הוביטון, הרי געש ו-18 שנות נישואין

ביום שני התחלנו להדרים לכיוון אוקלנד, בדרך עצרנו בוואיפו כדי לראות תולעים זוהרות במערה, נכנסו עם פנסים, ואכן מצאנו כמה מושבות של תולעים זוהרות. בכניסה למערה נמצא שדה ירוק ענקי, היו שם כמה משפחות שעשו שם פיקניק אנחנו וויתרנו על הפיקניק והמשכנו לאוקלנד לפארק קרוונים.
באוקלנד עלינו לסקיי טאוור שזהו המגדל הכי גבוה באוקלנד לראות את הנוף הנשקף ממנו. למי שמעוניין להיפרד ממאתיים דולר ייתנו גם לקפוץ מהמגדל. אנחנו ויתרנו, אבל הנוף הנשקף מהמגדל היה מדהים! אכן מלמעלה אוקלנד מרהיבה. לאחר שגם נכנסנו לחנות כלי בית מהממת (כמובן רק להסתכל) החלטתי שאני מתחילה לחבב את אוקלנד.
אחר הצהריים יצאנו מאוקלנד והמשכנו דרומה לכיוון מאטאמאטה הגענו ישר לפארק קרוונים עם בריכות חמות, יש לציין שניו זילנד מחייכת אלינו בימים האחרונים והוצפנו בימים עם שמש ללא גשם, אז כמובן שהבנות שמו בגד ים וישר קפצו למים, אחריהן רונן ואני. הבריכות היו שוממות מאדם ורק ארבעתנו עברנו מאחת לשניה, כך בילינו את אחר הצהריים.
ביום רביעי קמנו בבוקר ונסענו לחוות הכבשים אלכסנדר שם צילמו את הוביטון (העיר של ההוביטים משר הטבעות) הרבה אני לא ארחיב (שירי ורז פרטו לפרטי פרטים) רק שהסיור היה נהדר, במיוחד בגלל שהתחילו לשחזר מחדש את כל המקום. לאחר הצילומים פירקו את כל הסט ועכשיו יש להם אישור לבנות הכל מחדש, ואכן המקום מדהים. רק מה? החתימו אותנו שאסור להעלות אף תמונה לאינטרנט, ניתן לצלם לשימוש פרטי בלבד אבל אסור לפרסם.
המשכנו לעבר טיראו עיר קצת מוזרה עם הרבה פיסול מפח ברחובות, עצרנו לראות את הכלב והכבשה הענקיים שבתוכם נמצאים מרכז מידע לתיירים וחנות מזכרות, המשכנו לכיוון רוטוראה ולפני שהגענו עצרנו בזורב, כדי שהבנות יעשו זורבינג, למי שלא יודע זורבינג זה להיכנס לכדור גדול עם מים ולהתגלגל בתוכו במורד הגבעה, הבנות נהנו מאוד למרות שכל העניין לוקח כמה שניות בלבד. המשכנו לפארק קרוונים ברוטרואה שנקרא בלו לייק, פארק מדהים בלב הטבע.
בחמישי בבוקר התעוררנו עם קריאות שמחה וגשם של בלונים, הבנות התעוררו מוקדם והפתיעו אותנו לרגל יום הנישואין שלנו. הן דאגו לקפה, לארוחת הבוקר, להרבה ברכות, אפילו מתנות הן הספיקו לקנות לנו בלי שנדע, (הן תיחמנו אותנו בסופר) ממש פינוק אמיתי. מרונן קיבלתי שרשרת יפה שהוא הספיק לקנות בטיראו מבלי שאשים לב (למי שתוהה אני שכחתי לקנות לו מתנה), התחלה של יום כזה לא יכולה להיות מאכזבת ואכן זה היה יום בלתי נשכח...(ותודה לכל המברכים והמברכות)
רוטורואה נמצאת באזור תרמי פעיל מאוד, יש בו גייזרים, מעיינות חמים ובריכות בוץ, לכן העיר מסריחה בטירוף ונקראת גם "עיר הפלוצים". התחלנו בסיור בפארק לראות את הפעילות הגעשית שם, בשנת 2003 הייתה בפארק התפרצות געשית וכל המקום כוסה בבוץ. מסריח מאוד להסתובב ברוטורואה אבל בפארק היה מסריח עוד יותר, ראינו הרבה בריכות חמות מבעבעות וגם בריכות בוץ ובורות עם עשן, הפארק מלא בפעילות תרמית מה שמדהים שיש שאנשים שגרים ליד הפארק ומהחצר יוצא להם עשן ככה סתם מהאדמה.
משם המשכנו לכפר מאורי בשם טה פאקארווארווה, התחלנו בסיור מודרך בכפר וקיבלנו הסבר על חיי המאורים. ראינו שם פעילות תרמית והרבה בריכות מבעבעות. הסבירו לנו איך מבשלים "האנגי" שזה סוג של תבשיל מאורי שמה שמיוחד בו הוא אופן ההכנה, מאחר והכפר גדוש בפעילות תרמית האדמה חמה מאוד, אם חופרים בור ומכסים אותו לוכדים את החום באדמה. שמים את התבשיל בסיר לבישול איטי וארוך כשהחום שעולה מהאדמה מבשל אותו. ראינו מופע ריקודים מאורים, אכלנו תירס שהתבשל בהאנגי והכי חשוב ראינו את הגייזרים מתפרצים. היינו בכפר שלוש שעות כולל מסלול הליכה קצר ונהנינו מכל רגע.
משם נסענו למבוך תלת מימדי שכולו מעץ באורך 1.7 ק"מ, בהתחלה הבנות הצליחו לצרף אותי ואת רונן אבל לא לקח הרבה זמן עד שהן התרוצצו במבוך כמו עכברים ואנחנו שתינו קפה עם עוגיות על הדשא. סיימנו בחמש אחר הצהריים במבוך אבל מחשיך פה רק בשמונה וחצי בערב, אז המשכנו בטיולים. נסענו לסיבוב באגמים עצרנו באחד האגמים המדהימים הבנות האכילו את הברווזים וגם ברבורים שחורים ויפים הצטרפו לארוחה. היו שם כמה מקומיים שטיילו עם הכלבים שלהם ושטו בסירות פגשנו שתי ילדות שגרות על האגם ושטו בקאנו, פשוט מקום מדהים לגדול בו.
משם נסענו המשכנו לאגם נוסף בשם טאראוורה ומצאנו תצפית מדהימה המשקיפה גם על האגם וגם על הר הגעש טאראוורה שבשנת 1886 התפרץ. פשוט סיום מושלם ליום כל כך עמוס בחוויות.
היום רונן החליט שהגיע הזמן לטרק (מאחר וכבר יומיים לא עשינו טרק) הוא מצא את הטרק הכי מפרך באיזור, אז נסענו לריינבו מאונטן שהוא הר בגובה 742 מטר ועלינו עד לפסגה, הטרק באורך שניים וחצי קילומטר אבל בעלייה מאוד תלולה, המאורים קוראים לפסגה"פסגת הקשת בענן" וממנה נשקף נוף פנורמי מדהים של כל האזור, אגם טאופו, ופארק טונגארירו. לפסגה הגעתי מעולפת ובלי אויר הבנות לעומת זאת הגיעו בדילוגים.
ניו זילנד מהממת ומפתיעה כל יום מחדש, אין סוף לפעילויות שניתן לעשות פה...
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי
*********************************
היי
התחלנו את היום בנסיעה מהירה להוביטון (מי שלא ראה את שר הטבעות לא יבין על מה כתוב פה..) הוביטון היא עיר בתוך שר הטבעות שגרים בה ההוביטים. נסענו וקנינו כרטיסים ומייד עלינו למיניבוס. עברנו בדרך לאסוף עוד אנשים, היו איתנו זוג מאוסטרליה, שתי בנות גדולות מיפן ושלישיה ממלזיה. צילמו את שר הטבעות בתוך חווה ענקית!!! החווה היא יותר מאלף דונם! נכנסנו בתוך שער לתוך מקום הצילומים, מי שראה את המרוץ למיליון בטח ראה שיש שם סתם חורים, לזה ציפינו אבל, זה לא היה ככה זה היה אחרת בגלל שהיו זכויות יוצרים אז לא הרשו להשאיר כלום והרסו את הכל, עכשיו עבר תקופה מסוימת והם התחילו לשחזר את הכל, אסור להעלות תמונות לאינטרנט אבל מותר לצלם, צילמנו כל מילימטר, (משפחת לישה ובעיקר אילן, נראה לכם את התמונות שנחזור והיו שם מלא מזכרות ואחד מהם היה הדגם של הבתים, בגדים שהיו בסרט, הטבעות, ועוד דברים..).
בזמן צילומי הסרט אסור היה לטוס מעל הסט אם מישהו טס נשלל רישיון הטיס שלו בניו זילנד. בסט הצילומים היה עץ שהם רצו אותו במקום אחר, אז הם לקחו עץ ממקום אחר וחתכו את עץ לאלפי חתיכות וחיברו אותו במקום אחר ובצורה אחרת, מראים את העץ רק 3 שניות בסרט. הם ממש השקיעו בסרט!
נסענו ממקום הצילומים לראות איך גוזזים כבשים. נכנסנו לתוך מקום סגור עם במה וספסלים התיישבנו על ספסל, אחד מהבנים של אלכסנדר (בעל החווה לשעבר, עכשיו הבנים שלו בעלי החווה) הסביר לנו דברים, ובניהם אמר שמי שיגזוז את הכבשה זה היום הראשון שלו. האיש גזז את הכבשה מהר ונתן לקבוצה להרגיש את הצמר ואת הכבשה אחרי הגזיזה. אחרי הצגת הגזיזה, נתנו לנו בקבוקי פלסטיק שבתוכם יש חלב של עזים והאכלנו את הטלאים הקטנים והחמודים. הטלה שהאכלתי אותו היה כל כך רעב שאחרי שנגמר החלב בבקבוק הוא ניסה לשתות עוד ועוד והוא לא עזב את הבקבוק. (תראו את התמונות שאני מאכילה את הטלה כי את זה היה אפשר לעלות לאינטרנט).
בחווה ישבנו בבית קפה ואמא קנתה ספר של איך עשו את הסרט ומלא תמונות יפות של שר הטבעות (פעם ראשונה שאני שומעת ביטוי שבעברית נשמע יותר טוב מאנגלית, "שר הטבעות") ישבנו שם ודיברנו דיי הרבה עם האוסטרלים. אחר כך המשכנו לנסוע לכיוון פארק הקרוונים זה מה שאמא ואבא אמרו לנו, עצרנו בדרך בעיירה שיש בה דברים מוזרים (זה הקטע שלה..) נכנסנו לחנות שהיא בעצם מבחוץ כלב ענקי שעשוי ממחזור, אחר כך גם נכנסנו לחנות שהיא כבשה ענקית שעשויה ממחזור.
המשכנו לנסוע והגענו לזורבינג, כדור ענק עם קצת מים, שנכנסים אליו ומתגלגלים מראש הגבעה למטה, בקיצור אתה בתוך מכונת כביסה. אני ורז מילאנו את השמות ועוד מלא דברים, אפילו הצטלמנו :), שקלו אותנו (וברור שילמנו) ועלינו לג'יפ עם בגד ים ויחפות, בג'יפ היו איתנו יפנים/קוריאנים/תאילנדים, בקיצור אסיאתים (סליחה אירית פשוט אני לא מבדילה) ועלינו למעלה. נכנסנו בתנופה ועם קצת עזרה מהמדריכה לתוך חור, נכנסנו לכדור הזורבינג וסגרו את החור פעמים עם ריצ'רץ'. והתחלנו להתגלגל מלמעלה למטה, זה היה ממש כיף ובכלל לא מפחיד, ויצאנו סחוטות. כשהיינו למטה עשו לנו בוק בתוך הכדור ומחוץ של בערך 20 תמונות, וכמובן היה צרים לקנות אותן, אבל לא היינו צריכים כי אמא ואבא צילמו אותנו גם ואפילו בוידיאו.
נסענו לסופר ששם קנינו לאמא ואבא שוקולדים בלי שהם יראו וידעו ליום הנישואין שלהם, 18 שנה יום נישואין. והפעם באמת חזרנו לפארק קרוונים, אכלנו וכל מה שעושים בערב והלכנו לישון.
התעוררנו בבוקר מאוד מוקדם והתחלנו לנפח בלונים ולקשור אתם. אחרי שסיימנו הכנסנו את כולם מתחת לשמיכה ועשינו את עצמנו ישנות. אמא ואבא לא באו להעיר אותנו, אז החלטנו לרדת עם כל הבלונים והברכות והמתנות ולהעיר אותם, הם כבר היו ערים, אבל הפתענו אותם, וקלענו בול בשוקולדים שהם אוהבים. הכנו להם קפה וארוחת בוקר. המשכנו לנסוע לעבר הפארק של הפעילות געשית, ראינו מלא עשן והתקרבנו וראינו בוץ מבעבע.
המשכנו לכפר המאורי שגם עליו אני לא אפרט בגלל שאמא פירטה ואני לא חושבת שזה יעניין אתכם לקרוא אותו הדבר.. אני רק אגיד שהתירס שהתבשל על אגם רותח היה ממש ממש ממש טעים.
הגענו למבוך תלת ממדי שאני ורז עשינו אותו ה40 דקות והוא ממש ממש קשה וכיף.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
*********************************
היום בבוקר קמנו עם מצב רוח. בבוקר נסענו למרכז תיירים ועלינו לסיור של............. שר הטבעות כל כך חיכינו לזה. צילמו את שר הטבעות במקום מדהים, במקום שלא רואים את הכבישים או בתים אם עומדים בתוכו, צילמו אותו בחווה ענקית, הבית של האיש בתוך החווה והיו צריכים את הבית אז נתנו לאיש ולאשתו 4 חודשים לטייל בניו זילנד איפה שהם רוצים איך שהם רוצים ובלי מגבלה של כסף.
הייתה לנו מדריכה שהסבירה לנו על הכל. בהתחלה ראינו כבשים על שטח ירוק שלא נגמר. כשנכנסנו יותר פנימה בשטח יכולנו לראות את הבתים הקטנים של ההוביטים הם היו ממש יפים מבחוץ אבל מבפנים לא היה בהם כלום. יכולנו לראות גם את הגשר עם האגם שהראו בסרט. כל הדרך ראינו בתים של הוביטים ובנאים, הבנאים היו בגלל שהם משחזרים הכל.
את הסצנה של גונדלוף והחבר שלו שהם בתוך הבית וגונדולף נתקע עם הראש שלו בתקרה צילמו בסטודיו ורק את הבחוץ צילמו איפה שכל הבתים רק קצת יותר מבודד. עשו סטודיו אחד קטן קטן קטן בשביל גונדולף שיראו שהוא גדול, וסטודיו אחד גדול שיוכלו לצלם את ההוביטונים. היה שם בית אחד שאני הכי אהבתי הוא היה נראה בית ישן כמו במציאות רק במיני מיני מיני. לכל בית הייתה גינת תבלינים ודלתות עגולות וגם חצר קטנה עם פרחים וארובה שבתוכה יש אפור כאילו השתמשו בה מיליון פעם ו... אבנים שמובילים לבית הקטנטן, לרוב הבתים הייתה גדר קטנה מעץ ולחלק סרט מתוח שאסור להיכנס כי זה בשלב בניה, אפילו היו אנשים שהתפקיד היחידי שלהם היה לבדוק שהבתים אותו הדבר בדיוק. היינו גם במקום שהייתה המסיבה, מישהו זוכר את הסצנה שהילדים גנבו את הזיקוקים ואז נפל לאחד מהם הזיקוקים והוא צרח אז הצרחה הייתה אמיתית בגלל שנתנו לאנשים במסיבה לשתות אלכוהול באמת כי הבימאי רצה שהמסיבה תראה אמיתית, היה מדהים. חבל שאי אפשר להעלות את התמונות לאינטרנט הם שומרים על סודיות. כל זה בשביל עדי ועמית וכמובן אילן המעריץ הגדול של שר הטבעות.
לאחר מכן הלכנו לראות איך גוזמים כבשים ולהאכיל אותם. האיש שהסביר שאל מאיפה כל אחד אנחנו אמרנו ישראל אנשים אחרים אמרו יפן עוד קבוצה אחרת של זוג וילדה גדולה אמרו מלזים וזוג אחר אמר אוסטרליה הזוג הזה היה ממש נחמד הו דיבר איתנו הרבה מאוד. לאחר מכן החזירו אותנו לאוטו נסענו לבית קפה שליד ההוביטונים ובמקרה היה שם הזוג האוסטרלי, דיברנו איתם ואפילו הם נתנו לנו חטיף אנרגיה עם הרבה שוקולד.
ליטפנו כבשים וחזרנו לפארק קרוונים זה לפחות מה שאני ושירי חשבנו, אנחנו בעצם נסענו לזורבינג שזה כדור ענקי עם קצת מים שמכניסים אותך לתוכו דרך חור שאתה צריך לקפוץ דרכו לתוך הכדור ולאחר מכן מגלגלים אותך במורד הגיבעה ועושים לך בוק שאתה בתוך הכדור ומחוצו. אני ושירי עלינו עם ג'יפ בבגד ים במעלה הגבעה. ראינו משפחת ברווזים גדולה ונכנסנו לכדור השתכשכנו בתוך המים החמימים. פתחו שער ענקי והתחלנו להתגלגל שאנחנו בתוך הכדור זה לא מפחיד אבל כזה כיף זה מרגיש כמו מכונת כביסה זה כיף. אחרי שעשו לנו בוק התנגבנו והלכנו לפארק קרוונים אחרי היום המתיש והמאוד כיף הזה.
למחרת קמנו מוקדם בשביל לנפח בלונים לאמא ואבא לכבוד יום נישואים ה-18. קמנו בשקט בשקט אחרי שנפחנו את הבלונים וירדנו פתחנו את הדלת וזרקנו על אמא ואבא את כל הבלונים, נתנו להם ברכות, ושוקולדים והופתענו לגלות שהם לא קלטו אותנו מלפני יומיים.
נסענו לפעילויות הגעשיות, הפעילויות האלה הם בוץ מסריח שמבעבע מרוב שהוא חם ומוציא אדים מסריחים ואם הוא מתפרץ אז כל האנשים והמקום שמסביבו מתמלאים בבוץ מסריח ברמות לא מתוארות. או אגמים מסרחים ורותחים. הבריכה הכי מגניבה שראינו היא הברכה הראשונה, היה בה בוץ מבעבע גבוה מאוד. היו שתי בריכות שאפשר להכניס בהם את הרגליים מזל שהם לא היו מסריחות. בכל מקום היו אדים זה נראה כמו שריפה. איפה שהיה הרבה אדים ידענו שיש בריכה יפה.
אחרי הכפר המאורים נסענו למבוך התלת מימדי. הוא היה כל כך קשה. המטרה להגיע לגג הירוק הצהוב האדום והכחול שכל אחד מהם במקצה אחר של המבוך. בהתחלה אני הייתי עם אבא ושירי הייתה עם אמא ועשינו תחרות מי מגיע ראשון להתחלה אבל באמצע אמא ואבא התעייפו אז הם יצאו ואני ושירי המשכנו והתחלנו הכל מהתחלה. לקח לנו 40 דקות לעשות את כל המבוך למרות שהיה כתוב בלוני פלנט שהמבוך בערך שעה או שעה וחצי.
נסענו לאגם בין היפים שראיתי. האכלנו ברווזים ונבהלנו מכלב שקפץ למים בהפתעה וליטפנו כלבים שנראים לגמרי כמו כבשים שעירות ביותר בצבע לבן הם היו קטנים ומתוקים כל כך.וחזרנו לפארק הקרוונים.
מתגעגעת
רז

ביי אוף איילנד וקפה ירושלים

בשבוע האחרון טיילנו בנורת'לנד הירוקה מלאת חופים יפים ועוצרי נשימה ועיירות ירוקות, הגענו ללי (Leigh), עיירה קטנה מאוד שממנה אפשר להגיע לגואט איילנד (Goat Island), האי גואט הוא אי מאוד קטנטן ששוכן ממש קרוב לחוף, כל המקום הוא שמורה ימית אחת גדולה, כמובן שניתן לצלול שם אבל מזג האוויר הקפוא אפשר לנו רק לטייל עם מעילים על החוף ולחפש דגים וצדפות.
מהאי גואט המשכנו לעיירה פאקירי (Pakiri) לראות את החוף הים המהמם שנמצא שם, אבל גם פה כמו שהבנתם טיילנו עם מעילים ודמיינו איך היה ניתן להעביר על החוף יום שלם עם שמש חמה וטבילה במים הכחולים, אך מכיוון שהמציאות אחרת המשכנו בדרכנו ונסענו דרך וואיפו (Waipu) למאטאקוהה (Matakoha) לפארק הקרוונים המהמם שחנינו בו. פשוט פארק באמצע כל הירוק הזה (שלא נגמר אף פעם), עם כבשים, פרות, נוף לים וכמובן גם טרמפולינה (כי אין כזה דבר פארק ללא טרמפולינה). המטבח בפארק היה מאובזר לגמרי ואנחנו גווענו ברעב...אז נכנסנו למטבח והפשלנו שרוולים, רונן צלה המבורגרים וטיגן צ'יפס, אני הבנות הכנו פלאפלים וסלט. (היה חסר כמובן חומוס או לפחות טחינה) אבל ברור לכם שלא נשארנו רעבים.
למחרת נסענו לאגמי קאי איווי (Lake Kai Iwi) האגמים בצבעי תכלת יפים, אך כרגע הם נמצאים ב"שיפוצים" כורתים את כל העצים מסביב ושורפים סביב האגמים (אלוהים יודע למה), זהו חלק מעבודות התחזוקה של רשות השמורות שם, כך שאפילו לא יכולנו להסתובב שם אז צילמנו ונסענו.
עצרנו בוואיפואה ביער הקאורי (Waipoua Kauri Forest) עצי הקאורי כיסו בעבר את כל צפון ניו זילנד אבל העצים המאסיביים האלה נכרתו בהמוניהם, וכיום נשארו מעט מאוד עצים בוגרים, עץ קאורי בוגר עשוי להגיע ל-60 מ', אז עשינו מספר מסלולים ביער בעקבות עצי הקאורי. ראינו את העץ העתיק ביותר בניו זילנד בן אלפיים שנה, צריך לראות כדי להאמין פשוט עץ ענקי קוטרו יותר מחמישה מטרים, זהו העץ השני בגודלו בניו זילנד. ראינו את ארבעת האחיות, אלו הן ארבעה עצי קאורי מחוברים. עשינו את מסלול היאקאס (Yakas) שבו יש את העץ השביעי בגודלו. התחלנו את הטרק במזג אויר מצוין אבל באמצע התחיל לרדת גשם אז הוצאנו את שכמיות הגשם שלנו (אלה הם שקיות ניילון שקונים בארבעה דולר שיש להן כובע וחורים לידיים) ונראנו כמו משפחה של רוחות רפאים מה שמאוד הצחיק אותנו אבל את העוברים והשבים הרבה יותר.
משם המשכנו צפונה והגענו לתצפית מדהימה ועוצרת נשימה על אומאפרה (Omapere) ואופונוני (Opononi), מהתצפית ניתן לראות את העיירות את הים ואת דיונות החול הממוקמות מול העיירות. פשוט גלויה, אתה מסתכל ובטוח שמישהו צייר את כל היופי הזה, לא נתפס שיש נופים כאלה במציאות, אז ירדנו לאופונוני ונשארנו לישון שם מול החוף בפארק קרוונים.
בבוקר החלטנו שמספיק להצפין ונסענו מזרחה לביי אוף איילנדז (Bay of Islands), זהו אזור נופש הכולל כמה עיירות הממוקמות על המפרץ והרבה איים קטנים, המים שם צלולים וכחולים והניו זילנדים נוהגים לנפוש שם בקיץ. יומיים קודם קיבלנו המלצה מתייר גרמני שפגש אותנו בפארק הקרוונים במאטאקוהה על פארק קרוונים השוכן על חוף הים בפאיהיאה (Paihia), הזמנו מקום לשני לילות ויצאנו לבדוק מה עושים. כמעט כל הפעילויות במקום קשורות במים, בחרנו להגיע להול אין דה רוק (חור בסלע ענקי בים) דווקא בסירת סילון, רק המעילים שקיבלנו לפני השיט על מנת לא להירטב הצחיקו אותנו, ארוכים ואדומים קצת כמו דייגים.
איך אפשר בלי טרק טוב, הרי רונן לא יפסיק להציק אם לא נלך קצת, אז למחרת רונן התחיל את היום בריצה של עשרה קילומטר בעודנו, שלושת הבנות ישנות עדיין את שנת היופי. כשהוא הגיע קמנו אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לראות את מפל הארורו (Haruru) צעדנו 10 קילומטר הלוך ושוב (לרונן זה כבר היה 20 ק"מ לאותו היום, וזה ממש לא הפריע לו, רק אני סיימתי בקושי). החלטנו לנסוע למסעדה בקריקרי (Kerikeri) בשם קפה ירושלים שקראנו עליה באינטרנט.
בקפה ירושלים חיכתה לנו הפתעה, האוכל היה טעים להפליא, החומוס, הפלאפל, השקשוקה והיחס הנפלא שקיבלנו. בעל המסעדה הוא ישראלי לשעבר הנשוי לניוזילנדית (שדוברת עברית רהוטה) ולהם שלושה ילדים מקסימים, הוא הזמין אותנו לביתו כדי שהילדים שלו ידברו קצת עברית. האירוח שלהם היה מדהים (כולל הרבה מאוד בירות, איך לא?) אני ורונן נשארנו עד מאוחר והבנות נשארו לישון שם. למחרת חזרנו לקחת את הבנות אך לא לפני שאכלנו ארוחת בוקר עם ג'חנון אמיתי וטעים מאוד (לא אכלתי כזה מאז הג'חנון של שולה עדן) אין מילים בפי, האירוח היה מעל ומעבר, לבנות זאת הייתה חוויה נהדרת לשחק עם ילדים ואפילו בעברית-אנגלית, בקיצור אם אתם קופצים לניו זילנד תעברו דרך קפה ירושלים, מאוד מומלץ.
המשכנו משם למפל הקשת (Rainbow Falls) ולבריכות הפיות (Fairy Pools), אחר כך נסענו לראסל (Russell) שהיא עיירה קטנה על חוף הים מול פאיהיאה ומשם הדרמנו לפארק קרוונים בפאנגאריי (Whangarei). לא לפני עברנו בשירותים המפורסמים שעוצבו בידי הונדרטוואסר בקאווקאווה (kawakawa). בזמן שאני כותבת שורות אלה רונן יצא לצלילות באיי פור נייטס (Poor Knights) הנחשב לאתר הצלילה בין עשרת הטובים בעולם, אני והבנות עשינו יום כיף, הלכנו בבוקר לבית קפה, ובעיקר נחנו וקפצנו על הטרמפולינה (כן, גם אני).
אם שמתם לב הפעם חרגתי ממנהגי וכתבתי ליד כל מקום גם את שמו הלועזי, זאת משום שאני לא מצליחה לזכור את שמות המקומות שאנחנו מבקרים בהם, זה די מתסכל, אז ישבתי עם הלונלי פלנט ועברתי על המסלול שעשינו כדי להיזכר בשמות, אחרת אין מצב שאוכל לזכור איפה טיילנו. רק שימו לב Wh מבוטא כאן כ"פ" לא דגושה.
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי
***************************
יצאנו מפארק הקרוונים לכיוון סירת הסילון, סירת הסילון היא סירה שנוסעת על המים מהר מאוד. שתינו שוקו וקפה וחיכינו לתור שלנו בסירת הסילון. כשחיכינו הלכנו גם לאי (מרכז מידע לתיירים) וגם טיילנו בין החנויות.
הסירה הייתה צבוע בצבע אדום עם ברק כחול, היו בה שתי שורות של מושבים והרבה מנועים. הלבישו אותנו במעילים דקים בכדי להגן עלינו מהמים ועל המעילים מצופי הצלה. נכנסנו לסירה עם עוד כמה אנשים ובדרך הנהג אמר שלום. אני ושירי התיישבנו כמובן מקדימה. התחלנו לנסוע במטרה לצאת מחניון הסירות, נסענו לאסוף עוד אנשים מרסל. ואז התחלנו את השייט.
הסירה נסעה מהר מאוד עד שהפנים שלי הפכו לקרחון. פעמים רבות עלינו על גלים וירדנו מהם במהירות, זה היה כיף מאוד וקצת מפחיד. הנהג אמר שאנחנו שטים לחור בסלע. בדרך לחור עצרנו לראות מגדלור שהביאו אותו מאנגליה, על רקע ירוק. לפני שראינו את החור נכנסנו למערה עם הסירה, המערה הייתה יפה וחשוכה. לאחר מכן שטנו לחור הנהג שט בתוך החור. החור זה חור שנראה כאילו המים יצרו באמצע האוקיינוס בתוך סלע.
לאחר מכן הלכנו לשוק איכרים, אבא קנה צדפות לאכול (איכס). נסענו לפארק קרוונים הבא שהיה על החוף ממש במקום חול היה דשא עם חנייה לקרוונים. ראינו סרט על מאורים (מאורים הם כמו אבוריג'נים גם הם המתיישבים הראשונים של ניו זילנד רק עם תווי פנים שונים).
ביום שלמחרת עשינו טרק של 10 קילומטר שבסופו היה מפל עם זרם חזק מאוד, הצטלמנו על רקעו של המפל. חיפשנו קיאקים בכדי לחזור איתם בנהר שהלכנו לצדו בטרק, ללא הצלחה.
היינו כמובן רעבים אחרי הטרק לכן הלכנו למסעדה ישראלית נחמדה עם מלצרים ובעל בית שמדבר עברית. אכלנו שקשוקה ופלאפל, במסעדה היה כתוב שלום בעברית ובאנגלית וגם היו הרבה תמונות של ירושלים. ראינו גם שלט שעליו היה כתוב משהו למטיילים הישראלים (תסתכלו בתמונות). לבעל הבית היו ילדים שדיברו קצת עברית אז הוא הזמין אותנו אליו הביתה (לממלכה הענקית שיש לו) שיחקנו עם הילדה במחבואים ובעוד משחקים הילדה הייתה נחמדה מאוד מאוד מאוד!!! היו לה שני אחים גם כן נחמדים, הם אוהבים לשחק טאקי. היה לנו כל כך כיף שם אז נשארנו לישון שם, בבוקר אמא ואבא באו כדי לאסוף אותנו ולפני שהלכנו אכלנו ג'חנון וקפצנו בטרמפולינה שלהם.
עשינו עוד טרק קצר שבתחילתו היה מפל, ועכשיו אני כאן כותבת לכם אחרי שהגענו לפארק קרוונים.
מתגעגעת
רז
***************************
התחלנו את היום בטרק של 10 ק"מ, 5 ק"מ הלוך, ו5 ק"מ חזור. התחלנו ללכת לעבר המפל. הייתה הליכה די קלה, לפעמים קצת עליות וקצת ירידות, אבל הרוב מישור. הגענו למפל נמוך, אבל שופע מים ברמות ענקיות. (אני לא מבינה מאיפה יש למפלים האלה כל כך הרבה מים! אני יודעת שזה מהגשם אבל זה כל הזמן זורם ולא מפסיק!) מהמפל ממשיכים המים לזרום לנחל שזורם לאורך המסלול וממשיך. חשבנו לעשות קיאקים לאורך הנחל, אני ממש רצית והתלהבתי, הלכנו לבדוק את העניין ומצאנו פארק קרוונים שאפשר להשכיר אצלו קיאקים. שאלנו אם אנחנו יכולים להשכיר שני קיאקים, אבל היא אמרה רק מי שישן אצלהם, בפארק קרוונים, יכול להשכיר קיאקים, אז ויתרנו וחזרנו לטרק, לעשות אותו בחזרה.
אבא אמר לי ולרז שנעשה את הטרק מהר כי אחר כך הולכים לאכול במסעדה. עשינו את הטרק יחסית מהר ונסענו לקריקרי לאכול במסעדה. (למשפחת לישה, קרי זה כמו שערן היה אומר קר לי שהוא היה יותר קטן..) הגענו למסעדה ישראלית, אכלנו ואני התפוצצתי, אבל היה ממש טעים! אחרי הארוחה נסענו לבית של בעל המסעדה.
אמא ואבא דיברו עם ההורים, ואני ורז שיחקנו עם הילדים. יש להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. הם ממש ממש נחמדים, אז נשארנו לישון שם, ואבא ואמא חזרו לפארק קרוונים. התעוררנו בבוקר ואכלנו ג'חנונים כולם ביחד (המשפחה ואני, רז, אמא ואבא). שיחקנו איתם עוד קצת והלכנו. נסענו שעתיים לפאנגארי, בדרך לפאנגארי עצרנו בעיר שיש בה את השירותים הציבוריים מאוד מאוד מפורסמים בגלל שמעצב ממש מפורסם עיצב אותם. המשכנו בנסיעה והגענו לפאנגארי. אכלנו פיצה וגלידה שהייתה ממש ממש ממש ממש טעימה!
הגענו לפארק קרוונים, אכלנו ארוחת ערב, התקלחנו, וכל מה שעושים בערב.. ועכשיו אני כותבת לכם.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי

אוקלנד, אורווה, וואיוורה ווורקוורת'

הגענו לניו זילנד ביום שישי בצהריים, כבר בשדה התעופה קיבלנו את לוסי (על שם הבלונדינית שמצוירת על הקמפרוואן שלנו בניו זילנד). לוסי יפיפייה אבל ללא תאי אחסון כלל, מה שגרם לנו להישאר עם פעורי פה, מה לעזאזל עושים עם כל התיקים שלנו (חמישה תיקים גדולים ועוד ארבעה תיקים קטנים)?? בקיצור היינו בהלם. למרות זאת הסתדרנו מצוין בלילה, אנחנו ישנו במיטה בתוך לוסי והבנות ישנו בפנטהאוז (הגג של לוסי מתרומם ושם יש מיטה נוספת, תסתכלו על התמונות).
למחרת כבר התארגנו על טלפון, אינטרנט, נכנסנו לחנות קטמנדו שהיו בה הנחות היסטריות וכמובן שאין כמו שופניג טוב כדי לשפר את מצב הרוח, אז קנינו קצת בגדים חמים ואוהל כדי לשים את כל הציוד כשאנחנו חונים בלילה (זו עצה שקיבלנו מאיזה גרמני בלילה הקודם ואנחנו ממש מברכים עליה).
אוקלנד די משעממת, ואין בה מה לעשות אז החלטנו להתחיל את הטיול ולנסוע לכיוון הצפון, המקום הראשון שהגענו אליו היה אורווה (השמות פה זה סיוט אחד גדול, אנחנו בקושי מצלחים לבטא אותם), חנינו בפארק קרוונים מקסים על חוף הים, הבנות אספו צדפים ואנחנו ישבנו לתכנן את הימים הקרובים של הטיול. צפונית לפארק, בוואיוורה (בערך 6 ק"מ) יש מעיינות חמים, ספא ומגלשות מים, ומסתבר שבגלל שחנינו בפארק באורווה יש לנו 60 אחוז הנחה, אז כמובן שנסענו למעיינות החמים, הבריכות שם היו ממש אבל ממש חמות. מזג האוויר פה משוגע לגמרי, גשם, שמש, רוח ועוד פעם גשם, אחר כך שמש בקיצור די באלגן, אז שחינו בבריכות חמות עם גשם וגם שמש (רונן ורז ממש נהנו מהצירוף המוזר הזה), מזל שחלקן היו מקורות...
נסענו משם עוד קצת צפונה ועצרנו להכין ארוחת בוקר-צהריים בפארק וונדרהולם שכולו טובל בירוק, אין מה לעשות אנחנו רק שלושה ימים בניו זילנד ועדיין מתלהבים מכל הירוק מסביב. המשכנו לראות את הכפר פוהוי, ומשם נסענו בדרך נופית מהממת שכמובן כולה טבולה בירוק ומלאת כבשים עד לוורקוורת'. נכנסו לפארק עצי הקאורי פרי, וראינו עץ קאורי בן שמונה מאות שנים וגם כמה מוצגים של המוזיאון שהיו בחוץ, כמו בית כלא ישן, מחנה צבאי ישן, וכמובן משתלה בקנייה עצמית (קח עציץ ושים כסף בקופסא, שרות עצמי) מעניין אם בארץ עסק כזה היה עובד?
נסענו לשיפוורלד וחנינו בפארק קרוונים מקסים וקטן, בכניסה ראינו מלא כבשים וורודות, מסתבר שזהו גימיק של בעלי המקום למשוך אנשים (כמובן שהגימיק עובד מצוין). גם אנחנו צילמנו אותן ללא הפסקה. אז שימו לב התמונות שלנו לא עוברות פוטושופ כל הירוק והורוד אמיתי לחלוטין.
מתגעגעים מאוד כולם פה
לילה טוב
ספי

לסיכום אוסטרליה...

שירי ורז סיכמו כל אחת בדף שלה...

עברו יותר משלושה חודשים מאז שעלינו למטוס לאוסטרליה והזמן פשוט טס. לפני הטיול לא ממש ידענו מה מצפה לנו באוסטרליה, אבל להפתעתנו גילינו ארץ יפיפייה, מרשימה, עצומה עם אנשי רחבי לב וידידותיים להפליא.
למעט טיסה הלוך וטיסה חזור כמעט ולא תכננו את הטיול, ידענו שיש כמה מקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם אך לא יותר מזה. בסופו של דבר היינו בקווינסלנד, הטריטוריה הצפונית, דרום אוסטרליה, ויקטוריה וניו סאות' וולס. בעצם הקפנו את אוסטרליה ללא החלק המערבי בשלושה חודשים. כשדיברנו עם מקומיים מסתבר שהרבה אוסטרלים לא היו במקומות שאנחנו ביקרנו בהם, להפתעתנו פגשנו במרכז המבקרים בקווינסלנד מישהי מבוגרת שעובדת שם שמעולם לא הייתה בגרייט אושן רואד! כמה חבל, מצד שני פגשנו בצפון אוסטרליה הרבה פנסיונרים שכן מטיילים עם קרוואנים, הם עוזבים את הבית בראשון ביוני בתחילת החורף נוסעים צפונה כי שם חם בחודשים אלה וזו העונה היבשה וחוזרים הביתה באוקטובר לאביב.
אין ספק שהבחירה לטייל במוטורהום הייתה בחירה נכונה, בכל מקום באוסטרליה יש פארק קרוואנים מסודר, כך שתמיד יש איפה לעצור ולנוח, יש שירותים מקלחות ומכונות כביסה. החיים במוטורהום נוחים להפליא, תמיד הבית איתך, כשקר יש מעיל, כשחם יש בגד ים, לא צריך כל פעם לארוז ולפרק את המזוודות. הבנות היו מרוצות שיש להן פינה משלהן לכל המשחקים והדברים שלהן. בקיצור אם מתכננים טיול באוסטרליה לתקופה של מעל חודש מומלץ ביותר לשכור מוטורהום.
באוסטרליה הכל הפוך, דבר ראשון הנסיעה בכביש. במגנטיק איילנד שכרנו רכב שאפילו הידית של המגבים בצד של הידית של האיתות, כך שכל פעם שפניתי הפעלתי את המגבים... כל המתגים של החשמל הפוכים, אצלנו כאשר המתג למטה החשמל כבוי באוסטרליה זה הפוך, זה מבלבל לא מעט.
הדבר שהכי הדהים אותנו היה נתינת אמון באנשים בצורה יוצאת דופן, אנחנו נוסעים לנו לטייל ובדרך עומד דוכן, מלא ירקות ופירות, ליד כל ירק ופרי כתוב הסכום לתשלום ובצד קופסת כסף לשלם ולקחת עודף, ברור לכם שאין שום אדם בסביבה, פשוט קח ושלם לבד. שלא נדבר על תחנות דלק, קודם כל צריך למלא דלק לבד ואז לגשת ולשלם בתוך החנות, השיא היה כשהגענו לעיירה באאוטבק, רונן מילא דלק ונכנס לחנות לשלם, הבחורה שלחה אותו חזרה לבדוק כמה צריך לשלם כי זה לא מופיע לה במחשב..
הטריטוריה הצפונית השאירה עלינו את הרושם הכי חזק, מי שביקר באוסטרליה וטייל רק בחוף המזרחי בעצם ראה אוסטרליה אחרת לחלוטין. ליצ'פילד, וקאקאדו אכן הפנינות של הצפון, פארקים מדהימים ויפים. ואין מה לדבר על אליס ספרינג ואולורו. בהחלט אם מתכננים טיול לאוסטרליה אל תסתפקו בחוף המזרחי, סעו באאוטבק זו חוויה נהדרת ואל תוותרו על הטריטוריה הצפונית ולו רק כדי לראות תנין קופץ מהמים בשביל אוכל.
זהו אנחנו שמים פעמינו לניו זילנד, תודה רבה לכל המגיבים בבלוג (אנחנו ממש שמחים לכל תגובה), ותודה לקוראים השקטים (אלה שרק קוראים). החודש היו הרבה ימי הולדת אז מזל טוב לכולם מקווה שלא שכחתי אף אחד: ערן לישה, עופרי לישה, איזק אוחנה, סעדיה עם שלם, אלי לוזון, ששי רביב, עדי לוסין, שירה שוורץ, שלי דהן, מיה דהן, ושי דיין.
להתראות בניו זילנד
ספי
***************************************
הגשמתי חלום! כמה אנשים יכולים להגיד שהם הגשימו את חלומם? תמיד רציתי להיות נהג בוס, נהגתי כ- 15,000 ק"מ שלצידי בוסית קשוחה מגובה בשתי גברות קטנות שנותנות הנחיות, הערות ומילה טובה כשצריך. מה אפשר לבקש יותר? אכן חלום שהתגשם.
מעבר לזה אוסטרליה התגלתה כמדינה מאוד ידידותית למשתמש, בכל מקום יש אינפורמיישן סנטר בו יש מפות, אטרקציות,טיולים רגליים שנוגעים לאזור הקרוב וזקנה חביבה ששמחה לעזור (אבל לא תמיד מצליחה). גילינו שהאוסטרלים אנשים חביבים מאוד, תמיד מוכנים לעזור ותמיד מברכים לשלום, שזה אני חייב להודות קצת מעצבן כי למי יש כוח להגיד שלום לכל מי שעובר על ידו? במיוחד בבוקר כשאתה בדרך למקלחת ועדיין חצי ישן. יותר מזה כשנוסעים באאוטבק כמעט מכל מכונית עוברת מנופפים לשלום, בשלב מסוים הושבתי לידי את רז כדי שתנופף לשלום בחזרה כי לי קצת נמאס מהסיפור הזה.
מה צריך בשביל להיות אוסטרלי? התשובה מתחלקת לשניים. מאחר ופגשנו שני סוגים של אוסטרלים שונים לחלוטין זה מזה, האחד עירוני שגר בחוף המזרחי והשני כפרי שגר באאוטבק.
נתחיל עם האוסטרלי העירוני מהחוף המזרחי, סביר להניח שיש לו גלשן גלים, ראינו משפחות שלמות שלכל אחד מבני המשפחה יש גלשן. רכב ארבע על ארבע כדי שיוכל לנסוע על חוף הים (פה מותר). כלי שיט כלשהו, סירת מנוע, קאייק, מפרשית, כל דבר אחר שיכול לצוף. בגד ים של בילבונג וחכה, בכל מקום שהיינו היו אנשים שעסוקים בדייג, גם פעילות זו דומה שמשותפת לכל בני המשפחה. גם אני קניתי חכה השתמשתי בה פעמיים ללא הצלחה וזה גם די שיעמם אותי אז החלטתי להשאיר את הדגים לאוסטרלים.
האוסטרלי מהאאוטבק הוא גבר אמיתי, כזה שהולך עם מגפי בוקרים, חובש כובע בוקרים, רודף אחרי פרות באאוטבק , ונוהג ברכב ארבע על ארבע כדי שיוכל לתפוס אותן.
אנחנו באוסטרליה כבר שלושה חודשים, נהנים מנופים מדהימים, חופים אין סופיים, יערות גשם יפיפיים וכמו שכבר ציינתי אנשים מדהימים. קצת עצוב לעזוב ויש הרגשה של סיום פרק אבל כמו שאמרו חכמים ממני כל סיום הוא התחלה חדשה.
ניו זילנד אנחנו באים!!!
רונן

סידני וסבתא חוזרת לארץ...

ביום שישי בבוקר עזבנו את ההרים הכחולים הנפלאים לכיוון סידני. בדרך עצרנו באצטדיון שהיה חלק מהאולימפיאדה בסידני שם ערכו תחרות קיאקים הפארק היה יפה מאוד, ירוק מאוד, הרבה ברווזים ושייטים שהתאמנו בקיאקים.
הגענו לסידני בשעות אחר הצהריים רונן וספי הלכו להחזיר את המוטורהום ואני והבנות עלינו למלון לנוח.
בבוקר המחרת נסענו לבניין האופרה, איזה כיף! בניין האופרה ממוקם בנמל סידני והוא בנוי ממספר מבנים הנראים כצדפות המשולבות זו בזו. הבניין מאוד מרשים. לקחנו סיור מודרך בתוך בניין האופרה, ביקרנו בשלושה אולמות כולם מאוד יפים ומרשימים, האולם היפה ביותר הוא ללא ספק אולם הקונצרטים שממש עשה חשק לשבת ולשמוע קונצרט. התפאורה בכל הבמות מאוד מוחשית ואמיתית מאוד מושקעת ומשכנעת.
בסיום הסיור הלכנו לגנים הבוטניים הירוקים ורחבי הידיים אפילו זכינו לראות חתן וכלה שערכו את חתונתם באחד הגנים. עלינו לתצפית מרהיבה על הנמל עם המון מפרצים, אוניות, סירות מפרש והכל על רקע בניין האופרה, פשוט יפה.
לסיום הלכנו לרובע העתיק של סידני הוא הרוקס שם היינו בשוק שנערך בכל יום שבת וראשון, שוק מרשים אבל מאוד יקר.
לאחר מנוחה בבית קפה התחלנו לצעוד לכיוון בית המלון לכל אורך רחוב ג'ורג' הגענו למלון עייפים אך מרוצים מאוד.
ביום ראשון נסענו לחופים הדרומיים של סידני, שם עשינו מסלול לאורך הצוקים מחוף קוג'י עד לחוף בונדאי, כשישה ק"מ. הגענו לבונדאי והתיישבנו במסעדה ישראלית, סוף סוף אחרי חודש באוסטרליה אכלתי משהו טעים במסעדה. יצאנו מהמסעדה ונכנסנו למסעדה ישראלית נוספת שם קנינו פלאפל ופיתות לארוחת הערב. לאחר מכן נכנסנו למכולת של ישראלי לשעבר ואז הבנות חגגו, היו שם הרבה מוצרים מהארץ וכמובן שקנינו כריות של תלמה, שוקולד פרה, קליק ובעיקר ממתקים. נחנו כשעתיים ושוב יצאנו למקום בשם דארלינג הארבור שהוא מפרץ ססגוני שמסביבו בנויות מאות מסעדות ואטרקציות.
ביום שני נסענו במעבורת למנלי שהוא פרבר של סידני, טיילנו קצת, שתינו קפה במקס ברנר (זהו סניף של מקס ברנר שחגג 10 שנים במנלי), מזג האוויר לא האיר את פניו לכן חזרנו בשעות הצהריים. הלכנו למצפה הכוכבים כי משם יש תצפית נהדרת על החלק המערבי של נמל סידני, משם הלכנו על גשר הנמל כדי לראות את הנוף המדהים של החלק המזרחי של נמל סידני.
היום הספקנו קצת לטייל, היינו בהייד פארק, בכנסיית מרי הקדושה ואפילו עשינו סיור בבית הכנסת הגדול, טיילנו עוד קצת במרכז העיר וחזרנו לחדר לנוח לפני הנסיעה לשדה התעופה.
השהות באוסטרליה הייתה נפלאה הן בזכות הארץ המדהימה והן בזכות היחס הנפלא והאוהב שקיבלתי מהמשפחה הנהדרת שלי. אני מודה מקרב לב.
אני כרגע בשדה התעופה, טסה חזרה לארץ.
נתראה בקרוב.
רחל

קופס הארבור, נלסון ביי ובלו מאונטנז הבלתי נשכחים

כבר שבוע לא עדכנו את הבלוג ועבר עלינו לא מעט, הגענו לקופס הארבור בשישי לפארק קראוונים שנקרא אמרלד ביץ והכרזנו על יום שבת כיום מנוחה מטיולים. ירד גשם לסירוגין, אבל בכל זאת יצאנו לטיול על החוף, ראינו הרבה קנגרואים וכמובן גם נחנו. למחרת רצינו לטייל בדוריגו ובדרך המפלים אבל הגשם התגבר, ובקושי הצלחנו לצאת משמוליק, בקיצור לא זזנו עד יום שני בבוקר.
ביום שני החלטנו: בורחים מהגשם, והתחלנו לנסוע לכיוון דרום וויתרנו על דוריגו ודרך המפלים עם תחושת החמצה והגענו לנלסון ביי שזהו מפרץ יפיפה, וסופסופ ראינו קצת שמיים כחולים ללא עננים. למחרת כבר היינו בדרך לבלו מאונטנז.
טיילנו במשך יומיים וחצי בבלו מאונטנז ואין ספק שאפשר לטייל שם עוד הרבה, זהו מקום מדהים, עשינו טרקים עוצרי נשימה עם נוף מדהים, החלטנו בפה אחד שהבלו מאונטנז הוא אחד המקומות היפים ביותר שהיינו בו באוסטרליה ובכלל, התמונות לא יכולות להמחיש את הנוכחות של ההרים ובכלל של המקום. כמובן שראינו שם אין ספור מפלים כך שבהחלט קיבלנו פיצוי הולם על ההפסד של דרך המפלים.
היום הגענו לסידני ארזנו את כל מטלטלנו ועברנו למלון במרכז העיר (לצערנו הרב נפרדנו משמוליק), זהו, השבוע אנחנו בסידני ואחר כך טסים לניו זילנד.
ביי ביי
ספי
**************************************
ביום שישי בבוקר נסענו לקופס הארבור בדרך לקופס הארבור עצרנו בגרפטון, שם נכנסנו לאינפורמיישן סנטר שבנוי ליד אגם עם מזרקה מלאכותית ופרחים שצפים על המים ממש יפים. שיצאנו מהאינפורמיישן סנטר פגשנו את המשפחה שפגשנו מזמן שגרה במלבורן (הם ישראלים שגרו שלוש שנים באוסטרליה ועכשיו חוזרים לארץ). הכי מצחיק שפגשנו אותם כבר שלוש פעמים ושלושת הפגישות במקומות שונים באוסטרליה: שתי פגישות במקומות קרובים (באליס ספרינג ואולורו) ואחת בקצה אחר של אוסטרליה בגרפטון. אכלנו שם ארוחת צהריים והמשכנו לקופס הארבור.
קצת לפני קופס הארבור עצרנו בלוק אאוט שנקרא וולוולגה שם האכלנו שקנאי בשניצלים לא מבושלים שישבו לנו יומיים במקרר ושחפים בלחם. המקום היה מדהים, הנוף היה משגע, הים כחול בקיצור אחד הלוק אאוטים היפים שראינו.
בקופס הארבור נתקענו יומיים בגלל מבול והיינו "במצור קשה". ביום אחד מהיומיים הלכנו לטייל על חוף הים במטרה להגיע למקום שאבא וסבתא מצאו בהליכת הבוקר שלהם. במקום היו פזורים עשרות קנגורו, קטנים, גדולים, בינוניים, בכל הגדלים. הם נחו ואכלו עשב על צוק ירוק. בערב אכלנו פיצה שאבא יצא להביא במבול.
ביום שני החלטנו לברוח מהגשם ונסענו דרומה לכיוון סידני משם נטוס לניו זילנד. בדרך עצרנו בנלסון ביי, בבוקר הלכנו ללוק אאוט שבו היו פרחים אדומים ענקים ופרפרים בצבע תכלת שדילגו בין הפרחים. הלוק אאוט צפה לאוקיינוס שנראה כמו שמן מרוב שהוא שקט, הוא היה כחול צלול במקומות אחדים ובמקומות אחרים בצבע טורקיז.
ביום שלישי המשכנו לכיוון הבלו מאונטנז, הגענו לקראת הצהריים ואכלנו צהריים ליד אגם. אחרי ארוחת הצהריים המשכנו לטרק של שעתיים שבסופו היה מפל גבוה מאוד שיורד במדרגות עד למטה. בתחתית לא ראו את סוף המפל, אבל ראו צוקים רחוקים והרים כחולים בגלל השמן של עצי האיקליפטוס. למקום קוראים מפל וונטוורת'.
עשינו עוד כמה טרקים באזור ובהם ראינו מפלים גבוהים מאוד ועצים שנראו כאילו לא יגמרו לעולם. באחד הטרקים ירדנו במדרגות תלולות מאוד ומחליקות שאם לא הייתה שם גדר היינו נופלים. כשחזרנו שתיתי מי גשם ועלינו חזרה את כל המדרגות והגענו להתחלה.
אחרי כל המפלים הלכנו למקום בשם אקו פוינט משם יש נופים מהממים של עמקים וצוקים שנראו כאילו אין להם סוף וגם תצפית לעבר שלוש האחיות שהם שלושה צוקים, זה המקום הכי מצולם באוסטרליה.
תכננו לאכול גלידה אבל עד שהגענו היא כבר הייתה סגורה. והגענו לפארק קראוונים.
מתגעגעת מאוד מאוד
רז

בריסבן, סרפרז פרדייז וביירון ביי

אתמול התעוררנו לאחר יום גשום וגילינו שהיום יש יום בהיר (לעומת מה שהיה כתוב בתחזית) נסענו למרכז העיר, לאחר שהצלחנו סוף סוף למצוא חנייה, יצאנו לטייל בבריסבן. כבר בתחילת הטיול מצאנו שתי מספרות. אחת לנשים והשנייה לגברים. שירי ורז נכנסו למספרת הנשים ורונן לגברים ויצאו שלושתם יפים. המשכנו לטייל בכל העיר, הגענו לשוק של אוכל, היו שם עשרות דוכנים של אוכל מכל הארצות. היה מאוד ססגוני ויפה. יצאנו מהשוק לאחר שאכלנו אוכל טורקי (ארבע פוקצ'ות) ועם אננס ענק וכתום לגמרי. המשכנו להסתובב, ראינו הרבה בניינים גבוהים, מודרנים ויפים לצד בניינים עתיקים וגם יפים מאוד, קנינו מזכרות. הגענו לחנייה באיחור של שעה ורבע ולהפתעתנו לא היה לנו דוח. נסענו לרחוב שהמליצו עליו בלונלי פלנט, ישבנו בבית קפה, עשינו סיור ברחוב והתחיל לרדת גשם. החלטנו להמשיך לנסוע ולאחר כשעה הגענו לסרפרס פרדיז. נכנסנו לאטרקצייה בשם אינפיניטי, ומה שהתגלה לעינינו היה מדהים ובלתי צפוי.
(עמיתי למענך כתבתי כי אמרת שאני לא כותבת)
רחל
**********************************************
אני ממשיכה את מה שסבתא התחילה על האינפיניטי. שילמנו בקופה והתחלנו ללכת, שנייה לפני שנכנסנו אני ורז קיבלנו סטיקלייטים, ונכנסנו עם סבתא ואבא (כי אמא נשארה בחוץ ולא רצתה להיכנס), קיבלנו כפפות ומין בד ששמים מעל הנעליים. עלינו במדרגות עם מוזיקה קצבית ואורות כמו בדיסקו. נכנסנו לחדר הראשון ואני הייתי ראשונה ובגלל זה כשנכנסנו היססתי לדרוך על ריצפת המראות בגלל שזה נראה כאילו אם אתה דורך אתה הולך ליפול. שמתי רגל אחת וראיתי שזה יציב אז נכנסתי. כל החדר היה עם מראות וזה היה מגניב. המשכנו ללכת והדרך הייתה חסומה, הבנו שזה מבוך מראות. כל הזמן נתקענו עד שהגענו לקיר שהיה גם מראה אבל גם דלת לחדר הבא. בחדר הבא היה חשוך חוץ מאורות "לייזר", כל הזמן נגענו בהם והיה מלא רעש של צחוק רשע ורוחות רפאים. היה חשוך לגמרי חוץ מהכפפות שעל הידיים שלנו ו"הלייזר". עברנו חדר והפעם היה גם מלא מראות. אבל מה, זה נראה כאילו אתה בתוך מסילת רכבת סגורה ואתה שומע איך הרכבת מתקרבת.
הגענו לחדר נוסף שיש שם ידיים חתוכות שהיו תלויות על הקיר והיה כיף להזיז אותן בגלל שאז הן מתנדנדות ורוטטות ואם אתה נוגע בזה אתה גם רוטט. היו שם שלדים, חבלים שמרגישים כמו נחשים, רוחות ועוד כל מני דברים אחרים. כשיצאנו הגענו לחדר הבא, ברגע שדרכנו על הרצפה אז הקירות התנפחו ובקושי הצלחנו לעבור בפתח הדק שנוצר. המשכנו וגילינו חדר עם מראות וגם נקודות לייזר בכל מיני צבעים. היתה שם מוזיקת דיסקו אז רקדנו. הגענו לחדר ששם הרצפה היא כרית אוויר שלמה, התגלגלנו, עשינו גלגלונים, קפצנו ומה לא? המשכנו לחדר הבא ששם היו מלא כדורים גדולים שזהרו בחושך ומנורה שהבהבה בכל מיני צבעים, קפצנו על הכדורים והשתוללנו, רק סבתא מרוב הלם, יופי ונשימה שנעתקה לא זזה בגלל שלא יכלה.
המשכנו לחדר מראות אבל אם אתה מסתכל על התקרה זה נראה כאילו אתה עומד על התקרה, אם אתה מסתכל אל הצדדים זה נראה כאילו אתה עומד על התקרה ויש עוד אלף כמוך ובסוף התקרה מתחברת עם הרצפה וזה היה מאוד מגניב, גם בגלל שהיתה שם מוזיקת דיסקו שוב וגם נקודות של לייזר זוהר בכל מיני צבעים. המשכנו לחדר עם גשר מתנדנד וזה נראה כאילו אתה אלפיים מטר מהרצפה, אני ורז התחלנו לקפוץ עליו אבל אז הפסקנו והמשכנו. הגענו לחדר שאם אתה מסתכל על המראות אתה נראה צבעוני.
עברנו לחדר עם כדור בדולח ענקי ועליו כתוב בכל מיני גדלים "It is magic" וגם הקירות היו זוהרים והיה כתוב עליהם גם "It is magic" וגם היו לחשושים של זה. המשכנו לחדר צפוף ושם היה חור שמציצים עליו ויש שם משהו שנראה כמו חשמל אבל רואים אותו תמיד והוא מתעופף בכל מיני צבעים.
יצאנו למדרגות ההתחלה ושמנו בתוך פח מיוחד את הכפפות שלנו וגרביים שהיו על הנעליים. אני בטוחה שיש עוד חדרים שאני לא זוכרת אבל אני לא זוכרת.. קנינו את התמונה שצילמו אותנו שם (כי אסור היה לצלם) והלכנו לאמא. אחר כך אני ורז חזרנו קנינו עטים זוהרים שכותבים איתם והם בצורה מגניבה. אמא אמרה שהינו שם חצי שעה ואני עדיין לא מאמינה כי זה הרגיש כמו שתי דקות. המשכנו לטייל קצת וקנינו פיצה ועכשיו אני כותבת לכם. סבתא כבר אחרי שעתיים לא יוצאת מההלם והשוק ועדיין לא מאמינה מה שהיה שם.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד (רק אם לא שמתם לב כל פעם אני מוסיפה מאוד חוץ מהפעם שעברה)
שירי
**********************************************
היום נסענו מסרפס פרדייס לביירון ביי שם נסענו למגדלור שהוקם בשנת 1901, הוא לא היה גבוהה במיוחד אבל עשה רושם של מבנה ישן. בקומה הראשונה של המגדלור היה מוזיאון קטן קטן אולי אפילו חדר של רבי חובלים, היה לו ריח של ישן, ריח שאני לא ממש אוהבת. רצינו לעלות למעלה, לקומה האחרונה של המגדלור ולראות את נוף משם אבל העלייה לשם הייתה סגורה. ליד המגדלור היה ממש ממש יפה, היה נוף של ים, של מים ירוקים, היה מהממם. עשינו טרק שהיה גם ממש ממש קרוב למגדלור וראינו בו להקת דולפינים, דולפינים בודדים, לווייתנים (שאין לי מושג איפה אבא ראה אותם) ומפרצונים. בסוף הטרק חיכינו לאבא שיבוא לאסוף אותנו מפני שהוא עלה להביא את שמוליק במקום שנעלה כולנו.
נסענו לחפש מסעדה ישראלית שהומלצה על ידי "לונלי פלנט". ה"לונלי פלנט" נכתב לפני 5 שנים ובינתיים המסעדה נסגרה מזמן. לא הבנו את זה אז שאלנו מישהו והוא אמר שהיא עברה למקום אחר ליד החוף, טיילנו ברחובות כדי למצוא מסעדה אחרת לאכול בה אבל בלי הצלחה. בדרך חזרה לשמוליק ראינו אישה שמחלקת פלאפלים, טעמנו והם היו בדיוק כמו בארץ, שאלנו אותה איפה המסעדה של הפלאפל והיא הצביעה על איזה מקום במין סמטה ליד החוף. אז הבנו שזאתי המסעדה של הישראלי. דברנו עם בעל המקום בעברית ואכלנו פלאפל בפיתה כמו בארץ ופינקו אתנו בעוד מנה של כדורי פלאפל חריף וחומוס בחינם. נסענו חזרה לפארק קרוונים שמקודם עשינו לו צ'ק אין ועכשיו אנחנו מתכננים לאכול אננס קר שקנינו בשוק האיכרים בבריסבין.
מתגעגעת מאוד מאוד
רז

נוסה, סאנשיין ביץ, מליאני וגלאס מאונטיין

נשארנו בנוסה יומיים, אחרי כל ההליכות שעשינו בנוסה הדס (כפי שהבנות סיפרו בפרסום האחרון), הלכנו ביום שבת לשוק המקומי, שוק נחמד עם מאות דוכנים של תוצרת מקומית, מכרו שם פירות ירקות, ציורים, תיקים, בגדים, צעצועים ומה לא, רק מה? הכל היה יקר מאוד, אז הסתובבנו ואכלנו צ'ורוס שזו סופגנייה ספרדית (שנראית כמו נקניקייה) אבל מאוד מאוד טעימה (ברור שהיא מטוגנת!). (זהבה, רחל שואלת האם את זוכרת כמה צ'ורוסים אכלתן בספרד?).
לאחר מכן נסענו לנוסה ריבר והלכנו לאורך הטיילת, החלטנו לשכור סירת מנוע ולשוט על הנהר, כולנו התפלאנו שהסכימו להשכיר לנו סירה למרות שאין לנו שום רישיון או מושג בסירות. לרונן לקח כמה דקות אבל מהר מאוד הוא השתלט עליה, מזל שהסירה הייתה מאוד מוגבלת במהירות שלה כי אחרת הייתי חוטפות התקף לב, שטנו בנהר וגילינו את כל בתי הנופש לגדות הנהר, פשוט מקום יפיפה לנפוש בו.
ביום ראשון הלכנו לחוף סאנשיין, פשוט מדהים כמות הגולשים שהיו שם, וכן איזק, דיברנו עליך הרבה. פשוט לכל מי שמגיע לחוף יש לו גלשן ביד: בחורות (בעיקר בלונדיניות), ילדים ואפילו גברים בגיל העמידה, טוב וגם הרבה אוסטרלים חתיכים, זה נראה כאילו זה הספורט הלאומי שלהם.
עזבנו לפנים החוף כלומר להרים טיילנו הרבה סביב מלאיני, תמיד כיף לחזור לטייל בהרים עם כל הנופים המדהים שרואים מלמעלה, תמיד הכל כל כך ירוק והאוויר נקי.
הגענו היום לבריסבן, יום גשום לחלוטין, אנחנו תקועים בשמוליק ומחכים שהשמש תחייך קצת.
מתגעגעת
ספי
********************************************
איזה כיף!!! ביום ראשון הלכנו לים, היה יום שטוף שמש. לקחנו לים כסאות ופירות, התיישבנו על החול הנעים. אני ושירי התחלנו לבנות איגלו ברגע שהבנו שזה קשה מידי ניסינו לבנות בריכה עם סכר שיגן עליה מהגלים. בא גל צונמי ענק והרס לנו את כל הבריכה. במים היו גלים שלא תיארתם לכם בחיים, ענקיים אני ושירי היינו כמו נמלים לידם, הם היו יותר מ-3 מטרים אני חושבת. הם סחפו אותנו לחוף. אבא חזר מהריצה ואז הלכנו איתו פעם נוספת למים, הוא לימד אותי לצלול מתחת לגלים ותוך כדי הוא קיבל גל ענקי בגב. כל פעם שהיה גל גדול פחדתי ממנו כי היו גלים שסחפו אותי וכמעט לא הצלחתי לנשום אז צללתי מתחתם. השיא שלי בצלילה מתחת לגל הוא 2 שניות, בסך הכל היה כיף ביום הזה.
מתגעגעת
רז
********************************************
ביום שני עשינו יום טרקים. איזה באסה. הלכנו בטרק בשם מארי קיירנסקרוס שיש בו וולאביים וציפורים יפות. הלכנו והלכנו וראינו וואלובי שמחפש אוכל, ואז ראינו עוד אחד איתו מחפש גם אוכל. הם היו כל כך חמודים! אחרי זה ראינו עוד וואלובים שכנראה רבו, אחד בורח מהשני וגם הם היו חמודים. ראינו הרבה ציפורים וכמובן אבא צילם. סיימנו את הטרק וראינו סרטון על יער הגשם שטיילנו בו. נכנסנו לשמוליק והתחלנו לנסוע לעבר הטרקים האחרים. הטרק הבא נקרא גרדנס פולס זה היה טרק קצר באורך של 300 מטר שבסופו הייתה בריכה, בבריכה היו כמה ילדים אוסטרלים שנמצאים עכשיו בחופש והם קפצו מהסלעים שמסביב לבריכה לתוך הבריכה. רצינו גם להיכנס אבל היה קצת קר, ויתרנו. ישבנו מסביב לבריכה בין העצים ונחנו.
משם נסענו לעיירה קטנה בשם מליאני, כולם הלכו לסופר ואני נשארתי בשמוליק וקראתי, אח"כ הסתובבנו קצת בעיירה ואבא קנה ג'ינס. נסענו לטרק נוסף אבל עצרנו בדרך באיזה לוקאאוט והכנו ארוחת צהריים.
התחלנו טרק בשם קונדולילה הטרק היה בירידה מאוד תלולה עם הרבה מדרגות, היתה בסוף בריכה עם מים ממש ממש קרים אבא ורז שחו אני סבתא ואמא ויתרנו, ואחרי זה אבא המשיך בטרק ועשה עוד שני קילומטר ואנחנו חזרנו באותה הדרך. עלינו את כל המדרגות וירדנו לעוד לוק אאוט שמשקיף על המפל מלמטה, עלינו יותר ממאתיים מדרגות. הגענו לאוטו והלכנו לפארק קרוונים.
התעוררנו בבוקר ונסענו לטרק נוסף ביער גשם, בטרק היה אמור להיות נחל אבל הנחל היה יבש והטרק לא היה כל כך יפה אז הפסקנו אותו באמצע וחזרנו לשמוליק. התחלנו לנסוע לאזור שנקרא גלאס האוס מאוטנס, עלינו להרים ללוקאאוט מאוד יפה ועשינו מסלול קצר של 800 מטר. אחרי המסלול המשכנו למסלול נוסף אבל אז התחיל לרדת מבול, חיכינו וראינו שהגשם לא מפסיק אז ויתרנו ונסענו לכיוון בריסבן בדרך עצרנו בחברה שממנה השכרנו את שמוליק, הם תיקנו כמה דברים קטנים בשמוליק. הגשם לא הפסיק אז נסענו לפארק קראוונים שנמצא בבריסבן, עכשיו אני כותבת לכם כבר כמה שעות אחרי שהגענו ועדיין הגשם ממשיך לרדת.
מתגעגעת
שירי

קו החוף פרייזר ונוסה

ביום חמישי התעוררנו בבוקר מוקדם (6 בבוקר) התארגנו ונסענו הישר להאכלת דולפינים. למזלנו הגענו שניים, בגלל שבחנות נותנים רק שלושה קילו להאכיל את הדולפינים. מסתבר שאפשר להאכיל אותם רק בשמונה ובינתיים רק להיות במים לידם, המדריך הסביר שאם נוגעים ומזיזים את הידיים בתוך המים אז הדולפינים יבואו אליך, היו רק שני דולפינים. עשינו את זה, אני ורז, הדולפין התקרב אלינו, ולמרות שאסור נגעתי בו בפנים ליד הפה, כי הוא בא עלי.. כשאתה נוגע בו אתה מרגיש כאילו אתה נוגע בספוג רטוב. הדולפינים היו מסוג שונה מהרגילים. הם היו הרבה יותר מכוערים בתמונה מדולפין רגיל, אבל במציאות הם כמעט אותו הדבר. היה כבר עשרים לשמונה ואני נעמדתי בתור, היו לפני רק שתי משפחות, אבא אמר שחבל סתם לעמוד בתור עכשיו, אבל אחרי חמש דקות היה מאחורי תור שכבר עבר את הכביש. רז ואמא הצטרפו אלי לעמוד בתור. קנינו שלושה דליים של דגים, אבל מה גילינו, במקום מחלקים בכל דלי רק דג אחד! והדג הזה היה קטן ונראה לי הכי יקר שראיתי, הוא עלה 20 שקל!!!!! וכמו שאמרתי הוא היה פצפון. הלכנו להאכיל את הדולפינים אני ראשונה, רז שנייה, ורז וויתרה לי להאכיל גם את השלישי. אבא כמובן צילם ורצנו חזרה מהר לאוטו לשטוף ידיים.
אחר כך נסענו לטרק של 4 קילומטר, שניים הלוך ושניים חזור. התחלנו בטרק וכולו היה רק בעלייה. זה היה ממש ארוך, אבל בסופו של דבר הגענו לדיונות חול, החול היה צבעוני. היו בו 72 גוונים, ככה אמא אמרה שהיא קראה. ראינו ילדים שמתגלשים עם בוגים בדיונות וזה היה נראה ממש כיף, רק שלא היו לנו בוגים.. ניסינו בלי אבל לא הצלחנו. אבא וסבתא הלכו לכיוון הצוק לראות את הנוף של הים ורז מצאה עקבות של חיה שנראית חמודה לפי העקבות, ואני?, אני התחלתי לעלות למעלה לעבר אמא שלא רצתה לרדת למטה. אחרי חמש דקות כולם כבר היו למעלה, סבתא נשארה למעלה ואני רז, אמא ואבא ירדנו למטה. אמא הלכה ישר לכיוון הצוק, אני, אבא ורז הלכנו לשאול אם אפשר לנסות על הקרטונים שלהם פעם אחת, הם הסכימו ואני ורז עלינו למעלה אם הקרטונים. ניסינו להתגלש שוב אבל ללא הצלחה. הלכנו שלושתנו לאמא וראינו נוף מדהים. אני ורז אספנו חולות צבעוניים לתוך בקבוק אבל הם התערבבו ושפכנו אותם, ויצרנו צבע חדש, אפור, ועכשיו יש שם 73 גוונים של חול. חזרנו בחזרה את הדרך אבל הפעם בירידה והגענו לשמוליק. נסענו לאיפשהו ליד הים ואכלנו שם.
נסעו לעשות שופינג בגימפי, אבא אחרי חמש דקות הלך לאוטו. אני, סבתא, אמא ורז הסתובבנו ומצאנו חנות בגדים לילדים, קנינו כמה דברים והלכנו לאוטו. נסענו לפארק קרוונים.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
****************************************************
ביום רביעי הלכנו לים, הוא היה בשפל.
כשהגענו ראינו מלא בתים של סרטנים ואז ראינו קבוצות, מיליוני קבוצות של סרטנים מהלכים להם. היה כיף לרדוף אחריהם ולראות איך הם מתחבאים מתחת לחול. לקחנו כוסות ואספנו אותם בשיטה החדשה שהמצאתי: לקחת אותם עם הכוסות כמו עם סכין ומזלג כדי להימנע מחול בכוס. שיחקנו קצת בנדנדות ובמתקני כושר שהיו ליד החוף. אכלנו ארוחת בוקר ואחר כך עסק איסוף הסרטנים שלנו הפך ליותר רציני. לקחנו את הדלי לניקוי משמוליק ואספנו סרטנים בכוס והכנסנו אותם לדלי, סבתא הזדעזעה מהרעיון ואני בטוחה שאמא הזדעזעה עוד יותר. אני התחלתי לאסוף ביד את הסרטנים ואחד אפילו צבת אותי, מפני שהם לא גדולים אז זה לא כאב אלא דגדג ואולי ממש קצת כאב, הם מסוג קטן והם צבעוניים. שחררנו אותם וצילמנו את זה במצלמת וידיאו זה היה פחות יפה ממה שציפיתי כי היה מלא חול בדלי ואלפי הסרטנים שאספנו נקברו בחול ויצאו לאט לאט, היה כיף מאוד.
ביום שישי נסענו לנוסה שם עשינו טרק בפארק הלאומי, בהתחלה התקשינו למצוא חנייה אבל אז מצאנו. בהתחלה צפינו בנוף של ים וחיפשנו לווייתנים ודולפינים. באמצע הדרך עצרנו וראינו מקום שנקרא שערי הגהנום. הסלע היה שחור וגלים גדולים וסוערים התנפצו על הסלע כמו מפלים קטנים זה היה מחזה מדהים. עשינו למחזה בוק והמשכנו. ממש קרוב למפלים אבא ראה לוויתן קופץ הוא התרגש וצילם אותו שעות במצלמת וידיאו. לפני כן ראינו דולפינים שסירה דוהרת לעברם ונעצרת לידם (כנראה שייט לצפייה בדולפינים).
חלפנו על פני יער שלאט לאט בהדרגה נהפך להיות יער גשם אמיתי עם המון טרקים (תרנגולי הודו בחצי אנגלית). ראינו פיטריות בצבע כתום זוהר וגם אחת גדולה כמו אלה שמוכרים בדוכני הפטריות בשוק. היה בסך הכל מסלול יפה עם המון פיצולים למסלולים אחרים, היה די ארוך בגלל ששילבנו שני טרקים שאורכם היה 7 ק"מ.
היינו רעבים אחרי שעתיים וחצי של הליכה אז הלכנו למסעדה קטנה שהומלצה על ידי לונלי פלאנט. זה היה יותר כמו בית קפה שנראה כמו פיצוציה משוכללת. אכלתי המבורגר בגודל של מטאור עם גבינה ואבא אכל אותו הדבר רק בלי גבינה וגם התקשה לסיים אותו. אמא וסבתא אכלו ארוחת בוקר עם קציצה צמחונית שלפי החדשות שלהן הייתה ממש מגעילה. ושירי כמובן אכלה צ'יפס.
אחרי האוכל נסענו ללוק אאוט שהיה יפה ומיוחד, מלא אגמים ומפרצונים, עם בתים על המים שפשוט מהממים, סירות ואנשים שנראו יותר כמו פרעושים. סיימנו את היום בקניות בסופר ונסענו לפארק קרוונים המלא באנשים בגלל חופשות בית הספר.
מתגעגעת הכי הכי
רז

הרווי ביי ופריזר איילנד המהמם!!!

ביום ראשון השכמנו קום לצפייה בלווייתנים, לקחנו שייט באוקיאנוס השקט מתשע בבוקר עד שתיים וחצי במטרה לראות לווייתנים מקפצים בים. בתקופה שבין יולי לאוקטובר מגיעים לווייתנים להרווי ביי, ראינו מספר לווייתנים בשייט אבל זוג לווייניים אחד ייזכר במיוחד אמא ותינוקה החליטו לעשות לנו מופע ראווה. במשך חצי שעה האמא שכבה על הגב הוציאה סנפירים וזנב וניסתה ללמד את תינוקה לעשות אותו הדבר, אנחנו היינו בטוחים ששילמו להם לעשות לנו את ההצגה. אין ספק שצפייה מקרוב בלווייתנים ממחישה את הגודל של חיה העצומה הזאת.
הפעם יש כותב אורח בבלוג אז על פרייזר איילנד תקראו בחלק שלו...
מתגעגעת
ספי
********************************************
חזרנו מיומיים בפרייזר איילנד אי החול הגדול בעולם, באי אין כבישים סלולים וכל התחבורה על האי נעה ברכבי ארבע על ארבע, כולם זה אומר כולם, משטרה, מכבי אש, ואוטובוסים. אין שום אפשרות לנוע על האי ברכב שאינו ארבע על ארבע.
לקחנו טיול מאורגן של יומיים למרות שהעדפתי שכירת ג'יפ וטיול עצמאי אבל מה לעשות שאני מוקף בנות שהחליטו פה אחד על טיול מאורגן? יצאנו בבוקר ועלינו על מעבורת שהעבירה אותנו לאי. אין ספק אי יפיפה האי באורך 125 ק"מ וברוחב של 20 ק"מ בורך בשפע של חופים מדהימים, יערות גשם, אגמים צלולים וחולות צבעוניים. פשוט מושלם, מה אפשר לבקש יותר?
אז זהו שאפשר (מה עם קצת שמש?), ביום הראשון לטיול מתחילתו ועד סופו לא הפסיק לרדת גשם, אנחנו לא מדברים על טפטוף, אלא על מבול שליווה אותנו כשעשינו מסלול הליכה בתוך יער גשם מדהים שבתוכו זורם נחל צלול כל כך שבקושי אפשר לראות את המים הזורמים בו.
מבול שליווה אותנו כשהגענו לאגם מקנזי, אגם מדהים בעל גוונים שונים של כחול וטורקיז מוקף בחול לבן ויערות גשם שלא רואים את סופם. אומרים שרחצה באגם גורמת לך להרגיש צעיר ב-10 שנים ויש כאלה שאכן רחצו באגם תחת גשם שוטף וכשיצאו הם לא נראו או הרגישו צעירים ב 10 שנים אלא סתם רועדים מקור. אנחנו ויתרנו על הרחצה למרות שכך או כך היינו ספוגים במים.
לאחר הרחצה באגם נסענו למלון קיבלנו את החדר, שירי ורז החליטו להישאר במלון ולא להמשיך את הטיול "כי לא בא לנו לטייל בגשם" אני אומר לכם באחריות שגם ביום בהיר הן היו מעדיפות להישאר במלון, בכל מקרה הן נשארו במלון אנחנו המשכנו בטיול.
האגם הבא שראינו הוא אגם וובי, אחרי הליכה של 2 ק"מ ושוב להזכיר תחת גשם שוטף, ראינו אגם שבאמת אין אפשרות לתאר אותו במילים ואפילו תמונות ויש הרבה לא ממש מצליחות להעביר את היופי של האגם מה שכן אני יכול לומר הוא שבסוף המסלול חזרנו לאוטובוס מרוצים אך רטובים מקווים שמחר יהיה יום יפה יותר. (את שירי ורז פגשנו באותה תנוחה בה השארנו אותן על הספה עם שמיכה מול הטלוויזיה).
בבוקר היום השני התעוררנו ע"י ציוץ ציפורים אות המבשר טובות בכל הקשור למזג האוויר, החזקנו אצבעות ויצאנו למרפסת ואכן הגשם פסק ונראה שיהיה יום יפה.
את היום פתחנו בנסיעה בכביש המהיר שעל האי הכביש המהיר נקרא 75 מייל Beach ואכן הכביש המהיר הוא חוף ארוך כשמו ורחב מאוד. תארו לכם אוטוסטראדה על החוף, המהירות המותרת היא 80 קמ"ש, הנהג שלנו נסע בין הדייגים והנופשים במהירות זו, די מפחיד, בטח את המתרחצים. במהלך הנסיעה על החוף הסתבר שהוא משמש גם כמסלול המראה ונחיתה למטוסים קלים, כך גילינו כשראינו שני מטוסים חונים על החוף, הנהג עצר ליד המטוסים, עלה טייס שהוא גם איש מכירות מעולה שהצליח למכור לכמה מטיילים ואנחנו ביניהם טיסה נופית, או כפי שקוראים לזה כאן Scenic flight הרעיון הוא טיסה של כ-15 דקות מעל האי.
עלינו על המטוס וראינו מלמעלה את האי המדהים, אגמים, יערות גשם וחופים, רק הכל ממעוף הציפור מה אני יכול להגיד? איזה כיף להיות ציפור, מדהים !!! כולנו התרגשנו ולאמא שלי שוב נעתקה נשמתה, אל דאגה לכולם שלום.
נחתנו והצטרפנו לשאר המטיילים ביעד הבא. היעד הוא ספינה שטבעה בשנת 1935, האוסטרלים עשו מזה אתר תיירות, מה אגיד לכם ספינה שלא נשאר ממנה כלום פרט לשלד הברזל שלה, לא מבין מה עשו מזה אטרקציה, עצרנו, צילמנו כמה תמונות והמשכנו למקום שנקרא Champagne pools. איזה שם מדהים "בריכות השמפניה" תעצרו שנייה ודמיינו מה אתם רואים.....?
כל מה שראיתם לא דומה או קרוב למציאות. אם הייתם בחופי הים בארץ בטוח ראיתם את אותם Champange pools אלו הן בריכות קטנות שנוצרות על חוף הים במקום שיש בו סלעים, מסתבר שהתנפצות הגלים על גבי הסלעים יוצרים קצף לבן שהזכיר לאיזה אוסטרלי מסטול את המראה של השמפניה התוססת כשהפקק נפתח מכאן השם. בכל מקרה לא מקום מיוחד או יפה במיוחד.
המשכנו למקום שנקראIndian head שהוא בעצם צוק שמשקיף על האוקיינוס, איך הגיעו לשם הזה אתם שואלים? אז ככה, קפטן קוק האיש שגילה את אוסטרליה (מסטול לא קטן) ראה את הצוק מהים והצוק הזכיר לו ראש של אינדיאני. טיפסנו על הצוק והשקפנו לעבר הים, ראינו דולפינים, לווייתנים, וכשירדנו מהצוק ראינו אפילו כוכב ים שנסחף אל החוף.
משם המשכנו למקום בשם Eli creek, זוכרים את הנחל הצלול ביער הגשם? אז מסתבר שאותו נחל מגיע בסופו של דבר לים ושם פגשנו אותו, גדול יותר גבוה יותר וחזק יותר הנחל מזרים כ-4.2 מליון ליטר בשעה. גם הוא יוצר בריכות על החוף, בריכות של מים מתוקים וצלולים. הלכנו לאורך הנחל (בתוכו), שקלנו לשחות אבל שוב התחיל מזג האוויר להתקרר.
חזרנו מרוצים וגם יבשים.
ביי
רונן