד, כמעט קרעתי לרז את החולצה. בסוף מסתבר שזה היה הגלגל ענק שהסברתי עליו מקודם. רז עשתה עוד פעם את הגלגל ענק ואני אמא וסבתא עשינו מתקן לא מפחיד. ראינו מתקן שצריך לירות אחד על השני, רצינו ללכת אליו אבל בדיוק באה קבוצה ענקית אליו אז לא עלינו.
הלכנו להסתובב וראינו מתקן של גלישת גלים ואני ורז ממש רצינו ואבא בא גם, אז נרשמנו שלושתנו וחיכנו חצי שעה, כהגיעה השעה שלוש הלכנו לגלישת גלים ובהתחלה לא הצלחנו ממש, אבל אחר כך אני הצלחתי ממש הרבה זמן, בסוף גם רז ואבא הצליחו.
קנינו צ'יפס והלכנו לראות מה עם המתקן שראינו ומסתבר שזה בין המתקנים הכי מפחידים כי זה רכבת הרים בשכיבה בחושך, אז ויתרנו. הלכנו לשמוליק ואחר כך נסענו לפארק הקרוונים ואכלנו ארוחת ערב, אני ורז הלכנו אחרי הארוחה לג'מפינג פילו ולהתקלח.
ביום שלישי הלכנו לעולם הסרטים תקראו אצל רז את הפירוט, ביום רביעי הלכנו לעולם מים שקוראים לו רטוב ופראי (ווילד אנד ווט). ישר כשהגענו הסתובבנו ומצאנו מקום לשבת. אני ורז ישר התחלנו במתקנים. היתה שם מגלשת מים בצורת גלים וצריך לשכב על מזרן, והגלישה במגלשה היא תחרות אני הגעתי למקום השני ורז לשלישי.
הלכנו למגלשת מים אחרת חיכינו בתור יותר מחצי שעה והיה ממש שווה לחכות אתה מתגלש במהירות איזה שתי דקות, זה היה ממש ארוך. חזרנו עם אבא למקום הישיבה החדש שלנו שהוא כמו על חוף, זה היה הרעיון אבל בעצם זה נחל כזה שאתה שט בו עם אבובים ויש תחנות ואנחנו היינו מול התחנה המרכזית (כי היה שם אגם).
הלכנו אל מגלשת אבובים שלא הייתה בכלל מפחידה, אחר כך עברנו למגלשת מים שהיא בקו ישר, זה היה ממש ממש מפחיד, אתה חושב שאתה הולך לשבור משהו. התגלשנו עליה עוד כמה פעמים והמשכנו הלאה, הגענו למגלשה שקוראים לה טורנדו והיא עם אבובים, הייתה שם ירידה תלולה וזה הרבה יותר מפחיד, אחרי הירידה התלולה היה פתח ענק שאתה עולה יורד, עולה יורד, עולה יורד ועובר דרך מפל מגיעים לבריכה והמתקן נגמר, עשינו אותו פעמיים, אכלנו והתחלנו לעשות את הסיבוב עם האבובים, לסיום קנינו גלידה ועשינו שוב את המתקן הראשון והלכנו.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד
שירי
********************************************
יואו איזה כיף רכבות הרים, מגדלים גבוהים, עולמות שונים ומשונים איזה כיף!!!!!!!!!!!!
ביום שני הלכנו לעולם החלומות, המתקן הראשון שעשיתי היה זריקה ענקית - אני ואבא חיכינו בערך 20 דקות בתור כדי להגיע לדבר המפחיד הזה. הושיבו אותנו על כיסאות שמחוברים למין מרפסת קטנה שמחוברת למגדל שבערך בגובה יותר מחצי מגדלי עזריאלי. התחלנו לעלות לאט לאט עד לקצה המגדל ואז ברגע שאתה עולה אתה מתחרט שעלית כי אתה מבין איזה גובה זה. היה נוף מדהים. חיכינו למעלה קצת יותר מ-3 דקות ואז בלי ציפייה ובלי אזהרה וכמובן בלי תכנון אתה יורד מהמגדל ב-160 קמ"ש, ברגע שירדנו הרגשתי שהלב שלי נפל כל כך חזק עד שהוא קיבל תנופה כל כך חזקה עד לקצה השני של העולם והלך לעשות שופינג בניו יורק. בקיצור היה כיף. סיימתי עם המגדל ועברתי לחצי התור בסירות עם סבתא ושירי (הם חיכו שם אחרי שעליתי למגדל).
ירידה תלולה ישר למים- ישבנו בסירות דמויות לבול עץ והתחלנו לנסוע. אני ושירי התחלנו לצרוח עוד לפני שהגיע הירידה מפני שהבנו גם כאן איזה גובה זה. בהתחלה הייתה ירידה קטנה לעומת מ שתכננו לעבור, גם שם צרחנו. בירידה הגדולה היה מפחיד נורא אבל לא יותר מהמגדל. כאן הרגשתי שהלב שלי רק הלך לראות תולעים זוהרות בניו זילנד.
גלגל חצי ענק- הגלגל הזה היה יותר קטן מהגלגל הרגיל וגם הוא עלה בהדרגה. לא חשבנו שהמתקן כזה מפחיד כי ראינו רק את הסוף. המתקן לא נראה כזה מפחיד אבל לאט לאט עולה, וזה פשוט נהיה סיבוביאדה מהירה ולכן הלב שלי רק עשה טיסת פנים מהחוף המזרחי לחוף המערבי באוסטרליה ובחזרה. אני עליתי עוד פעם ושירי עלתה עם אמא למתקן אחר שלא נראה כיף בכלל הם פגשו את לים וברוק שפגשנו בפארק קרוונים ליד הגולד קוסט ושיחקנו איתם טאקי (איפה שהיו התוכים).
גלשנים עם זרם חבל על הזמן- קנינו צמידים לשעה שלוש וחיכינו מול הזרם החזק של הבריכה התלולה והגלשנים הנסחפים אחורה. שהגיע תורנו הכניסו אותנו, חילקו אותנו לשתי קבוצות אחת של חברים שנראה לי שהיו בערך בגיל 16 והקבוצה שלנו עם איזה ילד מעצבן, אני, שירי ואבא. המטרה היא להישאר כמה שיותר זמן על הגלשן בלי להיסחף עם הזרם החזק. הילד היה ראשון, אבא שני, אני שלישית ושירי רביעית. בהתחלה לא הצלחתי אבל בהמשך קצת השתפרתי. הילד כל הזמן צעק וניסה להדריך אותנו וברוב הפעמים עשה תור פעמים עד שהמציל שרק לו והוא נפל מהגלשן וחזר עם הזרם. וכאן הלב שלי נשאר לבלות עם המשפחה שלו בבית וגם הוא קצת הלך ברגל לטייל על החוף המזרחי.
רכבת אופנועים- הרכבת הייתה כייפית וקצת מפחידה. רק אני ואבא עלינו. עלינו על קרונות שדמו מאוד לאופנועים אני ואבא היינו בקרון הראשון. כל שני אופנועים היו צמודים זה לזה ורק לנמוכים היתה עגלה שכאילו נמשכת אחרי האופנוע והם גם היו הכי בסוף. היה כיף וקצת מפחיד כמו שאמרתי בהתחלה והלב שלי עוד הפעם הלך לטייל בניו זילנד אבל הפעם לשחות עם דולפים או כרישים או כלבי ים או לווייתנים.
נמרים- הלכנו לראות נמרים אבל לא הגענו בזמן בשביל ההופעה. היה נמר לבן וגם היה נמר כתום עם פסים שחורים ועוד כתום אחד עם פסים חומים.
צילומים במערב הפרועה- במערב הפרועה הצטלמתי בחור שכתוב בצדדיו ומעליו ומתחתיו שמבקשים עלי 5,000$, וגם בחור של כאילו אני מאחורי סורגים שנפתחו במיוחד לראש שלי, היה עוד חור שלא הצטלמתי בו אבל היה כתוב שם שזה החור שאח של לני הצולע עשה כדי להוציא אותו מהכלא אבל לני בסוף נשאר בכלא.
ביום שלישי היינו בעולם הסרטים. הכניסה היתה מרשימה, הכל נראה כמו בסרטים ישנים. בכניסה היה פיצול לרחוב כמו של פעם ובו בניינים שנראו כאילו בנו אותם בשנות השישים, בתוך הבניינים היו חנויות של כל מיני דברים של סרטים, כמו דימדומים, סופרמן, בטמן, הרי פוטר ועד ועוד.
היינו אני, אבא, סבתא, אמא ושירי במתקן של סירות. שטים לאט לאט, עולים, אחרי זה נופלים למים בבום. (כמו המתקן שהיינו בעולם החלומות). היה כיף מצחיק ורטוב ביותר.
אני ואבא עשינו מתקן של סקובידו שלקח לו שנים ואולי אפילו מאות שנים להיפתח (אולי לנצח קצר). כשנכנסנו היה נדמה שנכנסנו לטירה, באמצע הטירה עמדה מזרקה יפה שארבעה פסלים של יצורים מוצאים מים מהפה שלהם. כשסיימנו את התור נכנסנו לבניין והיה נדמה ששדים תכף ייטרפו אותך וכל מיני יצורים תכף ייתפסו אותך. נכנסנו עם הקרון למין כלוב ואז היטלטלנו בכלוב. נסענו כאילו אנחנו תכף עומדים ליפול, היה כיף!!!
היינו בעוד מתקן, אני, אבא, שירי נכנסנו וחיכינו בחדר דמוי ספרייה ישנה, נכנסנו לעוד חדר שהוא היה כמו קולנוע ושידרו לנו סיפור על בטמן שלא ממש הבנתי. אחרי זה עברנו לחדר והרגשנו כאילו אנחנו זזים עם המסך, זה היה מגניב!
ראינו הצגה של מכוניות עם תפאורה מהממת זה היה הדבר היפה ביותר שראיתי עם מכונית אי אפשר לתאר את זה, הם נסעו על הצד ונסעו במהירות אדירה, עשו סיבובים מרשימים ועוד כל מיני פעלולים עוצרי נשימה.הייתה גם תהלוכה של כל הדמויות המצוירות הקיימות. לסיכום היה מרשים, כיף, ומפחיד קצת.
ביום חמישי היינו בסי וורד (עולם הים) היה מדהים.
בהתחלה חיפשנו את המופע של אריות הים. כשמצאנו ניסינו למצוא מקום טוב ואז כשהתחיל המופע נדהמנו. אריה הים נראה כמו כלב ים רק שחור, נראה לי שזה ההבדל היחיד ביניהם הם נראים אותו דבר ואוכלים דגים, מה שונה? היו שלושה אריות ים שניים גדולים ואחד קטן. הם עשה פעולות כמו בן אדם ואפילו חלקן מרשימות יותר משלנו: למחוא כפיים, לשים כדור על האף, להחליק על הבטן, להתגלש במגלשה, לשוט בסירה וכמובן לאכול דגים, להגיד לא עם הראש ואפילו לדבר בארית ימית שזה ענראדונוואהכברקדענלךצ או רררר......א או משהו כזה. בסוף המופע אריה ים יצא לבד עם שלט על הצוואר שהיה כתוב בו "הסוף" ואמר: ררררררראאאאאאאאמ. והכי מדהים שהכול משולב בהצגה.
הלכנו לראות כרישים וגם נגענו בכוכבי ים שהם מחוספסים נורא יותר נכון עם קוצים קטנים שלא דוקרים בכלל, וגם נגענו בצדפות ובעוד משהו רכרוכי ומגעיל נורא (זה מקום מיוחד שאפשר לגעת בכל מיני חיות) שירי גם נגעה בדג עם ראש גדול וזנב.
המופע השני שראינו היה של דולפינים. הם עשו סלטות באוויר והשיטו את המאלפים שלהם יותר מהר מגלשנים ואמרו שלום עם הזנב ואחד אמר עם היד (שזה הסנפיר שלו) שלום, זה היה מופע מרתק שצולם ומתועד כמובן.
הלכנו לאכול, וזכינו כובע של אוסטרליה בדוכן אחד, ובדוכן אחר לא השגנו כלום. המשכנו לרכבל, הנוף לא היה משהו אבל חלקו היה יפה. התאכזבנו שכמה מהתקנים היו סגורים. עשינו אבא, שירי, סבתא ואני עוד רכבת מים קטנה עם ירידה פחות מפחידה ממה שכבר עשינו, היה כיף ברכבת אבל קצת קצר.
בסוף ראינו הופעה של פירטים בשילוב התעמלות קרקע היה יפה.
מתגעגעת מאוד
רז