הוביטון, הרי געש ו-18 שנות נישואין

ביום שני התחלנו להדרים לכיוון אוקלנד, בדרך עצרנו בוואיפו כדי לראות תולעים זוהרות במערה, נכנסו עם פנסים, ואכן מצאנו כמה מושבות של תולעים זוהרות. בכניסה למערה נמצא שדה ירוק ענקי, היו שם כמה משפחות שעשו שם פיקניק אנחנו וויתרנו על הפיקניק והמשכנו לאוקלנד לפארק קרוונים.
באוקלנד עלינו לסקיי טאוור שזהו המגדל הכי גבוה באוקלנד לראות את הנוף הנשקף ממנו. למי שמעוניין להיפרד ממאתיים דולר ייתנו גם לקפוץ מהמגדל. אנחנו ויתרנו, אבל הנוף הנשקף מהמגדל היה מדהים! אכן מלמעלה אוקלנד מרהיבה. לאחר שגם נכנסנו לחנות כלי בית מהממת (כמובן רק להסתכל) החלטתי שאני מתחילה לחבב את אוקלנד.
אחר הצהריים יצאנו מאוקלנד והמשכנו דרומה לכיוון מאטאמאטה הגענו ישר לפארק קרוונים עם בריכות חמות, יש לציין שניו זילנד מחייכת אלינו בימים האחרונים והוצפנו בימים עם שמש ללא גשם, אז כמובן שהבנות שמו בגד ים וישר קפצו למים, אחריהן רונן ואני. הבריכות היו שוממות מאדם ורק ארבעתנו עברנו מאחת לשניה, כך בילינו את אחר הצהריים.
ביום רביעי קמנו בבוקר ונסענו לחוות הכבשים אלכסנדר שם צילמו את הוביטון (העיר של ההוביטים משר הטבעות) הרבה אני לא ארחיב (שירי ורז פרטו לפרטי פרטים) רק שהסיור היה נהדר, במיוחד בגלל שהתחילו לשחזר מחדש את כל המקום. לאחר הצילומים פירקו את כל הסט ועכשיו יש להם אישור לבנות הכל מחדש, ואכן המקום מדהים. רק מה? החתימו אותנו שאסור להעלות אף תמונה לאינטרנט, ניתן לצלם לשימוש פרטי בלבד אבל אסור לפרסם.
המשכנו לעבר טיראו עיר קצת מוזרה עם הרבה פיסול מפח ברחובות, עצרנו לראות את הכלב והכבשה הענקיים שבתוכם נמצאים מרכז מידע לתיירים וחנות מזכרות, המשכנו לכיוון רוטוראה ולפני שהגענו עצרנו בזורב, כדי שהבנות יעשו זורבינג, למי שלא יודע זורבינג זה להיכנס לכדור גדול עם מים ולהתגלגל בתוכו במורד הגבעה, הבנות נהנו מאוד למרות שכל העניין לוקח כמה שניות בלבד. המשכנו לפארק קרוונים ברוטרואה שנקרא בלו לייק, פארק מדהים בלב הטבע.
בחמישי בבוקר התעוררנו עם קריאות שמחה וגשם של בלונים, הבנות התעוררו מוקדם והפתיעו אותנו לרגל יום הנישואין שלנו. הן דאגו לקפה, לארוחת הבוקר, להרבה ברכות, אפילו מתנות הן הספיקו לקנות לנו בלי שנדע, (הן תיחמנו אותנו בסופר) ממש פינוק אמיתי. מרונן קיבלתי שרשרת יפה שהוא הספיק לקנות בטיראו מבלי שאשים לב (למי שתוהה אני שכחתי לקנות לו מתנה), התחלה של יום כזה לא יכולה להיות מאכזבת ואכן זה היה יום בלתי נשכח...(ותודה לכל המברכים והמברכות)
רוטורואה נמצאת באזור תרמי פעיל מאוד, יש בו גייזרים, מעיינות חמים ובריכות בוץ, לכן העיר מסריחה בטירוף ונקראת גם "עיר הפלוצים". התחלנו בסיור בפארק לראות את הפעילות הגעשית שם, בשנת 2003 הייתה בפארק התפרצות געשית וכל המקום כוסה בבוץ. מסריח מאוד להסתובב ברוטורואה אבל בפארק היה מסריח עוד יותר, ראינו הרבה בריכות חמות מבעבעות וגם בריכות בוץ ובורות עם עשן, הפארק מלא בפעילות תרמית מה שמדהים שיש שאנשים שגרים ליד הפארק ומהחצר יוצא להם עשן ככה סתם מהאדמה.
משם המשכנו לכפר מאורי בשם טה פאקארווארווה, התחלנו בסיור מודרך בכפר וקיבלנו הסבר על חיי המאורים. ראינו שם פעילות תרמית והרבה בריכות מבעבעות. הסבירו לנו איך מבשלים "האנגי" שזה סוג של תבשיל מאורי שמה שמיוחד בו הוא אופן ההכנה, מאחר והכפר גדוש בפעילות תרמית האדמה חמה מאוד, אם חופרים בור ומכסים אותו לוכדים את החום באדמה. שמים את התבשיל בסיר לבישול איטי וארוך כשהחום שעולה מהאדמה מבשל אותו. ראינו מופע ריקודים מאורים, אכלנו תירס שהתבשל בהאנגי והכי חשוב ראינו את הגייזרים מתפרצים. היינו בכפר שלוש שעות כולל מסלול הליכה קצר ונהנינו מכל רגע.
משם נסענו למבוך תלת מימדי שכולו מעץ באורך 1.7 ק"מ, בהתחלה הבנות הצליחו לצרף אותי ואת רונן אבל לא לקח הרבה זמן עד שהן התרוצצו במבוך כמו עכברים ואנחנו שתינו קפה עם עוגיות על הדשא. סיימנו בחמש אחר הצהריים במבוך אבל מחשיך פה רק בשמונה וחצי בערב, אז המשכנו בטיולים. נסענו לסיבוב באגמים עצרנו באחד האגמים המדהימים הבנות האכילו את הברווזים וגם ברבורים שחורים ויפים הצטרפו לארוחה. היו שם כמה מקומיים שטיילו עם הכלבים שלהם ושטו בסירות פגשנו שתי ילדות שגרות על האגם ושטו בקאנו, פשוט מקום מדהים לגדול בו.
משם נסענו המשכנו לאגם נוסף בשם טאראוורה ומצאנו תצפית מדהימה המשקיפה גם על האגם וגם על הר הגעש טאראוורה שבשנת 1886 התפרץ. פשוט סיום מושלם ליום כל כך עמוס בחוויות.
היום רונן החליט שהגיע הזמן לטרק (מאחר וכבר יומיים לא עשינו טרק) הוא מצא את הטרק הכי מפרך באיזור, אז נסענו לריינבו מאונטן שהוא הר בגובה 742 מטר ועלינו עד לפסגה, הטרק באורך שניים וחצי קילומטר אבל בעלייה מאוד תלולה, המאורים קוראים לפסגה"פסגת הקשת בענן" וממנה נשקף נוף פנורמי מדהים של כל האזור, אגם טאופו, ופארק טונגארירו. לפסגה הגעתי מעולפת ובלי אויר הבנות לעומת זאת הגיעו בדילוגים.
ניו זילנד מהממת ומפתיעה כל יום מחדש, אין סוף לפעילויות שניתן לעשות פה...
מתגעגעת מאוד מאוד
ספי
*********************************
היי
התחלנו את היום בנסיעה מהירה להוביטון (מי שלא ראה את שר הטבעות לא יבין על מה כתוב פה..) הוביטון היא עיר בתוך שר הטבעות שגרים בה ההוביטים. נסענו וקנינו כרטיסים ומייד עלינו למיניבוס. עברנו בדרך לאסוף עוד אנשים, היו איתנו זוג מאוסטרליה, שתי בנות גדולות מיפן ושלישיה ממלזיה. צילמו את שר הטבעות בתוך חווה ענקית!!! החווה היא יותר מאלף דונם! נכנסנו בתוך שער לתוך מקום הצילומים, מי שראה את המרוץ למיליון בטח ראה שיש שם סתם חורים, לזה ציפינו אבל, זה לא היה ככה זה היה אחרת בגלל שהיו זכויות יוצרים אז לא הרשו להשאיר כלום והרסו את הכל, עכשיו עבר תקופה מסוימת והם התחילו לשחזר את הכל, אסור להעלות תמונות לאינטרנט אבל מותר לצלם, צילמנו כל מילימטר, (משפחת לישה ובעיקר אילן, נראה לכם את התמונות שנחזור והיו שם מלא מזכרות ואחד מהם היה הדגם של הבתים, בגדים שהיו בסרט, הטבעות, ועוד דברים..).
בזמן צילומי הסרט אסור היה לטוס מעל הסט אם מישהו טס נשלל רישיון הטיס שלו בניו זילנד. בסט הצילומים היה עץ שהם רצו אותו במקום אחר, אז הם לקחו עץ ממקום אחר וחתכו את עץ לאלפי חתיכות וחיברו אותו במקום אחר ובצורה אחרת, מראים את העץ רק 3 שניות בסרט. הם ממש השקיעו בסרט!
נסענו ממקום הצילומים לראות איך גוזזים כבשים. נכנסנו לתוך מקום סגור עם במה וספסלים התיישבנו על ספסל, אחד מהבנים של אלכסנדר (בעל החווה לשעבר, עכשיו הבנים שלו בעלי החווה) הסביר לנו דברים, ובניהם אמר שמי שיגזוז את הכבשה זה היום הראשון שלו. האיש גזז את הכבשה מהר ונתן לקבוצה להרגיש את הצמר ואת הכבשה אחרי הגזיזה. אחרי הצגת הגזיזה, נתנו לנו בקבוקי פלסטיק שבתוכם יש חלב של עזים והאכלנו את הטלאים הקטנים והחמודים. הטלה שהאכלתי אותו היה כל כך רעב שאחרי שנגמר החלב בבקבוק הוא ניסה לשתות עוד ועוד והוא לא עזב את הבקבוק. (תראו את התמונות שאני מאכילה את הטלה כי את זה היה אפשר לעלות לאינטרנט).
בחווה ישבנו בבית קפה ואמא קנתה ספר של איך עשו את הסרט ומלא תמונות יפות של שר הטבעות (פעם ראשונה שאני שומעת ביטוי שבעברית נשמע יותר טוב מאנגלית, "שר הטבעות") ישבנו שם ודיברנו דיי הרבה עם האוסטרלים. אחר כך המשכנו לנסוע לכיוון פארק הקרוונים זה מה שאמא ואבא אמרו לנו, עצרנו בדרך בעיירה שיש בה דברים מוזרים (זה הקטע שלה..) נכנסנו לחנות שהיא בעצם מבחוץ כלב ענקי שעשוי ממחזור, אחר כך גם נכנסנו לחנות שהיא כבשה ענקית שעשויה ממחזור.
המשכנו לנסוע והגענו לזורבינג, כדור ענק עם קצת מים, שנכנסים אליו ומתגלגלים מראש הגבעה למטה, בקיצור אתה בתוך מכונת כביסה. אני ורז מילאנו את השמות ועוד מלא דברים, אפילו הצטלמנו :), שקלו אותנו (וברור שילמנו) ועלינו לג'יפ עם בגד ים ויחפות, בג'יפ היו איתנו יפנים/קוריאנים/תאילנדים, בקיצור אסיאתים (סליחה אירית פשוט אני לא מבדילה) ועלינו למעלה. נכנסנו בתנופה ועם קצת עזרה מהמדריכה לתוך חור, נכנסנו לכדור הזורבינג וסגרו את החור פעמים עם ריצ'רץ'. והתחלנו להתגלגל מלמעלה למטה, זה היה ממש כיף ובכלל לא מפחיד, ויצאנו סחוטות. כשהיינו למטה עשו לנו בוק בתוך הכדור ומחוץ של בערך 20 תמונות, וכמובן היה צרים לקנות אותן, אבל לא היינו צריכים כי אמא ואבא צילמו אותנו גם ואפילו בוידיאו.
נסענו לסופר ששם קנינו לאמא ואבא שוקולדים בלי שהם יראו וידעו ליום הנישואין שלהם, 18 שנה יום נישואין. והפעם באמת חזרנו לפארק קרוונים, אכלנו וכל מה שעושים בערב והלכנו לישון.
התעוררנו בבוקר מאוד מוקדם והתחלנו לנפח בלונים ולקשור אתם. אחרי שסיימנו הכנסנו את כולם מתחת לשמיכה ועשינו את עצמנו ישנות. אמא ואבא לא באו להעיר אותנו, אז החלטנו לרדת עם כל הבלונים והברכות והמתנות ולהעיר אותם, הם כבר היו ערים, אבל הפתענו אותם, וקלענו בול בשוקולדים שהם אוהבים. הכנו להם קפה וארוחת בוקר. המשכנו לנסוע לעבר הפארק של הפעילות געשית, ראינו מלא עשן והתקרבנו וראינו בוץ מבעבע.
המשכנו לכפר המאורי שגם עליו אני לא אפרט בגלל שאמא פירטה ואני לא חושבת שזה יעניין אתכם לקרוא אותו הדבר.. אני רק אגיד שהתירס שהתבשל על אגם רותח היה ממש ממש ממש טעים.
הגענו למבוך תלת ממדי שאני ורז עשינו אותו ה40 דקות והוא ממש ממש קשה וכיף.
מתגעגעת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד
שירי
*********************************
היום בבוקר קמנו עם מצב רוח. בבוקר נסענו למרכז תיירים ועלינו לסיור של............. שר הטבעות כל כך חיכינו לזה. צילמו את שר הטבעות במקום מדהים, במקום שלא רואים את הכבישים או בתים אם עומדים בתוכו, צילמו אותו בחווה ענקית, הבית של האיש בתוך החווה והיו צריכים את הבית אז נתנו לאיש ולאשתו 4 חודשים לטייל בניו זילנד איפה שהם רוצים איך שהם רוצים ובלי מגבלה של כסף.
הייתה לנו מדריכה שהסבירה לנו על הכל. בהתחלה ראינו כבשים על שטח ירוק שלא נגמר. כשנכנסנו יותר פנימה בשטח יכולנו לראות את הבתים הקטנים של ההוביטים הם היו ממש יפים מבחוץ אבל מבפנים לא היה בהם כלום. יכולנו לראות גם את הגשר עם האגם שהראו בסרט. כל הדרך ראינו בתים של הוביטים ובנאים, הבנאים היו בגלל שהם משחזרים הכל.
את הסצנה של גונדלוף והחבר שלו שהם בתוך הבית וגונדולף נתקע עם הראש שלו בתקרה צילמו בסטודיו ורק את הבחוץ צילמו איפה שכל הבתים רק קצת יותר מבודד. עשו סטודיו אחד קטן קטן קטן בשביל גונדולף שיראו שהוא גדול, וסטודיו אחד גדול שיוכלו לצלם את ההוביטונים. היה שם בית אחד שאני הכי אהבתי הוא היה נראה בית ישן כמו במציאות רק במיני מיני מיני. לכל בית הייתה גינת תבלינים ודלתות עגולות וגם חצר קטנה עם פרחים וארובה שבתוכה יש אפור כאילו השתמשו בה מיליון פעם ו... אבנים שמובילים לבית הקטנטן, לרוב הבתים הייתה גדר קטנה מעץ ולחלק סרט מתוח שאסור להיכנס כי זה בשלב בניה, אפילו היו אנשים שהתפקיד היחידי שלהם היה לבדוק שהבתים אותו הדבר בדיוק. היינו גם במקום שהייתה המסיבה, מישהו זוכר את הסצנה שהילדים גנבו את הזיקוקים ואז נפל לאחד מהם הזיקוקים והוא צרח אז הצרחה הייתה אמיתית בגלל שנתנו לאנשים במסיבה לשתות אלכוהול באמת כי הבימאי רצה שהמסיבה תראה אמיתית, היה מדהים. חבל שאי אפשר להעלות את התמונות לאינטרנט הם שומרים על סודיות. כל זה בשביל עדי ועמית וכמובן אילן המעריץ הגדול של שר הטבעות.
לאחר מכן הלכנו לראות איך גוזמים כבשים ולהאכיל אותם. האיש שהסביר שאל מאיפה כל אחד אנחנו אמרנו ישראל אנשים אחרים אמרו יפן עוד קבוצה אחרת של זוג וילדה גדולה אמרו מלזים וזוג אחר אמר אוסטרליה הזוג הזה היה ממש נחמד הו דיבר איתנו הרבה מאוד. לאחר מכן החזירו אותנו לאוטו נסענו לבית קפה שליד ההוביטונים ובמקרה היה שם הזוג האוסטרלי, דיברנו איתם ואפילו הם נתנו לנו חטיף אנרגיה עם הרבה שוקולד.
ליטפנו כבשים וחזרנו לפארק קרוונים זה לפחות מה שאני ושירי חשבנו, אנחנו בעצם נסענו לזורבינג שזה כדור ענקי עם קצת מים שמכניסים אותך לתוכו דרך חור שאתה צריך לקפוץ דרכו לתוך הכדור ולאחר מכן מגלגלים אותך במורד הגיבעה ועושים לך בוק שאתה בתוך הכדור ומחוצו. אני ושירי עלינו עם ג'יפ בבגד ים במעלה הגבעה. ראינו משפחת ברווזים גדולה ונכנסנו לכדור השתכשכנו בתוך המים החמימים. פתחו שער ענקי והתחלנו להתגלגל שאנחנו בתוך הכדור זה לא מפחיד אבל כזה כיף זה מרגיש כמו מכונת כביסה זה כיף. אחרי שעשו לנו בוק התנגבנו והלכנו לפארק קרוונים אחרי היום המתיש והמאוד כיף הזה.
למחרת קמנו מוקדם בשביל לנפח בלונים לאמא ואבא לכבוד יום נישואים ה-18. קמנו בשקט בשקט אחרי שנפחנו את הבלונים וירדנו פתחנו את הדלת וזרקנו על אמא ואבא את כל הבלונים, נתנו להם ברכות, ושוקולדים והופתענו לגלות שהם לא קלטו אותנו מלפני יומיים.
נסענו לפעילויות הגעשיות, הפעילויות האלה הם בוץ מסריח שמבעבע מרוב שהוא חם ומוציא אדים מסריחים ואם הוא מתפרץ אז כל האנשים והמקום שמסביבו מתמלאים בבוץ מסריח ברמות לא מתוארות. או אגמים מסרחים ורותחים. הבריכה הכי מגניבה שראינו היא הברכה הראשונה, היה בה בוץ מבעבע גבוה מאוד. היו שתי בריכות שאפשר להכניס בהם את הרגליים מזל שהם לא היו מסריחות. בכל מקום היו אדים זה נראה כמו שריפה. איפה שהיה הרבה אדים ידענו שיש בריכה יפה.
אחרי הכפר המאורים נסענו למבוך התלת מימדי. הוא היה כל כך קשה. המטרה להגיע לגג הירוק הצהוב האדום והכחול שכל אחד מהם במקצה אחר של המבוך. בהתחלה אני הייתי עם אבא ושירי הייתה עם אמא ועשינו תחרות מי מגיע ראשון להתחלה אבל באמצע אמא ואבא התעייפו אז הם יצאו ואני ושירי המשכנו והתחלנו הכל מהתחלה. לקח לנו 40 דקות לעשות את כל המבוך למרות שהיה כתוב בלוני פלנט שהמבוך בערך שעה או שעה וחצי.
נסענו לאגם בין היפים שראיתי. האכלנו ברווזים ונבהלנו מכלב שקפץ למים בהפתעה וליטפנו כלבים שנראים לגמרי כמו כבשים שעירות ביותר בצבע לבן הם היו קטנים ומתוקים כל כך.וחזרנו לפארק הקרוונים.
מתגעגעת
רז